אל
יתהלל
חכם
בחכמתו
-
למעלה
בעיניין
הוא
אומר:
"איכה
תאמרו
חכמים
אנחנו
ותורת
יי'
אתנו"
(יר'
ח
,
ח)
-
למדתה
שהיו
מתהללים
בחכמתם
אע"פ
שלא
היו
מקיימים
מה
שחכמה
מלמדם
,
כמו
שהנביא
מקנתרן:
"הנה
בדבר
יי'
מאסו
וחכמת
מה
להם"
(שם
,
ט);
וחוזר
הנביא
וחותם
על
הדבר
הזה
ומשיב
להם
תשובה:
אל
יתהלל
חכם
בחכמתו
-
אדם
שלמד
דברי
תורה
ואינו
מקיים
מה
שכתוב
בה
,
אין
הילולו
בכך
שלְמדהּ
,
אלא
גנאי
הוא
לו
שלמדה
ואינו
מקיים
מה
שכתוב
בה
,
כמו
שמפרש
למעלה
"הובישו
חכמים
חתו
וילכדו
הנה
בדבר
יי'
מאסו
וחכמת
מה
להם"
(שם);
שאין
החכמה
מזהיר
את
האדם
על
הלימוד
אלא
בשביל
המעשה
,
דכתיב
"ושמעת
ישראל
ושמרת
לעשות"
(דב'
ו
,
ג).
ואל
יתהלל
הגיבור
בגבורתו
ואל
(בנוסחנו:
אל)
יתהלל
עשיר
בעושרו
-
שהחכמה
והגבורה
והעושר
אין
עומדין
לו
לאדם
להציל
מיד
הדיין.
כה
אמר
יי'
-
אם
יש
בהם
חכמים
,
אל
יתהללו
בחכמתם
כי
לא
תועילם;
כיון
שלא
ידעו
את
יי'
ולא
הלכו
בדרכיו
,
חכמת
מה
להם
(ע"פ
יר'
ח
,
ט);
וכמו
שאמר
"חכמים
המה
להרע"
(יר'
ד
,
כב).
וכן
אם
יש
בכם
גבורים
-
אל
יתהללו
בגבורתם
,
כי
לא
תועילם
גבורתם
להצילם
מן
המות
או
מן
השבי;
וכן
אם
יש
בכם
עשיר
-
אל
יתהלל
בעשרו
,
כי
לא
יפדנו
מן
החרב
,
והוא
ועשרו
יאבדו.
וזכר
אילו
התכונות
שלש
,
כי
החכם
ינצל
פעמים
בתחבולותיו
ובערמתו
,
וכן
הגבור
ינצל
בגבורתו
ובכחו
,
וכן
העשיר
יפדה
נפשו
מיד
האויב
בעשרו
-
כן
מנהג
העולם
ברוב.
ואמר
להם
הנביא
,
כי
לא
ינצלו
באלה
השלש
שדרך
העולם
להנצל
בהם;
אלא
במה
ינצלו?
בהשכל
וידוע
אותי;
פירושו:
בהשכל
אותי
,
בידוע
אותי.
ו'השכל
האל'
הוא
,
שישכיל
כי
הוא
אחד
קדמון
,
ואינו
גוף
,
והוא
בורא
הכל
ומשגיח
על
הכל
ומנהיג
כל
העולם
בחכמתו
,
עליונים
ותחתונים.
ו'ידיעת
האל'
היא
ללכת
בדרכיו
לעשות
חסד
ומשפט
(בנוסחנו:
משפט)
וצדקה
,
כי
כן
עושה
אותם
הוא
בארץ
,
כלומר:
עם
בני
האדם;
וההולך
בדרכיו
הוא
'יודע
אותו'
,
כמו
שאמר
"אביך
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
אכל
ושתה
ועשה
משפט
וצדקה
אז
טוב
לו.
דן
דין
עני
ואביון
אז
טוב
לו
(בנוסחנו
ללא
'לו')
הלא
היא
הדעת
אותי
נאם
יי'"
(יר'
כב
,
טו
-
טז)
-
הנה
כי
מעשה
המשפט
והצדקה
הוא
ידיעת
האל.
ובזה
ניצלו
דניאל
וחביריו
,
שגלו
בחרבן
הארץ
עם
גלות
יהודה
,
וניצלו
מן
הקלון
ומן
הבזיון
שהיה
מגיע
לשאר
השבויים
,
והיו
נכבדים
וגדולים
בארץ
גלותם
,
לפי
שהיו
צדיקים
וחסידים;
ולא
היה
להם
דרך
להנצל
מן
הגלות
,
כי
איך
ישארו
בארץ
שלשה
או
ארבעה
או
אפילו
עשרה?!
כי
אם
בזאת
-
שתהיה
לו
תכונה
נפשית
להשכיל
ולדעת
אותי.
ומה
שאמר
כי
אני...
-
טעם
למה
שאמר
וידוע
אותי
,
כי
בכלל
וידוע
אותי
-
עשות
חסד
ומשפט
וצדקה
,
כמו
שפירשנו.
לפיכך
פירש
ואמר:
כי
אני
יי'
עושה
חסד
-
אלה
הם
דרכי
ומדותי
שאני
מתנהג
בהם
בעולמי
,
ובאלה
חפצתי
שיעשה
אותם
האדם
וחי
בהם
(ע"פ
וי'
יח
,
ה).
ומה
שאמר
בארץ
,
וחסדו
וצדקתו
גם
כן
בשמים
,
כמו
שאמר
"יי'
בהשמים
חסדך"
(תה'
לו
,
ו)
-
אמר
בארץ
לפי
שחסדו
וצדקתו
בארץ
גלויה
לבני
אדם
כולם
,
ומה
שבשמים
אינו
גלוי
כי
אם
לחכמים.
הנה
פירשתי
לך
שני
הפסוקים
האלה
לפי
עניין
הפרשה
,
דבקים
בעניינה
באר
היטב.
והחכמים
אשר
ראינו
ספריהם
פרשו
אלה
שני
הפסוקים
עניין
נאות
,
אבל
לא
הדביקום
לעניין
הפרשה:
החכם
רבי
אברהם
בירבי
חייא
,
המכונה
'צאחיב
אל
שורטה'
,
פירש
(ראה
יסודי
התבונה
ע'
ח)
שלשת
אלה
התכונות
בחכמה:
ויקנה
האדם
החכמה
ויקָרא
'חכם';
וכשיהיה
מוסיף
על
קניינו
ומתגבר
בו
,
נקרא
'גיבור';
והמעדיף
על
זה
נקרא
'עשיר';
ואשר
מגיע
אל
עומק
החכמה
יהיה
'משכיל';
והכתר
על
ראש
החכמות
והמגדל
הבנוי
עליהם
הוא
'דעת
אלהים'
,
שאין
האדם
רשאי
להתהלל
כי
אם
בה:
כי
אם
בזאת
יתהלל
המתהלל.
וידיעת
האל
ותלמוד
תורתו
,
אשר
היא
חסד
ומשפט
,
בה
ראוי
שיתהלל
המתהלל.
והחכם
הגדול
הרב
רבינו
משה
ברבי
מימון
ז"ל
(מו"נ
ג
,
נד)
פירש
כן
ואמר
תחילה
,
כי
שם
ה'חכמה'
נופל
בלשון
עברי
על
ארבעה
עניינים:
נופל
על
השגת
האמתיות
,
אשר
תכלית
כוונתם
-
השגתו
יתעלה
שמו;
אמרוֹ
"והחכמה
מאין
תמצא"
(איוב
כח
,
יב).
ונופלת
על
ידיעות
המלאכות
,
אי
זו
מלאכה
שתהיה:
"וכל
חכם
לב
בכם"
(שמ'
לה
,
י);
"וכל
אשה
חכמת
לב"
(שם
,
כה).
ונופל
על
קנות
מעלות
המדות
,
כמו
שאמר
"וזקניו
יחכם"
(תה'
קה
,
כב);
"בישישים
חכמה"
(איוב
יב
,
יב).
ונופל
על
הַעֲרָמה
והתחכמות:
"הבה
נתחכמה
לו"
(שמ'
א
,
י);
ולפי
זה
העניין
אמר
"ויקח
משם
אשה
חכמה"
(ש"ב
יד
,
ב);
ומזה
העניין
"חכמים
המה
להרע"
(יר'
ד
,
כב).
ואפשר
שיהיה
עניין
החכמה
מורה
על
העָרְמה
,
ושמוש
המחשבה
פעמים
יהיה
הערמה
ההיא
וההתחכמות
לקנות
מעלות
שכליות
או
לקנות
מעלות
מדות.
אמר
,
שאין
שלמות
הקניין
ולא
שלמות
בריאות
הגוף
ולא
שלמות
המדות
הטובות
-
אין
כל
זה
שלמות
שראוי
להתהלל
ולהתפאר
בו;
והשלמות
שראוי
להתפאר
ולהתהלל
בו
הוא
ידיעת
השם
יתעלה
,
שהיא
החכמה
האמיתית.
ופירש
גם
כן
שלשה
השמות
חסד
ומשפט
וצדקה:
חסד
הוא
ההפלגה
בגמילות
הטובה
,
וכולל
שני
עניינים:
האחד
-
לגמול
טוב
למי
שאין
לו
חק
עליך
כלל
,
והשני
-
להטיב
למי
שראוי
לך
להיטיב
יותר
ממה
שהוא
ראוי;
וצדקה
הוא
היֹשר
,
לתת
לכל
כפי
הראוי
לו;
ומשפט
-
לדון
במה
שראוי
על
הנדון
,
יהיה
נקמה
או
יהיה
טוב.
ואמר
שאין
לאדם
להתהלל
לא
בחכמה
ולא
בגבורה
ולא
בעושר
,
כי
אם
בהשכל
וידוע
האל
,
שהוא
החכמה
הגמורה;
ולא
בזה
לבד
,
אלא
בידיעת
דרכיו
ותאריו
,
והם:
לעשות
חסד
ומשפט
וצדקה
כמו
שאני
עושה
אותם.
והוא
יתעלה
,
לפי
המציאו
הכל
,
נקרא
'חסיד'
(ראה
תה'
קמה
,
יז);
ולפי
רחמיו
על
העניים
,
רוצה
לומר:
הנהגתו
בעלי
חיים
בכוחותיהם
,
נקרא
'צדיק'
(ראה
שם);
ולפי
מה
שיתחדש
בעולם
מן
הטובות
והרעות
,
כפי
שחייב
אותם
הדין
הנמשך
אחר
החכמה
,
נקרא
'שופט'
(ראה
בר'
יח
,
כה).
והוסיף
עוד
ואמר
בארץ
-
להודיע
כי
השגחתו
גם
כן
בארץ
כפי
מה
שהוא
משגיח
בשמים
,
כפי
מה
שהם.