תנ"ך - לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר׀ אדני ה' איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני ה' נעניתי לו בה בא ברב גלוליו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לָכֵ֣ן דַּבֵּר־א֠וֹתָם וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ יַעֲלֶ֨ה אֶת־גִּלּוּלָ֜יו אֶל־לִבּ֗וֹ וּמִכְשׁ֤וֹל עֲוֺנוֹ֙ יָשִׂים֙ נֹ֣כַח פָּנָ֔יו וּבָ֖א אֶל־הַנָּבִ֑יא אֲנִ֣י יְהוָ֗ה נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה בָ֖א בְּרֹ֥ב גִּלּוּלָֽיו: (יחזקאל פרק יד פסוק ד)

טקסט וניקוד:

לָכֵן דַּבֵּר־אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר׀ אֲדנָי יְהֹוִה אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת־גִּלּוּלָיו אֶל־לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֺנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל־הַנָּבִיא אֲנִי יְהוָה נַעֲנֵיתִי לוֹ בָה בָא בְּרֹב גִּלּוּלָיו: (יחזקאל פרק יד פסוק ד)

טקסט בלבד:

לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר׀ אדני ה' איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני ה' נעניתי לו בה בא ברב גלוליו: (יחזקאל פרק יד פסוק ד)

תיקון קוראים:

לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר׀ אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני יהוה נעניתי לו בה בא ברב גלוליו: (יחזקאל פרק יד פסוק ד)
בְּכֵין אִתנַבִּי לְהוֹן וְתֵימַר לְהוֹן כִּדנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים גְּבַר גְּבַר מִבֵּית יִשׂרָאֵל דְּיַסֵיק פֻּלחַן טָעֲוָתֵיהּ עַל לִבֵּיהּ וְתַקלַת חוֹבוֹהִי יְשַׁוֵי לִקבֵיל אַפּוֹהִי וְיֵיתֵי לְוָת נְבִיָא אֲנָא יְיָ מִשׁתְּאֵיל לֵיהּ בְּמֵימְרִי דְּאָתֵי לְמִתבַּע אֻלפָן מִן קֳדָמַי אַף עַל גַּב דִּמעָרַב בִּסגֵי פֻלחַן טָעֲוָתֵיהּ :

מבית ישראל - ו': *וי' יז , ג , ח , י; כב , יח; יח' יד , ד , ז. נעניתי - ב' ומלא: יח' יד , ד; תה' קיט , קז. לו - י"ד בטעמא (מלים המוטעמות במרכא כפולה): בר' כז , כה; שמ' ה , טו; וי' י , א; במ' יד , ג; לב , מב; מ"א י , ג; כ , כט; יח' יד , ד; חב' א , ג; זכ' ג , ב; עז' ז , כה; *נחמ' ג , לח; דה"ב ט , ב; כ , ל.

מבית ישראל ו' ישחט יעלה יאכל אשר יקריב אשר יעלה ושלאחריו. נעניתי ב' ומל' אני יי' עד מאד.

לכן דבר - אותם ואמרת - ל'; מבית ישראל - ו'; נעניתי - ב'; בה - בא קרי.

נעניתי לו - ['שוייש רפונדוץ' בלעז (תענה).] אעפ"י שהוא בא לפני ברוב גילוליו; כך תירגם יונתן.

לכן דבר אתם ואמרת... כה אמר יי' אלהים איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גילוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא - "לדרוש לו בי" (להלן , ז) , שידרוש הנביא מאתי מה שצריך לו. אני יי' נעניתי לו בה ברוב גילוליו - כלומר: אני מניח את הדבר שהוא שואל מאתי ואיני עונהו על כך , אלא על עבירה שהוא תופס בידו אני נענה לו כדי לפרסמו , ואחר כך אני נפרע ממנו , כדי שיאמרו הבריות: הוא דין קְשוֹט.

אני יי' נעניתי לו בה - אהיה נענה לו , שבא ברב גלוליו , ואגלה את אשר בלבבו.

לכן דבר אותם - עמם , כמו 'אִתָם'. נעניתי לו בה ברב גלוליו - נעניתי לו אבל לא נדרשתי לו; אבל אענה לו ואשיבנו על דבריו כדי לגלות צפון לבו , אבל לא אדרש לו לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו (ע"פ אס' ה , ח). ונעניתי לו ו"נענה לו" (להלן , ז) צריכים פירוש לפי בניינם ולפי עניינם , כי נעניתי ו"נענה" הם מבנין 'נפעל' , והאל הוא הפועֵל בענותו הצועק אליו , כמו שאמר "ענני יי' ענני" (מ"א יח , לז); "אשר יענה באש הוא האלהים" (שם , כד). והאדם הצועק הוא נַעֲנֶה , כמו שאומר "הן אצעק חמס ולא אעָנה" (איוב יט , ז). הנה כי האל הוא העונה והאדם הוא הנַעֲנֶה , ואיך אמר הֵנה על האל נעניתי ו"נענה"?! נאמר כי הטעם - לפי שלשון 'מענה' הוא על שני פנים: האחד הוא תחלת הדבור , כמו "ויען איוב" הראשון (איוב ג , ב); "וענית ואמרת" (דב' כו , ה) , והשני הוא השבת הדיבור , והוא הנמצא ברוב; וכשאמר כי הקדוש ברוך הוא הוא העונה , כן הוא לקורא ולצועק , וכשאמר עליו "נענה" ונעניתי - הוא נענה לעונה אליו , והוא - הקורא והצועק. בה - כתיב בה"א וקרי באל"ף , כי אותיות אהו"י מתחלפות. ופירוש: בעבור שבא ברוב גלוליו , אענה לו כדי לגלות צפון לבו. וזהו שאמר אחריו: למען תפש את בית ישראל בלבם - שהם מכסים לבם ממני , ואני אתפשם בלבם , שאגלה להם גילולי לבם ומחשבתם הרעה. ויונתן תרגם אני יי' נעניתי לו בא ברוב גילוליו: "אנא יי' משתאיל ליה במימרי דאתי למתבע אולפן מן קדמי , אף על גב דמערב בסגי פולחן טעוותא". ותרגם למען תפש: "בדיל לקרבא ית בית ישראל למיתן תיובתא בלבהון , דסטו מבתר פולחני ואיסתאבו בפולחן טעוותהון כולהון". ורבותינו ז"ל פרשו (קידושין מ , א): למען תפש את בית ישראל בלבם - כי בעבודה זרה , מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה; כי הם לא היו עובדים עבודה זרה אחר שגלו , אלא לפי שהיו חושבים עליה עדיין , חשבה עליהם כאלו עבדוה. נזורו - אפשר שהנו"ן שורש , ויהי מן הקל לגזירת 'פָּעוֹל' , בשקל "ולא יכולו" (שמ' ח , יד) , מעניין "וינזרו מקדשי בני ישראל" (וי' כב , ב); או יהיה מבנין 'נפעל' , משורש 'זור' , מעניין "זָר" (שם , י).

האדרש אדרש להם - מטעם "נדרשתי" (יש' סה , א) , שטעמו כמו "נמצאתי" (שם). והנה ה'דרישה' יותר נכבדת מה'מענה' , באמרו נעניתי לו , כמו ש'רצה' יותר נכבד מ'שעה' , רוצה לומר: אמרו "וישע יי' אל הבל" (בר' ד , ד) , לכן אמר השם לאלה כי לא יהיה נדרש להם , אבל יהיה נענה. אני יי' נעניתי לו בה - ואחר זה כתב "אני יי' נענה לו בי" (להלן , ז)!? וטעם הראשון - באותה המראה , הנבואה , וטעם השני - כנוי לַשֵם , שהוא המראֶה לנביא אותה המראה והנבואה; והכל ישוב לענין אחד. והכונה בכל זה , כי אמר השם , שאע"פ שאלה רשעים , הנה אחר שיבאו לנביא האל לשאול דבר , הנה השם לא ישתוק ויחריש מלדבר לנביא בזה לגמרי , אבל על כל פנים ידבר הוא יתברך אליו בענינם , ויצוהו שיוכיחם ויעצם עצה טובה , ואע"פ שהוא יודע שלא ישמעו לו. והוא יתברך יעשה כל זה למען תפוש את בית ישראל בלבם , ולא יתנצלו מחר לאמר: אלו הודִעָנו השם רצונו על ידי נביא ולא החריש ממנו , לא תעינו; כל שכן שטוב זה בעיני השם אם ישמעו לו. ואין לנו משל יותר נאות בזה מדברי יוחנן בן קרח וסיעתו לירמיה (יר' מב , ב - ג) , כי אֵלוּ התחננו לו תחלה והתחסדו מאד , דרך אונאה וגנבת הדעת , והכל גלוי וידוע לפני השם יתברך , אבל אע"פ כן ענה השם לירמיה והשיבו עצה הגונה שישיב להם , ובאחרית נתן יי' פניו בהם והכריתם , כמו שיאמר בכאן "ונתתי פני באיש ההוא" וגו' (להלן , ח).

לכן. אותם - כמו 'עמם'; וכמוהו "ואדבר אותך" (יח' ב , א); והפירוש: אע"פ שלא יתכן להדרש להם , דבר עמם בשמי ואמור אליהם , כי כל איש אשר יעלה... גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נוכח פניו ובא אל הנביא אשר הוא נביא האמת , אני יי' נענה לו , אע"פ שבא ברב גלוליו לדרשני.

אני יי' נעניתי לו - בתימה: הוא שָׂם גילוליו אל לבו , ואני אענה לו!? והוא בא לפני ברוב גילוליו!
ריכוז קישורים