תנ"ך - ולחמי אשר־נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְלַחְמִי֩ אֲשֶׁר־נָתַ֨תִּי לָ֜ךְ סֹ֣לֶת וָשֶׁ֤מֶן וּדְבַשׁ֙ הֶאֱכַלְתִּ֔יךְ וּנְתַתִּ֧יהוּ לִפְנֵיהֶ֛ם לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ וַיֶּ֑הִי נְאֻ֖ם אֲדנָ֥י יְהֹוִֽה: (יחזקאל פרק טז פסוק יט)

טקסט וניקוד:

וְלַחְמִי אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ וַיֶּהִי נְאֻם אֲדנָי יְהֹוִה: (יחזקאל פרק טז פסוק יט)

טקסט בלבד:

ולחמי אשר־נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני ה': (יחזקאל פרק טז פסוק יט)

תיקון קוראים:

ולחמי אשר־נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה: (יחזקאל פרק טז פסוק יט)
וְטוּבִי דִיהַבִית לִיך סֹלֶת וּמשַׁח וּדבַשׁ אוֹכֵילתִּיך וִיהַבתִּינוּן קֳדָמֵיהוֹן קוּרבָּנִין לְפוּלחָן הֲלָא הֲוַאָה כָל אִלֵין אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים :

ושמן - ו' בקמץ: ראה לעיל , יג. ונתתיהו - ב': שו' ד , ז; יח' טז , יט. לריח - י"ו: *שמ' כט , כה , מא; *וי' ב , יב; ג , טז; ד , לא; ח , כא , כח; יז , ו; במ' טו , כד; יח , יז; כח , ו , כז; כט , ב , ו; יח' טז , יט; שה"ש א , ג. ויהי - ב': יח' טז , יט; תה' לג , ט.

ונתתיהו ב' ומשכתי ולחמי אשר נתתי. ויהי ב' לריח ניחח ויהי כי הוא אמר ויהי.

האכלתיך - ל'; ונתתיהו - ב'; לריח - י"ו; ויהי - ב'.

ולחמי אשר נתתי לך וגו' - יום שעשו את העגל , ירד להם המן , ונתנו ממנו לפני העגל , ואע"פ כן ויהי - ביום מחר , ולא פסק; ואף כן מפורש בספר עזרא (נחמ' ט , יח - כ): "אף כי עשו להם עגל מסכה" וגו' "ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם" וגו' "ומנך לא מנעת מפיהם" - כדיי היו למונעו מהם ולא מנעתו; אף כאן ויהי נאם יי' אלהים - היה הלחם , ולא פסק מלירד ליום מחר; כך דרש רבי תנחומא (תנח' כי תשא יד).

ונתתיהו לפניהם - פתרונו: אני נתתיהו לך , ואת לפניהן שמת לריח ניחוח. ויהי - (שו"ט ג , ג): מהו ויהי? שאע"פ שהיו מקריבין אותו לעבודה זרה והיו מכעיסין אותי , לא היה פוסק; והוא שדניאל מקלס: "ליי' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו" (דנ' ט , ט) - ראית מימיך מורדין במלך והוא פוסק להן מזונות? למלך זה נאה לקרותו רחמן.

האכלתיך - שהאכלתיך. ויהי - ולא חזרת בך , אלא ריח נחוחי ועבדתי נדחו , ושלהם נתקיים והיה.

ולחמי. ונתתיהו לפניהם - אני נתתים לך לאכלה , זהו פירוש האכלתיך , ואת נתת אותם לפני הצלמים לקרבן. ותי"ו הנקבה הנמצאת תקָרא בחירִק בהתחברה עם הכינויים , לפיכך תי"ו ונתתיהו בחִרִק , והיו"ד למשך; וכן "לא במחתרת מצאתים" (יר' ב , לד). ומה שאמר ולחמי הוא דרך כלל , כי 'לחם' כולל כל מאכל , ואחר כן פירש: סלת ושמן ודבש; ותרגם יונתן ולחמי: "וטובי". ויהי נאם יי' אלהים - כל זה היה , לא תוכלי להכחיש , כי אני "היודע ועד" (יר' כט , כג); זהו שאמר נאם יי' אלהים. ויונתן תרגם ויהי בתמיהה: "הלא הואה כל אלין?! - אמר יי' אלהים". ובדרש (תנח' כי תשא יד): יום שעשו את העגל ירד להם המן , ונתנו ממנו לפניו , אע"פ כן ויהי ביום מחר ולא פסק; וכן מפורש בעזרא "אף כי עשו להם עגל מסכה" וגו' "ומנך לא מנעת מפיהם" (נחמ' ט , יח - כ) - כְּדַי היה למונעו מפיהם ולא מנעתו; אף כאן אמר: ויהי נאם אדני אלהים - היה הלחם ולא פסק מלירד.

האכלתיך - אשר האכלתיך אותו - לפניהם. ויהי נאום יי' אלהים - טעם זה: לחזוק ואִמוּת , כאלו כתוב: וכל מה שאמרתי היה בלי ספק; וזה דרך כל לשון לחייב הדברים.

ולחמי - אמר רבי יונה הספרדי ז"ל (השרשים: 'לחם') , כי מלת 'לחם' כוללת כל מאכל , באמרו הכתוב "ובל אלחם במנעמיהם" (תה' קמא , ד) , כי ה'מנעמים' רבים במיניהם , אך שמו הנודע והעקר - ממה שיעשה מן התבואה. והנה גם זה הפסוק ראיה לדבריו , וכן הפירוש: ולחמי אשר נתתי , והוא סלת ושמן ודבש אשר האכלתיך , נתת לפניהם לעשות ריח ניחוח להם. ומלת ונתתיהו משרתת בשני פנים: לנוכח לנקבה ולמדבר בעצמו; וכמוהו "לא במחתרת מצאתים" (יר' ב , לד) , ומלת "נשאתים" הנמצאת למטה בספר (פס' נח). וטעם ויהי - כן אמת , ולא תוכלי להכחיש. או ישוב על מלת לפניהם - לאחור , והטעם כפול , והטעם: נתתי לפניהם לריח.

ונתתים (בנוסחנו: ונתתיהו) לפניהם - לזכר היה אומר 'ונתתָם' , לנקבה הוא אומר 'ונתתים'. ויהי - יש לומר: ויהי לך הצלם לאלוה; או: ויהי לך חוק קבוע לעשות כך. וחכמים אומרים (תנח' כי תשא יד): ויהי - עונה על המן; שאע"פ שעשית ממנו ריח ניחוח לעגל , לא פסק מכם המן , אלא עוד מחר היה המן.
ריכוז קישורים