תנ"ך - ואיש
לא
יונה
חבלתו
חוב
ישיב
גזלה
לא
יגזל
לחמו
לרעב
יתן
ועירם
יכסה־בגד:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאִישׁ֙
לֹ֣א
יוֹנֶ֔ה
חֲבֹלָת֥וֹ
חוֹב֙
יָשִׁ֔יב
גְּזֵלָ֖ה
לֹ֣א
יִגְזֹ֑ל
לַחְמוֹ֙
לְרָעֵ֣ב
יִתֵּ֔ן
וְעֵירֹ֖ם
יְכַסֶּה־בָּֽגֶד:
(יחזקאל פרק יח פסוק ז)
וְאִישׁ
לֹא
יוֹנֶה
חֲבֹלָתוֹ
חוֹב
יָשִׁיב
גְּזֵלָה
לֹא
יִגְזֹל
לַחְמוֹ
לְרָעֵב
יִתֵּן
וְעֵירֹם
יְכַסֶּה־בָּגֶד:
(יחזקאל פרק יח פסוק ז)
ואיש
לא
יונה
חבלתו
חוב
ישיב
גזלה
לא
יגזל
לחמו
לרעב
יתן
ועירם
יכסה־בגד:
(יחזקאל פרק יח פסוק ז)
ואיש
לא
יונה
חבלתו
חוב
ישיב
גזלה
לא
יגזל
לחמו
לרעב
יתן
ועירם
יכסה־בגד:
(יחזקאל פרק יח פסוק ז)
וֶאֱנָשׁ
לָא
אוֹנִי
מִשׁכּוֹן
דְּחוֹבְתָא
אֲתִיב
גָּזֵילָא
לָא
גְזַל
מִלַחמֵיהּ
לְכָפְנָא
יְהַב
וְעַרטִלָאָה
כַּסִי
מִכְּסוּתֵיהּ
:
ישיב
-
כ"ד
(בלישנא):
בר'
נ
,
טו;
שמ'
כא
,
לד;
וי'
כה
,
נא
,
נב;
דב'
יז
,
טז;
לב
,
מג;
ש"א
כו
,
כג;
ש"ב
כב
,
כא;
מ"א
ב
,
יז;
יש'
מד
,
יט;
יח'
יח
,
ז
,
ח
,
יב;
לג
,
טו;
הו'
יב
,
ג
,
טו;
תה'
יח
,
כא;
נד
,
ז;
מש'
יב
,
יד;
טו
,
א;
כה
,
יג;
איוב
ט
,
יג;
לט
,
יב;
דנ'
יא
,
יח.
חבולתו
חוב
ישיב
-
אם
חבל
שלמת
רעהו
בחובו
,
ישיב
אותה
לו
כבא
השמש
(ראה
שמ'
כב
,
כה).
חבולתו
חוב
ישיב
-
אם
חבל
יחבל
שלמת
רעהו
,
משיבנו
לו
(ע"פ
שמ'
כב
,
כה).
לא
יונה
-
מאחזתו;
ואף
במקח
וממכר
,
אם
מכר
מאחזתו.
ואין
'אונאה'
אלא
בקרקעות
בכל
מקום
(ראה
וי'
כה
,
יד).
חבלתו
חוב
-
חבולתו
הנחבית
וצפונה
אתו
על
שלו
,
ישיב
כבא
השמש
(ראה
שמ'
כב
,
כה).
ואיש.
חבולתו
חוב
ישיב
-
החבלה
שהיה
לו
בחובו
ישיב
אותה
לעני
,
כמו
שצותה
התורה
להשיב
את
העבוט
(ראה
דב'
כד
,
יג).
ו'חבולה'
ו"חבול"
(להלן
,
יב)
-
מלשון
"יחבול"
(שם
,
ו)
,
והוא
המשכון.
חוב
-
ידוע
שהוא
המִלוה.
ועירום
-
נכתב
ביו"ד
המֶשך.
חבולתו
חוב
ישיב
-
הטעם:
מחוב
,
רוצה
לומר:
המשכון
שהיה
לו
,
מחוב
ישיב.
והנה
זה
בא
בקצור
גדול
,
כי
סמך
על
מה
שידוע
שכתב
בתורה
משה
(שמ'
כד
,
כז;
וי'
כה
,
לה
-
לז;
דב'
כד
,
י
-
יג)
,
כי
הנביאים
לא
כונו
להוסיף
או
לגרוע
,
וחלילה!
וכמו
שהגרעון
רע
כן
התוספות
רע
,
ולכן
אין
הטעם
בזה
שיהיה
טוב
וראוי
שישיב
האדם
משכונו
מחוב
,
אלא
אם
כן
יהיה
פרוע
,
לכן
כִּוֵן
באמרו
חבולתו
חוב
ישיב
-
כשיהיה
פרוע
,
כי
כן
לפי
הדת
דתנו;
או:
אע"פ
שאינו
פרוע
,
אם
יהיה
כסות
לילה
,
כמו
שכתוב
בתורה
(שמ'
כב
,
כה)
גם
כן.
ועל
כל
זה
אמר:
חבלתו
חוב
ישיב
,
ועל
הפך
זה
יאמר
עוד
"חבל
לא
ישיב"
(להלן
,
יב);
ולכן
זה
עֵד
נאמן
,
כי
אמרו
אחר
כן
"בנשך
לא
יתן
ותרבית
לא
יקח"
(להלן
,
ח)
,
ובהֶפְכּוֹ:
"בנשך
נתן
ותרבית
לקח"
(להלן
,
יג)
-
שהכונה
בזה
על
הנשך
והרבית
שאסור
לפי
התורה.
ובזה
קצר
דוד
ואמר
"כספו
לא
נתן
בנשך"
(תה'
טו
,
ה)
,
כי
מה
לו
לדבר
על
שאר
האמות
,
ואין
בכל
שכונותיהם
בעריהם
רק
יהודים!
אבל
התורה
לא
רצתה
לעזוב
זכירתו
(ראה
דב'
כג
,
כא)
,
שמא
ימצא
פעם
אחת.
ואולם
אין
להעמיק
מדוע
בחר
אלה
הפרטים
,
כי
הם
נכונים
מאד
,
כל
שכן
שהיה
ידוע
אצלו
כי
באלו
היו
חוטאים
יותר
,
אבל
סיים
דבריו
בכלל
גדול
ואמר:
"בחקותי
הלך"
ו"משפטי
עשה"
(להלן
,
יז);
ואולם
באור
יותר
על
כל
זה
אוצר
יי'
יבא.
ואיש
לא
יונה
-
בממון
,
כמו
"ולא
תונו
איש
את
עמיתו"
(וי'
כה
,
יז).
חבולתו
-
שם
בשקל
"עבודתו"
(שמ'
כז
,
יט);
ופירושו:
משכונו.
והיה
חסר
הנסמך
,
כמו
"האהלה
שרה
אמו"
(בר'
כד
,
סז)
,
ופירושו:
חבולתו
חבולת
חוב;
והטעם:
משכון
שלקח
בעבור
חוב
שהלוה
לחברו
,
כמו
שצותה
התורה:
"אם
חבול
תחבול
שלמת
רעך"
(שמ'
כב
,
כה).
יכסה
בגד
-
חסר
בי"ת
השרות
,
כמו
"כי
ששת
ימים"
(שמ'
כ
,
י).
או:
מלת
ערום
ובגד
-
שנים
פעולים;
הטעם:
הערום
המכוסה
והבגד
המושם
עליו
-
פעול
לַמְכַסֶּה.
חבולתו
-
שחבל
בעבור
החוב
,
ישיב.