תנ"ך - והנביא
כי־יפתה
ודבר
דבר
אני
ה'
פתיתי
את
הנביא
ההוא
ונטיתי
את־ידי
עליו
והשמדתיו
מתוך
עמי
ישראל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהַנָּבִ֤יא
כִֽי־יְפֻתֶּה֙
וְדִבֶּ֣ר
דָּבָ֔ר
אֲנִ֤י
יְהוָה֙
פִּתֵּ֔יתִי
אֵ֖ת
הַנָּבִ֣יא
הַה֑וּא
וְנָטִ֤יתִי
אֶת־יָדִי֙
עָלָ֔יו
וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔יו
מִתּ֖וֹךְ
עַמִּ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
(יחזקאל פרק יד פסוק ט)
וְהַנָּבִיא
כִי־יְפֻתֶּה
וְדִבֶּר
דָּבָר
אֲנִי
יְהוָה
פִּתֵּיתִי
אֵת
הַנָּבִיא
הַהוּא
וְנָטִיתִי
אֶת־יָדִי
עָלָיו
וְהִשְׁמַדְתִּיו
מִתּוֹךְ
עַמִּי
יִשְׂרָאֵל:
(יחזקאל פרק יד פסוק ט)
והנביא
כי־יפתה
ודבר
דבר
אני
ה'
פתיתי
את
הנביא
ההוא
ונטיתי
את־ידי
עליו
והשמדתיו
מתוך
עמי
ישראל:
(יחזקאל פרק יד פסוק ט)
והנביא
כי־יפתה
ודבר
דבר
אני
יהוה
פתיתי
את
הנביא
ההוא
ונטיתי
את־ידי
עליו
והשמדתיו
מתוך
עמי
ישראל:
(יחזקאל פרק יד פסוק ט)
וּנבִיָיא
אֲרֵי
יִטעֵי
וִימַלֵיל
פִּתגָמָא
אֲנָא
יְיָ
אַטעִיתִי
יָת
נְבִיָיא
הַהוּא
וַאֲרֵים
יָת
מַחַת
גְּבוּרְתִי
עֲלוֹהִי
וַאֲשֵׁיצֵינֵיהּ
מִגּוֹ
עַמִי
יִשׂרָאֵל
:
והנביא
-
ג'
ראשי
פסוקים:
*דב'
יג
,
ו;
יר'
כג
,
לד;
יח'
יד
,
ט.
יפתה
-
ג':
יר'
כ
,
י;
יח'
יד
,
ט;
מש'
כה
,
טו.
והנביא
-
ג'
ר"פ;
יפתה
-
ג';
פתיתי
-
ל';
והשמדתיו
-
ל'.
והנביא
כי
יפתה
ודבר
דבר
-
שאינו
אמת.
פתיתי
-
פתחתי
לו
פתח
לאיזו
שירצה;
מיכן
יש
לומר:
בא
לטמא
,
פותחין
לו
(ראה
שבת
קד
,
א).
והנביא
כי
יפֻתֶה
העם
על
פיו
,
שידבר
דבר
שלא
שמע
מפי
ויהיה
העם
נשמע
לו
,
אני
יי'
פתיתי
את
הנביא
ההוא
-
הרי
זה
בא
לפתות
את
עמי
ונמצא
מתפתה.
כיצד
אפתה
אותו?
כמו
שמפרש
והולך:
ונטיתי
את
ידי
עליו
והשמדתיו
מתוך
עמי
ישראל.
והנביא
כי
יפתה
-
בדבריו
,
אע"פ
שהודעתיו
טיבו
של
איש
,
ודבר
דבר
אליו
משמי
לידרש
לו
,
אני
יי'
פתיתי
-
כלומר:
אחרי
שהודעתיו
טיב
הרשע
הבא
לדרוש
,
אני
מנסהו
ואיני
מתרהו
ומזהירו
עוד
,
ואני
מניחו
להתפתות
לו
,
אם
ישא
פניו
להיזקק
לו
,
ואחרי
כן
אפרע
ממנו.
והנביא
כי
יפתה
-
אמר:
וכן
יהיה
עונש
הנביא
כי
יפתה.
והעניין
הזה
-
כעניין
"מי
יפתה
את
אחאב"
(מ"א
כב
,
כ)
,
והיא
הערת
רוח
וחפץ.
כי
נביא
השקר
ההוא
הוא
חייב
מיתה
בדברים
יעשה
אותם
בסתר
,
כמו
שראינו
באחאב
בן
קוליה
וצדקיהו
בן
מעשיה
שהיו
מנאפים
את
נשי
רעיהם
,
וכן
דברים
רעים
אחרים
בסתר
היו
עושים
אלה
הנביאים
(ראה
יר'
כט
,
כא
-
כג)
,
וכדי
לגלותם
לבני
אדם
מביא
האל
על
ידם
כשלון
ועל
ידי
עוברי
עבירה
בסתר
בעניינים
רבים;
ואחד
מהם
זה
העניין
בנביאי
השקר
שהיו
מתפארים
בנבואה
,
והאל
העיר
חפצם
בזה
,
כדי
להודיע
שקריהם
ופחזותם
(ע"פ
יר'
כג
,
לב)
,
ובבוא
להם
העונש
מאת
האל
יצדיקו
בני
אדם
עליהם
את
הדין.
וזהו
שאמר:
אני
יי'
פתיתי
את
הנביא
ההוא
,
וזהו
טעם
"והאלהים
אנה
לידו"
(שמ'
כא
,
יג).
וכן
פירש
אדוני
אבי
ז"ל
,
ודומה
לזה
"וחזקתי
את
לב
פרעה"
(שמ'
יד
,
ד).
ורבינו
סעדיה
ז"ל
פירש:
פתיתי
-
ביארתי
וגִליתי
עליו
שהוא
מפתה.
פתיתי
-
בצרי
עי"ן
הפועל.
ואמרו
ודבר
דבר
-
מעצמו
,
כלומר
,
שיהיה
הוא
הפועל
לכם
,
כמו
שהתנצל
משה
ואמר
"כי
לא
מלבי"
(במ'
טז
,
כח);
וגם
זה
קרוב
לסבה
שאמר
ישעיה
"יי'
חפץ
למען
צדקו"
וגו'
,
כמו
שפרשנו
שם
(יש'
מב
,
כא).
ובאור
כל
אלה
הענינים
אוצר
יי'
יבא.
ואמרו
"לאות
ולמשלים"
(לעיל
,
ח)
-
הנה
מבואר
שתוף
'אות';
וגם
זה
אוצר
יי'
יבא.
ואולם
אמרו
אני
יי'
פתיתי
את
הנביא
ההוא
,
אין
זה
מכונת
הפרק
בעצם
,
כמו
שזכרתי
רבים
בירמיה
(כ
,
ז)
,
אבל
נתגלגל
בזה
להערה
,
כמו
שיש
רבים
בתורה
ובנביאים.
וה'מורה'
למד
מזה
ועשה
רבים
כזה
בספרו
הנכבד
,
ואמר
בכלל
(מו"נ
א
,
ח;
ב
,
מז
-
מח):
ולא
הונח
דבר
בזולת
מקומו
,
כי
אם
להעיר
על
דבר
במקומו.
ולכן
הונח
זה
המאמר
בכאן
אגב
גררא
,
ודרך
נחבא
ונטמן
בכלל
שאר
הדברים
,
להעירנו
על
כלל
גדול
ויקר
,
כמו
שהעירנו
ה'מורה'
בפרק
האחרון
מִשֵני
(מו"נ
ב
,
מח)
,
עד
שאמר
שאותו
הפרק
יובן
יותר
מכל
פרקי
ספרו.
ואין
זה
מכונת
ספרנו
זה
,
ובאוריו
אוצר
יי'
יבא.
ואולם
הוכרח
לזכור
זאת
ההערה
בכאן
,
לפי
מה
שאמר
ודבר
דבר
,
שפרושו
בהכרח
שידבר
מעצמו
,
כאלו
יראה
מזה
שאפשר
שהאדם
פועל
פעל
מה
ואין
השם
יתברך
פועל
לו;
ואולם
היה
זה
מובן
מאמרו
במוחלט
ודבר
דבר
,
שהוא
הפך
"אני
יי'
נענה
לו"
(לעיל
,
ז)
,
ומצד
שיונח
ודבר
-
רמז
לנביא
,
שענינו
בהכרח
מעצמו
,
לא
מצד
האל
יתברך
,
ולכן
כאלו
אמר:
דעו
כי
איך
שיהיה
,
אני
הוא
הפועל
והמשים
הדבר
ההוא
בפיו
,
אבל
בצד
מה
,
לא
בצד
אשר
אמר
"נענה";
וכן
כי
יפותה
,
שהוא
המתנועע
מאי
זה
מניע
שיהיה
לו
,
ידעו
כי
אני
המניע
,
אם
קרוב
אם
רחוק.
וכל
אלה
הענינים
סודות
עצומים
,
ואינם
ראוים
להתבאר
בזה
הספר
,
ובאורם
'אוצר
יי''
יבא.
והנביא.
יפתה
-
מגזרת
"כי
יפתה
איש
בתולה"
(שמ'
כב
,
טו)
,
והוא
מבנין
'שלא
הוזכר
שם
פעלו'
,
על
דעת
רבי
משה
קמחי.
והפירוש
כן:
והנביא
-
נביא
השקר
,
כי
יפתה
ודבר
דבר
לשואל
לו
,
להיות
לו
לפח
ולמוקש
(ע"פ
יהו'
כג
,
יג)
,
תדעו
כי
אני
יי'
פתיתי
אותו
נביא
לאמר
כן
,
בעבור
השואל;
ונטיתי
ידי
גם
עליו
אחרי
כן
,
בעבור
שהיה
נביא
השקר
ומתנבא
בשמי.
וזה
הפסוק
הוסיף
לפרש
טעם
הפסוק
הנזכר
למעלה
"אני
יי'
נענה
לו"
(פס'
ז).
ועל
הִשָנוֹת
(ע"פ
בר'
מא
,
לב)
הטעם
הנה
-
להדביק
מעשה
נביא
השקר
עם
תגמולו.
ויש
אומרים
,
כי
זה
הנביא
יהיה
נביא
האמת
ממרה
פי
השם
,
שיענה
מענה
לרשעים
השואלים
ממנו
בלא
רשות
השם
,
כמו
הנביא
אשר
בא
מיהודה
אל
ביתאל
,
אשר
השיבו
הזקן
(ראה
מ"א
יג
,
יא
ואי').
וזה
המקרה
יקרה
לנביא
האמת
,
בעבור
שקדם
בעברות
אחרות;
כי
לצדיק
לא
יתכן
שיקרה
כזה
,
כמו
שכתוב
"לא
יאנה
לצדיק
כל
און"
(מש'
יב
,
כא).
והנביא
כי
יפותה
ודבר
דבר
-
שלנבואת
שקר
,
אני
פיתיתי
אותו
בעון
הדור
,
כדי
שאנקום
ממנו
ומן
הדורשים
בו.