תנ"ך - כי
לא־דברתי
את־אבותיכם
ולא
צויתים
ביום
הוציא
הוציאי
אותם
מארץ
מצרים
על־דברי
עולה
וזבח:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּ֠י
לֹֽא־דִבַּ֤רְתִּי
אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙
וְלֹ֣א
צִוִּיתִ֔ים
בְּי֛וֹם
הוֹצִיאִ֥
הוֹצִיאִ֥י
אוֹתָ֖ם
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
עַל־דִּבְרֵ֥י
עוֹלָ֖ה
וָזָֽבַח:
(ירמיהו פרק ז פסוק כב)
כִּי
לֹא־דִבַּרְתִּי
אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם
וְלֹא
צִוִּיתִים
בְּיוֹם
הוֹצִיאִ
הוֹצִיאִי
אוֹתָם
מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם
עַל־דִּבְרֵי
עוֹלָה
וָזָבַח:
(ירמיהו פרק ז פסוק כב)
כי
לא־דברתי
את־אבותיכם
ולא
צויתים
ביום
הוציא
הוציאי
אותם
מארץ
מצרים
על־דברי
עולה
וזבח:
(ירמיהו פרק ז פסוק כב)
כי
לא־דברתי
את־אבותיכם
ולא
צויתים
ביום
הוציא
הוציאי
אותם
מארץ
מצרים
על־דברי
עולה
וזבח:
(ירמיהו פרק ז פסוק כב)
אֲרֵי
לָא
מַלֵילִית
עִם
אֲבָהָתְכוֹן
וְלָא
פַקֵידתִּנוּן
בְּיוֹמָא
דְּאַפֵּיקִית
יָתְהוֹן
מֵאַרעָא
דְמִצרָיִם
עַל
עִסקֵי
עֲלָוָן
וְנִכסַת
קֻדשִׁין
:
על
-
דברי
-
י'
(בלישנא):
ראה
לעיל
,
ח.
וזָבח
-
ב'
,
חד
בקמץ:
מ"ב
ה
,
יז;
יר'
ז
,
כב.
הוציא
-
הוציאי
קרי;
על
-
דברי
-
י';
וזבח
-
ב'
חד
קמ'.
ביום
הוציאי
אותם
-
תחילת
תנאי
לא
היתה
אלא
"אם
שמע
תשמעו
בקולי
ושמרתם
את
בריתי
והייתם
לי
סגולה"
(שמ'
יט
,
ה).
[לא
אמרתי:
'ואם
תקריבו
לי
עולות
,
והייתם
לי
סגולה'.]
כי
לא
דברתי
את
אבותיכם...
על
דברי
עולה
וזבח
-
לקובען
חובה;
שאין
כתוב
שם
'קרבן
ליי''
,
אלא
"אדם
כי
יקריב
מכם
קרבן"
(וי'
א
,
ב)
,
"אם
עולה
קרבנו"
(שם
,
ג)
,
"אם
(בנוסחנו:
ואם)
זבח
שלמים
קרבנו"
(וי'
ג
,
א).
כי
לא
דברתי...
ביום
הוציאי
אותם
מארץ
מצרים
-
יש
מפרשים
,
כי
המצוה
הראשונה
,
והוא
מה
שצוה
אותם
במרה
,
שנאמר
בו
"שם
שם
לו
חוק
ומשפט"
(שמ'
טו
,
כה)
,
והוא
מה
שאמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
סנה'
נו
,
ב):
'שבת
ודינין
במרה
איפקוד'
-
ולא
צוה
על
דברי
עולה
וזבח.
ויש
לפרש
גם
כן
(ראה
רש"י)
,
כי
עיקר
המצוה
לא
היתה
על
דברי
עולה
וזבח
,
אלא
שִמעוּ
בקולי
והייתם
לי
לעם
(ראה
שמ'
יט
,
ה
ולהלן
,
כג);
ובזה
התנאי
נתן
להם
התורה.
ואין
בכל
עשרת
הדברים
,
שהם
כלל
התורה
כולה
,
זכר
עולה
וזבח.
ואף
כשדבר
על
הקרבנות
,
לא
צוה
להם
שיקריבו
קרבן
,
אלא
"אדם
כי
יקריב
מכם
קרבן"
(וי'
א
,
ב)
-
אם
יעשה
מדעתו
,
יהיה
כך
וכך.
והתמידים
שצוה
בהם
הוא
לכבוד
הבית
,
והיו
באים
מן
הציבור;
אבל
ליחידים
לא
צוה
להקריב
קרבן
כמו
שצוה
ליחידים
לעשות
משפט
ושאר
המצוות.
לא
צוה
ליחיד
לעשות
קרבן
,
אלא
אם
כן
יחטא
בשוגג;
וצוה
בשריפת
האימורים
-
להשיב
החוטא
אל
לבו
לשרוף
התאוות
הבהמיות
שתולדתם
מחֵלב
ודם
,
ויהיה
נזהר
ולא
יבא
להיותו
שוגג
במצוה
,
כל
שכן
מזיד.
והתמידין
,
גם
בניין
הבית
לעבודה
,
אפשר
שהיה
כמו
שכתב
הרב
מורה
צדק
רבינו
משה
ז"ל
(מו"נ
ג
,
לב)
-
להעתיק
העבודות
ובניין
היכלות
שהיו
לְשם
עבודה
זרה
,
להעתיקם
לַשֵם
,
ושיִמָחה
שם
עבודה
זרה
מהם.
כי.
מלת
'יום'
מושם
לאות
על
עת
וזמן;
והטעם:
בזמן
הוציאי
אותם
,
שקבלו
תורה
בחדש
השלישי
על
הר
סיני
(ראה
שמ'
יט)
,
לא
היה
תחלת
התנאי
עמהם
בעבור
העולות
,
רק
כן
היה
התנאי:
"אם
שמוע
תשמעו
בקולי
ושמרתם
את
בריתי
והייתם
לי
סגולה"
(שם
,
ה);
רק
לא
אמר:
'אם
תקריבו
לי
עולות
תהיו
לי
סגולה'.
כן
פירש
רבינו
שלמה
ז"ל
,
ומה
טובו
דבריו.
ומצאנו
שאמר
שמואל
הנביא
לשאול:
"החפץ
ליי'
בעולות
ושלמים
כשמוע
בקול
יי'?
הנה
שמוע
מזבח
טוב"
(ראה
ש"א
טו
,
כב).
גם
אמר
המשורר:
"לא
על
זבחיך
אוכיחך
ועולותיך
נגדי
תמיד"
(תה'
נ
,
ח).
כי
לא
צויתי
אבותיכם
על
דברי
עולה
וזבח
שאני
חפץ
בהם
,
כי
אם
שיעשו
רצוני
וישמעו
בקולי
,
ואז
הם
לי
לריח
ניחוח
(ע"פ
וי'
ד
,
לא).
אבל
אתם
רשעים
,
ו"זבח
רשעים
תועבה"
(מש'
כא
,
כז).