תנ"ך - ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּב֤וֹא אֵלַי֙ אֲנָשִׁ֔ים מִזִּקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּשְׁב֖וּ לְפָנָֽי: פ (יחזקאל פרק יד פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיָּבוֹא אֵלַי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי: פ (יחזקאל פרק יד פסוק א)

טקסט בלבד:

ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני: פ (יחזקאל פרק יד פסוק א)

תיקון קוראים:

ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני: פ (יחזקאל פרק יד פסוק א)
אֲמַר נְבִיָא אֲתוֹ לְוָתִי גֻּברִין מִסָבֵי יִשׂרָאֵל וִיתִיבוּ קְָדָמָי :

ויבוא - ה"י מלא: ש"א ד , יג; מ"א ג , טו; ז , יד; יג , יא; כב , טו , ל , לז; מ"ב ט , ל; יש' לח , א; יח' יד , א; כג , מד; לו , כ; מ , ו; איוב א , ו; ב , א. (וכל מגילת אסתר דכותהון בר מן ב' חסר: *אס' ה , ה; ז , א.) ויבוא - י"ב סבירין (לשון רבים; בלישנא ד'בא'): במ' יג , כב; ש"ב ג , כב , לה; יט , ט; מ"א יב , א; יש' מה , כד; סו , כג; יר' נא , מח; יח' יד , א; כ , לח; כג , מד; לו , כ.

ויבוא - ה"י מל'.

ויבא אלי אנשים - כולם בלב אחד לרעה , לכך נאמר: ויבא; ומדרש אגדה (ואינו לפנינו) אומר , על [שם] שהקדוש ברוך הוא גילה אוזן הנביא תחילה: הנה יבא אליך פלוני ופלוני.

ויבאו (בנוסחנו: ויבוא) אלי אנשים מזקני ישראל וישבו. אלי - כאילו "קרבת אלהים יחפצון" (יש' נח , ב); וכאילו יבאו לדרוש את יי' (ראה יח' כ , א) , ו"כגוי אשר צדקה עשה" (יש' נח , ב); ובלבם העלו גילוליהם לעשותם , כמו שהכתוב מפרסמם בסמוך: "בן אדם האנשים האלה העלו גילוליהם על לבם" (להלן , ג).

ויבא (בנוסחנו: ויבוא) (אלי אנשים - כמו "ויבא) עד חברון" (במ' יג , כב); "ויבא סגנים כמו חמר" (יש' מא , כה). ותשעה הן , כתובין 'ויבא' וסברין 'ויבאו'.

ויבא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני - אמר הנביא: ככלות נבואה זו באו אלי אנשים מזקני הגולה וישבו לפני - שהיו מראים עצמם שבאים לדרוש את יי' , והאל גלה אלי את לבבם. אמר ויבא לשון יחיד על רבים , להודיע כי בהסכמה אחת ובלב אחד באו כולם על זה.

ויבא אלי אנשים - על כלל הכת והקבוץ , שהוא כמו סוג ומין , וכן "וצדיקים ככפיר יבטח" (מש' כח , א); לא שירמז לכל אחד ואחד , כמו המפרשים (ראה רש"י) , כי לא שמו לב לסוג ומין ושאר חילוקות ההגיון. ואמר ויבא ואמר וישבו - והכל נכון , וכן בתורה: "ויחנו" , "ויחן" (שמ' יט , ב) זה בצד זה - על העם; והקש על זה.

ויבא - מלת יחיד נופלת על רבים; וכמהו "כי קמה על בבל מחשבות" (יר' נא , כט); והפירוש: אחרי זאת הנבואה באו אלי אנשים מזקני ישראל לשאול מאתי דבר השם; ואז היה דבר השם יי' עמי , ואמר אלי מה אענה להם.

ויבאו (בנוסחנו: ויבא) אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני - לדרוש נבואה מאת יי'. והבורא גילה לי שאלה האנשים הם רשעים , והעלו גילוליהם על לבם - שכל לבם הוא עליהם , ומכשול עוונם , הוא הפסל , נתנו אותו נוכח פניהם - ותדיר הוא נגדם. האדרוש אדרש להם?! - בתימה - להודיעם דבר הנבואה?! והוא מבניין 'נפעל' , 'שם המקור' הוא , כמו "הִנתֹן תנתן" (יר' לח , ג); "הֵאכֹל יאכל" (וי' יט , ז); ובא האל"ף במקום הה"א , ומפני שנתחברו שני ה"הין: 'ההדרוש' , נהפך השיני לאל"ף.
ריכוז קישורים