תנ"ך - כשעלים
בחרבות
נביאיך
ישראל
היו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כְּשֻׁעָלִ֖ים
בָּחֳרָב֑וֹת
נְבִיאֶ֥יךָ
יִשְׂרָאֵ֖ל
הָיֽוּ:
(יחזקאל פרק יג פסוק ד)
כְּשֻׁעָלִים
בָּחֳרָבוֹת
נְבִיאֶיךָ
יִשְׂרָאֵל
הָיוּ:
(יחזקאל פרק יג פסוק ד)
כשעלים
בחרבות
נביאיך
ישראל
היו:
(יחזקאל פרק יג פסוק ד)
כשעלים
בחרבות
נביאיך
ישראל
היו:
(יחזקאל פרק יג פסוק ד)
כְּתַעלִין
בְּחָרבָתָא
נְבִיֵי
שִׁקרָך
יִשׂרָאֵל
הֲווֹ
:
בחרבות
-
ב'
בקמץ:
יש'
מח
,
כא;
יח'
יג
,
ד.
כשעלים
-
ל';
בחרבות
-
ב'.
כשועלים
בחרבות
-
כשיבא
אדם
על
פרץ
החורבה
,
בורח
השועל
דרך
פרץ
האחר
,
ואינו
עומד
בפרץ
להלחם.
כשועלים
בחרבות
נביאיך
ישראל
היו
-
כשועל
הזה
שבורח
אילך
ואילך
בזמן
שהוא
רואה
אדם
,
כך
הם
נביאי
השקר
,
שמתנבאין
להם
שלום
,
ובזמן
שפורענות
באה
עליהם
מתחבאים
בחדר.
כשועלים
בחרבות
-
שועלים
מצויין
בחרבות
שנעשו
מטעי
כרם
,
כענין
"שועלים
הלכו
בו"
(איכה
ה
,
יח);
"שועלים
קטנים
מחבלים
כרמים"
(שה"ש
ב
,
טו).
וירושלם
מטעי
כרם
היתה
,
והן
קופצים
ומדלגים
בפרצות
,
ופורצין
בהן
עוד
ומוסיפין
על
הפרצה.
כך
נביאיך
ישראל
היו
-
רואין
הפרצות
שבכם
,
שגלו
עשרת
השבטים
וגלו
אחרי
כן
יויכין
וגלותו
,
ורואין
שיעבוד
מלך
בבל
שמתחזק
יום
יום
,
והיה
להוכיחם
,
והן
מתנבאין
להן:
'שלום
שלום
יהיה
לכם'
(ע"פ
יר'
ו
,
יד
וכג
,
יז)
,
ומחזקין
ידיהם
לעשות
הרע
,
לספות
עוד
על
חרון
אף
יי'
אל
ישראל
(ע"פ
במ'
לב
,
יד).
כשועלים
בחרבות
-
כמו
השועלים
שנכנסים
במקום
שנפרץ
בגדר
הכרם
ומשחיתים
הכרמים
,
כן
היו
נביאיך
,
כמו
שאמר
"שועלים
קטנים
מחבלים
כרמים"
(שה"ש
ב
,
טו).
והפרץ
נקרא
'חרבה'
,
כי
חָרֵב
הוא
מקום
הפרץ
,
ובאמרו
בחרבות
-
כאמרו
"בפרצות"
(להלן
,
ה).
וישראל
נקרא
"כרם"
(יש'
ה
,
ז)
,
והנה
נביאי
השקר
שהם
שועלים
נכנסים
דרך
הפרץ
להשחית
הכרם.
והפרץ
הוא
משל
לקטני
אמנה
שבהם
,
שמְיַפִּים
להם
נביאי
השקר
דבריהם
ונפתים
להם
,
והם
סומכים
ידיהם
שישמעו
להם
גם
כן
האחרים
,
ומשחיתים
"כרם
יי'
צבאות"
(שם).
ואמר
נביאיך
-
כלומר:
נביאיך
הם
ולא
נביאי
יי'.
כשועלים
-
הטעם:
כשועלים
בחרבות
,
שאינם
בישוב
,
ועשו
פרצות
שם
ואין
שם
מי
שימנעם
ויסגר
הפרצים
,
כן
היו
נביאיך
ישראל
,
שעשו
פרצים
בכם
בשקר
ובכזב
שיחזו
לכם
,
ואין
בישראל
שימנעם
ויסגרם
,
כמו
שכתוב
בפסוק
הבא:
כשועלים
העומדים
בחרבות
-
שכשעולה
אדם
עליהם
בורחים
,
כך
היו
נביאיך
ישראל
-
שכשבא
האויב
כולם
ברחו.