תנ"ך - והנביא כי־יפתה ודבר דבר אני ה' פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את־ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהַנָּבִ֤יא כִֽי־יְפֻתֶּה֙ וְדִבֶּ֣ר דָּבָ֔ר אֲנִ֤י יְהוָה֙ פִּתֵּ֔יתִי אֵ֖ת הַנָּבִ֣יא הַה֑וּא וְנָטִ֤יתִי אֶת־יָדִי֙ עָלָ֔יו וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔יו מִתּ֖וֹךְ עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (יחזקאל פרק יד פסוק ט)

טקסט וניקוד:

וְהַנָּבִיא כִי־יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי יְהוָה פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (יחזקאל פרק יד פסוק ט)

טקסט בלבד:

והנביא כי־יפתה ודבר דבר אני ה' פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את־ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל: (יחזקאל פרק יד פסוק ט)

תיקון קוראים:

והנביא כי־יפתה ודבר דבר אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את־ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל: (יחזקאל פרק יד פסוק ט)
וּנבִיָיא אֲרֵי יִטעֵי וִימַלֵיל פִּתגָמָא אֲנָא יְיָ אַטעִיתִי יָת נְבִיָיא הַהוּא וַאֲרֵים יָת מַחַת גְּבוּרְתִי עֲלוֹהִי וַאֲשֵׁיצֵינֵיהּ מִגּוֹ עַמִי יִשׂרָאֵל :

והנביא - ג' ראשי פסוקים: *דב' יג , ו; יר' כג , לד; יח' יד , ט. יפתה - ג': יר' כ , י; יח' יד , ט; מש' כה , טו.

והנביא - ג' ר"פ; יפתה - ג'; פתיתי - ל'; והשמדתיו - ל'.

והנביא כי יפתה ודבר דבר - שאינו אמת. פתיתי - פתחתי לו פתח לאיזו שירצה; מיכן יש לומר: בא לטמא , פותחין לו (ראה שבת קד , א).

והנביא כי יפֻתֶה העם על פיו , שידבר דבר שלא שמע מפי ויהיה העם נשמע לו , אני יי' פתיתי את הנביא ההוא - הרי זה בא לפתות את עמי ונמצא מתפתה. כיצד אפתה אותו? כמו שמפרש והולך: ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל.

והנביא כי יפתה - בדבריו , אע"פ שהודעתיו טיבו של איש , ודבר דבר אליו משמי לידרש לו , אני יי' פתיתי - כלומר: אחרי שהודעתיו טיב הרשע הבא לדרוש , אני מנסהו ואיני מתרהו ומזהירו עוד , ואני מניחו להתפתות לו , אם ישא פניו להיזקק לו , ואחרי כן אפרע ממנו.

והנביא כי יפתה - אמר: וכן יהיה עונש הנביא כי יפתה. והעניין הזה - כעניין "מי יפתה את אחאב" (מ"א כב , כ) , והיא הערת רוח וחפץ. כי נביא השקר ההוא הוא חייב מיתה בדברים יעשה אותם בסתר , כמו שראינו באחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה שהיו מנאפים את נשי רעיהם , וכן דברים רעים אחרים בסתר היו עושים אלה הנביאים (ראה יר' כט , כא - כג) , וכדי לגלותם לבני אדם מביא האל על ידם כשלון ועל ידי עוברי עבירה בסתר בעניינים רבים; ואחד מהם זה העניין בנביאי השקר שהיו מתפארים בנבואה , והאל העיר חפצם בזה , כדי להודיע שקריהם ופחזותם (ע"פ יר' כג , לב) , ובבוא להם העונש מאת האל יצדיקו בני אדם עליהם את הדין. וזהו שאמר: אני יי' פתיתי את הנביא ההוא , וזהו טעם "והאלהים אנה לידו" (שמ' כא , יג). וכן פירש אדוני אבי ז"ל , ודומה לזה "וחזקתי את לב פרעה" (שמ' יד , ד). ורבינו סעדיה ז"ל פירש: פתיתי - ביארתי וגִליתי עליו שהוא מפתה. פתיתי - בצרי עי"ן הפועל.

ואמרו ודבר דבר - מעצמו , כלומר , שיהיה הוא הפועל לכם , כמו שהתנצל משה ואמר "כי לא מלבי" (במ' טז , כח); וגם זה קרוב לסבה שאמר ישעיה "יי' חפץ למען צדקו" וגו' , כמו שפרשנו שם (יש' מב , כא). ובאור כל אלה הענינים אוצר יי' יבא. ואמרו "לאות ולמשלים" (לעיל , ח) - הנה מבואר שתוף 'אות'; וגם זה אוצר יי' יבא. ואולם אמרו אני יי' פתיתי את הנביא ההוא , אין זה מכונת הפרק בעצם , כמו שזכרתי רבים בירמיה (כ , ז) , אבל נתגלגל בזה להערה , כמו שיש רבים בתורה ובנביאים. וה'מורה' למד מזה ועשה רבים כזה בספרו הנכבד , ואמר בכלל (מו"נ א , ח; ב , מז - מח): ולא הונח דבר בזולת מקומו , כי אם להעיר על דבר במקומו. ולכן הונח זה המאמר בכאן אגב גררא , ודרך נחבא ונטמן בכלל שאר הדברים , להעירנו על כלל גדול ויקר , כמו שהעירנו ה'מורה' בפרק האחרון מִשֵני (מו"נ ב , מח) , עד שאמר שאותו הפרק יובן יותר מכל פרקי ספרו. ואין זה מכונת ספרנו זה , ובאוריו אוצר יי' יבא. ואולם הוכרח לזכור זאת ההערה בכאן , לפי מה שאמר ודבר דבר , שפרושו בהכרח שידבר מעצמו , כאלו יראה מזה שאפשר שהאדם פועל פעל מה ואין השם יתברך פועל לו; ואולם היה זה מובן מאמרו במוחלט ודבר דבר , שהוא הפך "אני יי' נענה לו" (לעיל , ז) , ומצד שיונח ודבר - רמז לנביא , שענינו בהכרח מעצמו , לא מצד האל יתברך , ולכן כאלו אמר: דעו כי איך שיהיה , אני הוא הפועל והמשים הדבר ההוא בפיו , אבל בצד מה , לא בצד אשר אמר "נענה"; וכן כי יפותה , שהוא המתנועע מאי זה מניע שיהיה לו , ידעו כי אני המניע , אם קרוב אם רחוק. וכל אלה הענינים סודות עצומים , ואינם ראוים להתבאר בזה הספר , ובאורם 'אוצר יי'' יבא.

והנביא. יפתה - מגזרת "כי יפתה איש בתולה" (שמ' כב , טו) , והוא מבנין 'שלא הוזכר שם פעלו' , על דעת רבי משה קמחי. והפירוש כן: והנביא - נביא השקר , כי יפתה ודבר דבר לשואל לו , להיות לו לפח ולמוקש (ע"פ יהו' כג , יג) , תדעו כי אני יי' פתיתי אותו נביא לאמר כן , בעבור השואל; ונטיתי ידי גם עליו אחרי כן , בעבור שהיה נביא השקר ומתנבא בשמי. וזה הפסוק הוסיף לפרש טעם הפסוק הנזכר למעלה "אני יי' נענה לו" (פס' ז). ועל הִשָנוֹת (ע"פ בר' מא , לב) הטעם הנה - להדביק מעשה נביא השקר עם תגמולו. ויש אומרים , כי זה הנביא יהיה נביא האמת ממרה פי השם , שיענה מענה לרשעים השואלים ממנו בלא רשות השם , כמו הנביא אשר בא מיהודה אל ביתאל , אשר השיבו הזקן (ראה מ"א יג , יא ואי'). וזה המקרה יקרה לנביא האמת , בעבור שקדם בעברות אחרות; כי לצדיק לא יתכן שיקרה כזה , כמו שכתוב "לא יאנה לצדיק כל און" (מש' יב , כא).

והנביא כי יפותה ודבר דבר - שלנבואת שקר , אני פיתיתי אותו בעון הדור , כדי שאנקום ממנו ומן הדורשים בו.
ריכוז קישורים