ואתן
נזם
על
אפך
-
"ויהבית
ארון
קיימי
ביניכון"
(ת"י).
ועגילים
על
אזניך
-
"וענן
דיקר
מטיל
עילויכון"
(ת"י);
על
שם
שהיו
מקיפין
בעיגול.
ועטרת
תפארת
בראשך
-
"ומלאך
שליח
מן
קדמיי
,
מדבר
ברישיכון"
(ת"י)
,
כמה
שנאמר
"ויעבר
מלכם
לפניהם
ויי'
בראשם"
(מי'
ב
,
יג).
"ואת
ערום
ועריה"
(לעיל
,
ז);
ואלבישך
רקמה
ואנעלך
תחש
ואחבשך
בשש
-
חגרתי
אותך
באבנט
שש.
ואכסך
במשי.
ואעדך
עדי
ואתנה
צמידים
על
ידיך
ורביד
על
גרוניך.
ואתן
נזם
על
אפך
ועגילים
על
אזניך
ועטרת
תפארת
בראשך
-
תן
דעתך
על
סדר
הפרשה
להכיר
חסדי
יי'
אשר
גאלנו:
אומה
שהיתה
ירודה
אתמול
כל
כך
,
שאפילו
"ביום
הולדת
לא
כורת
שורך
ובמים
לא
רחצת
והחתל
לא
חתלת"
(לעיל
,
ד)
,
ו"לא
חסה
עליך
עין
לעשות
לך
אחת
מאלה
לחמלה"
(לעיל
,
ה)
,
והיתה
מתבוססת
בדמיה
עד
שעבר
עליה
(ראה
לעיל
,
ו)
,
שרחצה
ושטף
דמיה
מעליה
וסך
אותה
(ראה
לעיל
,
ט);
וגידלה
עד
שעמדה
על
פירקה
,
הלבישה
והנעילה
והקשיטה;
ולא
זו
,
מעלה
אותה
מעט
מעט
עד
שנתן
עטרת
תפארת
על
ראשה
,
שנאמר:
ועטרת
תפארת
בראשך.
עד
כאן
פירשתי
פשוטו
של
מקרא
,
ומדרש
חכמים
(תנח'
תרומה
ה)
ותרגום
יונתן:
ואלבישך
רקמה
-
"ואלבשית
יתכון
לבוש
צייורין
מחמדת
סנאיכון".
וזהו
שאמר
הכתוב
"וזאת
התרומה"
וגו'
(שמ'
כה
,
ג).
אמר
רבי
יהודה
ברבי
סימון
(תנח'
תרומה
ה):
אמר
להם
הקדוש
ברוך
הוא
לישראל:
לא
תהיו
כסבורין
שאתם
גומלים
עלי
שלשה
עשר
דברים
שהפרשתם
לי;
"זהב
וכסף
ונחשת"
וגו'
(שמ'
כה
,
ג)
-
כנגד
שלשה
עשר
דברים
שהפרשתי
לכם
במצרים:
ואלבישך
רקמה
,
ואנעלך
תחש
,
ואחבשך
בשש
,
ואכסך
במשי
,
ואעדך
עדי
,
ואתן
נזם
על
אפך
,
ועגילים
על
אזניך
,
ועטרת
תפארת
בראשך
,
"ותעדי
זהב
וכסף
,
ואלבישך
שש
ומשי
ורקמה
,
וסולת
ודבש
ושמן
אכלת"
(להלן
,
יג).
הרי
שלשה
עשר
דברים
כנגד
שלשה
עשר
דברים;
ואני
מעלה
עליכם
כאילו
גומלים
עלי
חסד
,
הדא
הוא
דכתיב
"מאת
כל
איש
אשר
ידבנו
לבו"
(שמ'
כה
,
ב);
ולעולם
הבא
אני
אפרע
לכם
,
כעניין
שנאמר
"וברא
יי'
על
כל
מכון
הר
ציון
ועל
מקראיה"
וגו'
(יש'
ד
,
ה).
שאל
רבי
אליעזר
את
רבי
שמעון
(שה"ר
ד
,
ב):
כלי
קיואי
,
כלי
אורגים
,
יצאו
עם
ישראל
ממצרים?
אמר
לו:
לאו.
אמר
לו:
אלא
מהיכן
לבשו
ארבעים
שנה?
אמר
לו:
ממה
שהלבישום
מלאכי
השרת
בסיני
,
דכתיב
ואלבישך
רקמה.
ר'
נהוראי
אומר
(שה"ר
ד
,
ב):
פורפירא.
ואמר
לו:
ולא
היו
בלין?
אמר
לו:
ולא
קריתה
"שמלתך
לא
בלתה
מעליך"
(דב'
ח
,
ד)?
אמר
לו:
ולא
היו
קטנים
גדילים?
אמר
לו:
צא
ולמד
מחלזון
,
שכל
זמן
שהיה
גדל
,
נרתיקו
היה
גדל
עמו.
אמר
לו:
ולא
היו
צריכין
תכבוסת?
אמר
לו:
הענן
היה
שף
אותן
ומגהצן.
אמר
לו:
ולא
היו
נשרפין
בעבור
חמימות
של
ענן?
אמר
לו:
צא
ולמד
מן
המיטון
הזה
,
הוא
סלמנדרא
,
שאינו
מתגהץ
אלא
באוּר.
ואנעלך
תחש
-
נתתי
משכני
בתוככם
(ע"פ
וי'
כו
,
יא)
,
שהיה
מחופה
כפורת
תחשים.
ואחבשך
בשש
-
הקדשתי
מכם
כהנים
לשרת
לפני
במצנפת
שש
,
וכהן
גדול
בבגדי
צבעונין.
ואעדך
עדי
-
ואתקן
בתיקון
דברי
התורה
,
כתובים
באצבע
על
שני
לוחות
אבנים
,
והיא
היתה
עדי
שלכם:
"כי
לויית
חן
הם
לראשך
וענקים
לגרגרותיך"
(מש'
א
,
ט)
,
ואומר
"תתן
לראשך
לוית
חן"
וגו'
(מש'
ד
,
ט).
ואתן
נזם
על
אפך
-
יש
לומר:
במצח
היו
קושרים
אותו
והיה
יורד
על
האף;
שאין
לפרש
שהיו
נוקבין
על
האף
,
כמו
שעושין
לבהמות
,
והיה
תלוי
על
הפה;
ואין
לומר
שהיה
תלוי
באזנים
,
שהרי
הוא
אומר
ועגילים
על
אזניך.