תנ"ך - כה
אמר
ה'
צבאות
התבוננו
וקראו
למקוננות
ותבואינה
ואל־החכמות
שלחו
ותבואנה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כֹּ֤ה
אָמַר֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
הִתְבּ֥וֹנְנ֛וּ
וְקִרְא֥וּ
לַמְקוֹנֲנ֖וֹת
וּתְבוֹאֶ֑ינָה
וְאֶל־הַחֲכָמ֥וֹת
שִׁלְח֖וּ
וְתָבֽוֹאנָה:
(ירמיהו פרק ט פסוק טז)
כֹּה
אָמַר
יְהוָה
צְבָאוֹת
הִתְבּוֹנְנוּ
וְקִרְאוּ
לַמְקוֹנֲנוֹת
וּתְבוֹאֶינָה
וְאֶל־הַחֲכָמוֹת
שִׁלְחוּ
וְתָבוֹאנָה:
(ירמיהו פרק ט פסוק טז)
כה
אמר
ה'
צבאות
התבוננו
וקראו
למקוננות
ותבואינה
ואל־החכמות
שלחו
ותבואנה:
(ירמיהו פרק ט פסוק טז)
כה
אמר
יהוה
צבאות
התבוננו
וקראו
למקוננות
ותבואינה
ואל־החכמות
שלחו
ותבואנה:
(ירמיהו פרק ט פסוק טז)
כִּדנָן
אֲמַר
יְיָ
צְבָאוֹת
אִסתַּכַּלוּ
וּקרוֹ
לְאַלָיָתָא
וְיֵיתיָן
וּלחַכִּימָתָא
שְׁלַחוּ
וְיֵיתוֹן
:
כה
אמר
יי'
צבאות
-
י"ו:
ראה
יר'
ו
,
ט.
ותבואינה
-
ב'
מלא:
יר'
ט
,
טז;
אס'
ד
,
ד
(כתיב).
ותבואנה
-
ב'
רפין
(אחד
חסר
ואחד
מלא):
יש'
מז
,
ט;
יר'
ט
,
טז.
ותבואנה
-
ב'
כתיב
כן
(בלישנא):
יר'
ט
,
טז;
דה"ב
ט
,
כא.
כה
אמר
יי'
צבאות
-
י"ו;
למקוננות
-
ל';
ותבואינה
-
ב'
מל';
ותבואנה
-
ב'
רפ'
,
ב'
כת'
כן.
התבוננו
וקראו
למקוננות
-
וכה
תאמרו
להם:
מהרנה
ותשאנה
(בנוסחנו:
ותשֶנה)
עלינו
נהי
כדי
שתרדנה
עינינו
דמעה
―
שאפילו
שאין
בדעתו
של
אדם
לבכות
,
כששומע
קול
המקונן
נוטה
לו
לבו
לבכות
―
כי
עזבנו
ארץ
וכי
השליכו
אויבינו
משכנותינו.
כה
אמר
יי'.
התבוננו
-
התבוננו
בפורענות
הקרובה
לבוא
,
ומעתה
קראו
למקוננות
-
בפתח
הלמ"ד;
רוצה
לומר:
המקוננות
הידועות.
ואל
החכמות
-
שהם
החכמות
בדברי
הספד
וקינה.
הראשון
ותבואינה
-
בתנועת
האל"ף
ובסגול
,
והשני
ותבואנה
-
בהעלם
האל"ף
בתנועה;
ושני
המשקלים
נמצאים
בנחי
העי"ן.
כה.
הטעם:
התבוננו
בזאת
הרעה
והאמינו
בה.
ולמ"ד
למקוננות
-
פתח
,
להורות
על
ה"א
הידיעה
,
והוקל
המ"ם
מדגש
,
כמ"ם
"המדברים
אל
פרעה"
(שמ'
ו
,
כז);
והטעם:
וקראו
למקוננות
הידועות
,
שיודעות
נהי
וקינה.
ואל
החכמות
-
גם
כן
בקינים
ובמספד.
ומלת
ותבואינה
עם
מלת
ותבאנה
(בנוסחנו:
ותבואנה)
הם
שני
משקלים;
והנו"ן
והה"א
-
קיבוץ
הנקבות
שאינם
נמצאות.
והמשקל
השני
רגיל
יותר
בלשון.
ובעבור
כי
מנהג
הנשים
יותר
לקונן
מהאנשים
,
הזכירם
לבדם.
ותבואינה
-
כמו
"ותפוצינה"
(יח'
לד
,
ה);
"תסובינה
אלומותיכם"
(בר'
לז
,
ז).