תנ"ך - רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

רְבָבָ֗ה כְּצֶ֤מַח הַשָּׂדֶה֙ נְתַתִּ֔יךְ וַתִּרְבִּי֙ וַֽתִּגְדְּלִ֔י וַתָּבֹ֖אִי בַּעֲדִ֣י עֲדָיִ֑ים שָׁדַ֤יִם נָכֹ֙נוּ֙ וּשְׂעָרֵ֣ךְ צִמֵּ֔חַ וְאַ֖תְּ עֵרֹ֥ם וְעֶרְיָֽה: (יחזקאל פרק טז פסוק ז)

טקסט וניקוד:

רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה: (יחזקאל פרק טז פסוק ז)

טקסט בלבד:

רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה: (יחזקאל פרק טז פסוק ז)

תיקון קוראים:

רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה: (יחזקאל פרק טז פסוק ז)
רִבְּוָות כְּצִמחֵי חַקלָא יְהַבתְּכוֹן וּסגֵיתוֹן וּתקֵיפתּוּן וַהֲוֵיתוֹן לְזַרעֲיָן וּלשִׁבטִין וּבעוּבָדֵי אֲבָהָתְכוֹן תָּקְנַיָא עִדָּן פּוּרקַן כְּנֵישָׁתְכוֹן מְטָא אֲרֵי אַתּוּן מְשֻׁעבְּדִין וּמעֻנַן :

רבבה - ד': בר' כד , ס; וי' כו , ח; דב' לב , ל; יח' טז , ז. ותבאי - ג' , ב' מלא וחד חסר (בלישנא): יח' טז , ז; שה"ש ד , ח; רות ג , יז. נכנו - ב' (חד חסר וחד מלא): יח' טז , ז; מש' יט , כט.

תבואי ותבאי ג' ב' מל' וחד חס' ותבאי בעדי אל תבואי ריקם אתי מלבנון תבואי.

רבבה - ד'; כצמח - ל'; ותרבי - ל'; ותגדלי - ל'; ותבאי - ג'; עדיים - ל'; נכנו - ב' ללצים שפטים; צמח - [ל']; ערם - ל' חס'.

[בעדי - לשון "מכלול" (יח' כג , יב); ומנחם פירש (מחברת: 'עד') בעדי עדים - לשון 'עד' , כמו "בטחו ביי' עדי עד" (יש' כו , ד); 'אנגושקא אשיגלא' בלעז; אבל דונש (ע' 104 ) פתר אותו לשון "עדי" (להלן , יא) , ומשקל עדי עדים הוא מן השמות: ארי - "אריים" (מ"א י , כ) , צבי - "צביים" (בנוסחנו: צבים; ש"ב ב , יח) , גדי - "גדיים" (ש"א י , ג). נכונו - 'פורינט אפייטיאש' בלעז.] ושערך צמח - סימני נערות. וכל העניין (פס' ג - יג) אינו אלא משל , ויונתן פירש את כולה , ואין להוסיף על התרגום; וכן פירשה: "מכורותיך ומולדותיך" (לעיל , ג) - "תותבותיכון וילדותיכון מארע כנענאי , תמן איתגליתי על אברהם אבוכון , בין בתריא , ואודעתיה דאינון נחתין למצרים , ובדרע מרמם אנא פריק יתכון , ובזכות אבהתכון אנא מתריך מן קדמיכון ית אימוראי וית חיתאי". "ומולדותיך ביום הולדת אותך" וגו' (לעיל , ד) - "ואף כד נחתו אבהתכון למצרים , תותבין בארעא דלא דילהון , משעבדין ומענן להון , הוות כנישתא דישראל דמיא לוולדא דרטיש על אפי ברא , דלא איתפסיק שוריה , ובמיא לא אישתטיף לאיתנקרא , ובמלח לא איתמלח , ובאיסרין לא איתאסר". "לא חסה עליך עין" (לעיל , ה) - "לא חסת עליכון עינא דפרעה רשיעא למעבד לכון טבא חדא , לאנחא לכון משעבודכון , לרחמא עליכון , וגזר עליכון גזירת גמירא , למירמי ית דכוריכון בנהרא , לאובדא יתכון , בעידן דהויתון במצרים". "ואעבור עלייך" (לעיל , ו) - "ועל דוכרן קיים אבהתכון קדמיי , ואתגליתי למיפרקכון , ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשעבודכון , ואמרית לכון: בדמא דמהולתא אירחים עליכון , ואמרית לכון: בדמא דפיסחא איפרוק יתכון". רבבה כצמח השדה - "ריבבת כצמחי חקלא יהבתיכון , וסגיתון ותקיפתון והויתון לזרעין ולשבטין , ובעובדי אבהתכון תקניא , עידן פורקן כנישתכון מטא , ארי אתון משעבדין ומענן" (ת"י). רבבה כצמח השדה - כמה שנאמר "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו" (שמ' א , ז; ראה מכיל' בשלח הקדמה). ואת ערום ועריה - מן המצוות (ראה מכיל' בא ה).

רבבה כצמח השדה - מה צמח השדה אינה צריכה דבר אחד מכל האמור בפרשה זו וצומחת , אף את , אף על פי שלא נעשית לך אפילו אחת מכל מה שאמור בפרשה ותרבי ותגדלי. ותבֹאי בעדי עדיים - פתרונו: ותבֹאי בעתי עתים. ומפרש בצדו מהו בעדי עדיים: עתי הם ששדים נכונו. עדיים - עתים , הגיעו העתים ששערך צמח. כל זמן שאין לנערה סימני שדיים ולא הגיעו סימני בגרות , אין גנאי לה אם הולכת ערומה , אבל משנכונו שדיה ושערה צמחה , גנאי הוא לה ללכת ערומה. אף את , משקרב העת שהבטחתי לאברהם שאני גואל את בניו , כשם שמפרש בסמוך: ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים , באותה שעה: ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערוותך , שכתוב בתורה "דבר נא באזני העם וישאלו" וגו' (שמ' יא , ב) , וכתוב "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות" (שמ' ג , כב). ואשבע לך - נשבעתי לגאול אתכם כאשר קיימתי בבריתי לאברהם; וכן הוא אומר "לכן אמור לבני ישראל אני יי' והוצאתי" וגו' (שמ' ו , ו) , ואין "לכן" אלא לשון שבועה , כמו "לכן נשבעתי לבית עלי" (ש"א ג , יד). רבי ברכיה בשם רבי יהושע בשם רבי יוסי ברבי חנינא (ויק"ר ו , ה): הוא נשבע להם והם נשבעו לו; הוא נשבע להם: ואשבע לך , והם נשבעו לו: "לעוברך בברית יי' אלהיך ובאלתו" (דב' כט , יא) , ואין 'אלה' אלא לשון שבועה , כמה דתמר "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה" (במ' ה , כא). ותהי (בנוסחנו: ותהיי) לי - לעם , לשמש לפני.

רבבה - 'גידול ורבייה'. כצמח השדה - שאין לו אחת מכל אלה. בעדי עדיים - בקץ זמן גידולך , כמו "עדי עד" (תה' פג , יח) , וכן "המשביע בטוב עדייך" (תה' קג , ה). נכונו - נזדמנו. ושערך - שער הבשר. ואת ערום - בערום ובעריה - וגילוי; כלומר: הגיע זמן גאולה , ואת בבזוי וחרפה.

רבבה - מבואר הוא למעלה (בפירושו לפס' ד). ותרבי ותגדלי - כמו שאמר "וירבו ויעצמו במאד מאד" (שמ' א , ז); ואחד מהם - בריבוי המספר , ואחד מהם - בריבוי הגוף. ותבואי בעדי עדיים - באת בעת שאת ראוייה לעדי עדיים , כנערה שהגיע זמנה להיות לאיש , שראוי לעדותה בתכשיטין נאים. ופירוש בעדי עדיים - הטוב והיפה שבעדיים , כמו "מלך מלכים" (יח' כו , ז). כלומר: הגיע זמן ישראל לצאת מהגלות , כמו שאמר "פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. ואוּמַר אעלה אתכם מעני מצרים" (שמ' ג , טז - יז) , והעדי הוא כלי כסף וכלי זהב ושמלות שנצלו את מצרים (ראה שמ' יב , לה - לו). ואדוני אבי ז"ל פירש: עדי עדיים - עדיי הגוף , כמו שפירש אחריו: שדים נכונו ושערך צמח , ואילו הם סימני נערות , תכונת השדיים והשער הצומח במקום הערוה. ויתכן בעדי עדיים - דרך משל על חוקי התורה ומשפטיה הטובים שהם כעדי , כמו שנאמר בדרך משל "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך" (מש' א , ט). צמח - פועל עומד מן ה'דגוש' , ובא כן להורות על רוב הצמיחה ועל מהירותה. ואת ערום ועריה - ערֻמה וגלויה כיום הלידה. ואת ערום ועריה - שֵם , יתפרש בחסרון בי"ת: בערום ועריה. ואפשר שהם תואר , ואמר ערום , לשון זכר , כיון שהוא משל לכנסת ישראל , ידבר פעם לשון נקבה כנגד הכְּנסה ופעם לשון זכר כנגד העם; וזהו בכמה מקומות בדברי הנבואה , שמדבר על כנסת ישראל זכר ונקבה. ופירוש ערום ועריה - על דרך משל יתכן כמשמעו , שהיו לובשין בגדים פחותים כשבויים ועבדים , והרי הם כאלו הם ערומים; או יהיה דרך משל , שהיו ערומים ממצוות האבות , לשמר דרך יי' לעשות צדקה ומשפט (ע"פ בר' יח , יט). וכן שדים נכונו - משל על התורה שבכתב ותורה שבעל פה , שהיו נכונות לתתם להם בצאתם ממצרים. וכן יתפרש במשל שיר השירים 'שדים' (ראה שה"ש ד , ה ועוד) - תורה שבכתב ותורה שבעל פה , כי כמו שהשדיים מגדלים התינוק ומעמידים אותו בחיים , כן התורה מורה דרך החיים בזה ובבא. וכן ושערך צמח - משל ליחידים בישראל שפירשו מדרך הרעה מעת שהתנבאו להם נביאים במצרים , כי כמו שהשׂער סימן לנערה שיצאה מקטנות לנערות , כן בדרך המשל סימן לאותם שהיו קטני אמנה , שיצאו מאמונתם הרעה לאמונה טובה על ידי תוכחת הנביאים , ועליהם נאמר "לך ואספת את זקני ישראל" (שמ' ג , טז); והנזירים והפרושים מגדלים שערם , לפיכך השער משל להם , וכן במשל שיר השירים "שערך כעדר העזים" (שה"ש ו , ה) - משל על הנזירים והפרושים בישראל. ואמר ואת ערום ועריה על רוב ישראל שהיו במצרים , שנאמר עליהם "וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו" (יח' כ , ח) , והיו ערומים מן המצוות לעשות צדקה ומשפט. ויונתן תרגם: "ריבבת כצימחי חקלא יהבתכון וסגיתון ותקיפתון והויתון לזרעיין ולשיבטין - ובעובדי אהבתכון תקנייא עידן פורקן כנישתכון מטא , ארי אתון משעבדין ומענן".

ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי - ההכפל וההשנות: לחזוק ולשקידה; ובאור זה הכלל אוצר יי' יבא. והנה אמרו בדמיך חיי , אין הכונה שהדמים יהיו סבה פועלת לחיותה , כי אותם הדמים היו לחֻיות נוזלות , כענין הילודים; כל שכן אחר זמן רב יאמר ואשטוף דמיך מעליך! אבל הטעם בזה , כי כל הילדים הכרח הוא שיהיו מגוללים בדמים (ע"פ יש' ט , ד) ולחֻיות בתחלתם , וגם אחרי היות הנערות גדולות יש להם דמים כמו שידוע , ועל אלה אמר: ואשטוף דמיך וגו'. ובא חיי בלשון צווי , ונכון בחיים כמו "ומות" (דב' לב , נ) במיתה.

רבבה - מגזרת "רב" (בר' יג , ו) , ופירושו: עשרת אלפים. כצמח השדה - שהוא רב ויצמח מהרה. ותרבי - פירושו: רבית במספר. ותגדלי - גדלת בקומה. ותבואי - פירושו: אחרי כן באת משם מעצמך ושבת אל ביתך אשר הָשלכת משם - בעדי עדיים. וכפל זאת המלה לשבח , ככפל "קדש קדשים" (שמ' כט , לז); "מלך מלכים" (יח' כו , ז); והטעם: מבחר בקדשים ומבחר במלכים; וככה זה: במבחר עדיים. והפך הדבר: "עבד עבדים" (בר' ט , כה) - שאין פחוּת ממנו. והנה הכתוב פירש לנו מה העדי הזה , והוא שדים נכונו ושעריך אשר צמח. וזאת המלה פעל יוצא , והטעם: אשר צמח כח התולדת השיער , כי הוא בכח האדם ובתולדתו. והוא כענין שפירש רבי אברהם בן עזרא ב"גם שיבה זרקה בו" (הו' ז , ט) , שפירושו לפי דעתו: זרקה בו התולדת השיבה , כי השיבה תבא מתולדת האדם. או הוא פעל בודד , כטעם 'נצמח' , כפעלים כבדים אחרים; והטעם הראשון הוא נכון בעיני. והפירוש , שהיתה שלימה בסימניה ובצורתה. והאמת היא , כי זה מבחר עדי האדם , כאשר נשלמה צורתו. ודונש (דונש ע' * 104 ) לא דבר נכונה , המפרש אותו 'עדי כסף וזהב' הנזכר אחרי כן (להלן , יג) , כי עתה היא ערומה בלי לבוש , ומלת עדי - בעדות הפסוק: ואת ערום ועריה , ועד עתה לא הוזכרו. ומלת ערום - שם התואר , 'נפרד' מ"ערומים" (בר' ב , כה). ועריה - שם התואר על משקל "שה בריה" (יח' לד , כא). והיו כוללות שתי אלה המלות זכרים ונקבות , בעבור כי לא ידבר הכתוב על נקבה ממש , כי אם במשל; וכמוהו "ואת שדוד מה תעשי" (יר' ד , ל) , ורבים כאלה במקרא. ופירוש עריה - כמו 'מגֻלה'. או הם שמות דבר , כמו "בערום ובחסר כל" (דב' כח , מח) , ועריה הוא שם כמו 'בִכְיה' (ראה בר' נ , ד) , "שִבְיה" (דב' כא , יא) , וחסרו בי"ת השרות כמלות אחרות הרבה , והענין: 'בערום ובעריה'. והמליצה , שלא נשאר בעבור אויביכם שלא תִפְרו , ותרבי - כענין "וכאשר יענו אותו" (שמ' א , יב). וטעם ואת ערום - ואע"פ שהייתם רבים , הייתם בבושת וכלימה ובגלות , ולא תוכלו לצאת משם בלי עזרתי.

רבבה כצמח השדה נתתיך - שהייתם פרים ורבים כצמח השדה. וכל זה הוא כמו שדרשו רבותינו (סוטה יא , ב) , שהיו יולדות על פני השדה מפחד המצריים ומניחות וולדותיהם שָׁם; והבורא היה שולח מלאך , ועושה לו כל תיקוני הוולד ומאכיליהו ומשקיהו עד שיגדל , והיו באים מגודלים בתוך בתיהם. ותבואי בעדי עדיים - זה ביזת מצרים וביזת הים (ראה במ"ר יג , כ). ומתחילה ראיתיך , שכבר שדים נכונו לך ושערך צימח והגעת לימי הבגרות , ואת היית ערום ועריה. עֵירום - הוא שם דבר , כמו "בעירום ובחוסר כל" (דב' כח , מח). ועריה - הוא לשון גילוי , כמו "את מקורה הערה" (וי' כ , יח); "ערות הארץ" (בר' מב , ט). והם חסֵירי בי"ת: ואת היית בערום ובעריה.
ריכוז קישורים