תנ"ך - ונחמו אתכם כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה נאם אדני ה': פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְנִחֲמ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כִּֽי־תִרְא֥וּ אֶת־דַּרְכָּ֖ם וְאֶת־עֲלִילוֹתָ֑ם וִידַעְתֶּ֗ם כִּי֩ לֹ֨א חִנָּ֤ם עָשִׂ֙יתִי֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי בָ֔הּ נְאֻ֖ם אֲדנָ֥י יְהֹוִֽה: פ (יחזקאל פרק יד פסוק כג)

טקסט וניקוד:

וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם כִּי־תִרְאוּ אֶת־דַּרְכָּם וְאֶת־עֲלִילוֹתָם וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בָהּ נְאֻם אֲדנָי יְהֹוִה: פ (יחזקאל פרק יד פסוק כג)

טקסט בלבד:

ונחמו אתכם כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה נאם אדני ה': פ (יחזקאל פרק יד פסוק כג)

תיקון קוראים:

ונחמו אתכם כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה נאם אדני יהוה: פ (יחזקאל פרק יד פסוק כג)
וִינַחֲמוּן יָתְכוֹן אֲרֵי תִחזוֹן יָת אוֹרַחהוֹן וְיָת עוּבָדֵיהוֹן וְתִדְּעוּן אֲרֵי לָא לְמַגָּן עֲבַדִית יָת כָּל דַּעֲבַדִית בַּהּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים :

ונחמו - ל'; לא חנם - ל'.

ונחמו אתכם - בהפלטם , כי לא אל חנם עשיתי - כי לפי רשעם של אילו אף כלם היה לי לכלות בדין.

ונחמו אתכם - מבניין 'פעל הדגוש'.

ונחמו אתכם וגו' - כי ראוי למקבל הצרה שלא יצעק ויתאונן , אחר שהוא עצמו סבה לרעתו. וכן כתב "מה יתאונן אדם" וגו' (איכה ג , לט) , כלומר: מה יתאונן שום אדם על צרותיו , אחר שחטאיו מעצמו גרמו לו זה?! כי אמרו "על חטאיו" (שם) - פרושו: על מה שגרמו חטאיו , לא שיהיה אמרו "יתאונן" מצורף ל"חטאיו" , כי ההתאוננות אינו , רק על הצרות שבאות לו מצד חטאיו. ורבים כן במקרא , ובאור כלל זה אוצר יי' יבא.

והנה נותרה בה פליטה - עם כל זה. המוצאים - מירושלם; והוא מבנין 'הפעיל' - הוציא. והטעם: העתידים הפליטים להיות מוצאים משם על יד האויב להגלותם , הנה יוצאים אליכם בגלות עם צדקיהו. וראיתם את דרכם - זאת ה'ראיה' בעיני כטעם 'הכרה' , כטעם "ויראו ויקחו איש מטהו" (במ' יז , כד); והטעם: אז תכירו אם הלכו דרך ישר ועשו הישר בעיני השם , כי הנה בעונם גלו ככם. וכאשר תראו זה תתנחמו על הרעה שהבאתי על ירושלם. את כל - הטעם: 'עם כל' , וכן רבים; והטעם: תכירו כי האמת עמי מכל אשר עשיתי , כי מנהג האדם שינחם ברעתו כאשר באה בעונו יותר משתבא אליו חנם. וככה בפסוק הבא: ונחמו אתכם. ורבי יונה הספרדי ז"ל פירש כן (השרשים: 'נחם'): ונחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם תחלה , כאשר הגליתי אתכם משם , על כל הרעה אשר הבאתי עליה עתה , כאשר יגלו השארית; והטעם: תתנחמו בהם בצרתם במה שקרה לכם , כטעם הפסוק הבא ונחמו אתכם. ומלת ונחמתם - מבנין 'נפעל'; והיה ראוי להתבלע נו"ן השרש , לולי שהיא אות הגרון; והראוי 'וננחמתם' בשקל "ונשמרתם" (דב' ב , ד). ונחמו - מהבנין 'הכבד הדגוש' , והחי"ת איננה ראויה להדגש.
ריכוז קישורים