תנ"ך - על־ההרים אשא בכי ונהי ועל־נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי־איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד־בהמה נדדו הלכו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַל־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד־בְּהֵמָ֔ה נָדֲד֖וּ הָלָֽכוּ: (ירמיהו פרק ט פסוק ט)

טקסט וניקוד:

עַל־הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל־נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי־אִישׁ עֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד־בְּהֵמָה נָדֲדוּ הָלָכוּ: (ירמיהו פרק ט פסוק ט)

טקסט בלבד:

על־ההרים אשא בכי ונהי ועל־נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי־איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד־בהמה נדדו הלכו: (ירמיהו פרק ט פסוק ט)

תיקון קוראים:

על־ההרים אשא בכי ונהי ועל־נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי־איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד־בהמה נדדו הלכו: (ירמיהו פרק ט פסוק ט)
עַל טוּרַיָא אֲנָא מְרִים קָלִי בָּכֵי וּמַצוַח וְעַל דֵּירָוָת מַדבְּרָא אִליָא אֲרֵי צַדִּיאוּ מִבְּלִי אֱנָשׁ דְּעָדֵי וְלָא אִשׁתְּמַע קָל בְּעִירָא בַאֲרַעהוֹן מֵעוֹפָא דִשׁמַיָא וְעַד בְּעִירָא אִטַלטַלוּ גְּלוֹ :

אשא - כ"ג: דב' א , יב; לב , מ; ש"ב ב , כב; מ"ב יח , יד; יש' מו , ד; מט , כב; יר' ט , ט; הו' א , ו; ה , יד; מי' ז , ט; תה' טז , ד; כה , א; סג , ה; פו , ד; קטז , יג; קכא , א; קלט , ט; איוב י , טו; יג , יד; לב , כא; לו , ג; מב , ח; דה"א כא , כד.

מקנה - ל' בסיפ'.

על ההרים - על חורבן ההרים. ועל נאות מדבר - נוה רועים שבמדברות. נאות - לשון "נוה" (יר' נ , מה); וכן "את נאות אלהים" (תה' פג , יג) , וכן "לביתך נאוה קודש" (תה' צג , ה). [ נצתו - לשון "ציה" (יר' ב , ו); וכן "נצתה" (להלן , יא).] נדדו הלכו - סופן לילך. חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה; מגלות צדקיהו עד פקידת כורש מלך פרס חמשים ושתים שנה היו , ורמז לדבר: עד 'בהמה' - חשבונה בגימטריא חמשים ושתים; והחשבון מכוון במסכת מגילה (? וראה יומא נד , א).

על ההרים אשא בכי ונהי... מעוף השמים ועד בהמה נדדו והלכו. לגלים - לשון "גל" (בר' לא , מו).

על ההרים , נאות מדבר. ההרים - מקום מרעה הצאן והעזים ברוב; או זכר ההרים - להשמיע קולו למרחוק. וכן נאות מדבר - רוצה לומר: אהלי המדבר; כי נאות פירושו: אוהלים ומשכנים , כמו "ונדמו נאות השלום" (יר' כה , לז); וכן בוי"ו: "נוה משולח ונעזב" (יש' כז , י); "נוות כרות רועים" (צפ' ב , ו). ואמר מדבר - כי יש מדבר שרוצה בו: מקום מרעה; וכן "וינהג את הצאן אחר המדבר" (שמ' ג , א) , ותרגם אונקלוס: "בתר שפר רעיא דמדברא"; וכן "על פני דרך המדבר" (ש"ב טו , כג). ואמר הנביא בראותו חרבן הארץ , שישא בכי ונהי וקינה במקומות המרעה , כי נחרבו מבלי איש עובר - אין צריך לומר שאין אהלים תקועים לרועים , אלא אפילו איש אין עובר שם לרעות מקנה ולא נשמע שם קול מקנה , כי כולם נדדו הלכו בשבי. ובאמרו מעוף השמים - הוא דרך גוזמא להפליג הדבר; ונאמר זה לעניין חרבן הארץ - כמשמעו; כי רוב העופות לא ישכנו במדבר כי אם במקומות היישוב , שימצאו זרע ופירות ופרחי האילנות. נצתו - עניין חרבן , וכן "נצתה כמדבר" (להלן , יא); ושרשם 'יצת'. ובדברי רבותינו ז"ל (ראה יומא נד , א): רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה , שנאמר: על ההרים וגו' , מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו; 'בהמה' בגימטריא חמשים ושתים הוו. רבי יוסי אומר: שבע שנים נתקיים בה "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דב' כט , כב).

על - פירושו: בעבור ההרים; וכמוהו: ועל נאות מדבר. והאל"ף - תחת וי"ו , כי הוא מגזרת "נוה" (יש' כז , י). והזכיר אלה המקומות , בעבור כי היה שם מרעה , ועתה נצתו מבלי איש עובר - שיעבור שם וירעה שם צאן. ולא שמעו - השומעים עתה , הם (רווח בשורה בכה"י) הולכי הדרכים שיעברו שם. מעוף השמים - הזכיר הכתוב מרוב בדידות המקום , שלא נשאר שם בהמה ואפילו עוף פורח.

נאות מדבר - כמו "נוה" (יש' כז , י) , ונתחלף אהו"י באל"ף כמשפט אותיות אהו"י. כי נצתו - נשרפו , כמו "ויצת אש בציון" (איכה ד , יא); שנשרפו כל המקומות ואין שם אפילו מרעה לבהמות. וגם העופות נדדו - שאין שם עופות מצויין אלא במקום שזורעין.
ריכוז קישורים