תנ"ך - ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתֻּתַּ֤שׁ בְּחֵמָה֙ לָאָ֣רֶץ הֻשְׁלָ֔כָה וְר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים הוֹבִ֣ישׁ פִּרְיָ֑הּ הִתְפָּרְק֧וּ וְיָבֵ֛שׁוּ מַטֵּ֥ה עֻזָּ֖הּ אֵ֥שׁ אֲכָלָֽתְהוּ: (יחזקאל פרק יט פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה וְרוּחַ הַקָּדִים הוֹבִישׁ פִּרְיָהּ הִתְפָּרְקוּ וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ: (יחזקאל פרק יט פסוק יב)

טקסט בלבד:

ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו: (יחזקאל פרק יט פסוק יב)

תיקון קוראים:

ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו: (יחזקאל פרק יט פסוק יב)
וְאִתעֲקַרַת בִּתקוֹף מֵאֲרַע שְׁכִינְתָא לַאֲרַע אוּחרִי אִתַּגלִיאַת וּמֶלֶך דְּתַקִיף כְּרוּחַ קִדּוּמָא קַטֵיל עַמַהּ אִטַלטַלוּ שִׁלטוֹנֵי תוּקפַהּ וְעַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאִישָׁתָא שֵׁיצִיאוּנוּן :

ורוח הקדים - ב': *שמ' י , יג; יח' יט , יב. הוביש - ג' מלא: כל יהושע; יח' יט , יב; יואל א , י. הוביש - ט' מלא בלישנא: כל יהושע; יש' כט , כב; יר' ו , טו; יח' יט , יב; הו' י , ו; יג , טו; יואל א , י , יב; זכ' יא , יז. (וכל 'אבוש'.) אכלתהו - ד': בר' לז , כ , לג; יח' טו , ה; יט , יב.

ורוח הקדים ב' נשא את הארבה ורוח הקדים הוביש פריה.

ותתש - ל'; ורוח הקדים - ב'; הוביש - ג' מל'.

ותתש - כל לשון 'נתישה' ו'נטישה' הוא דבר המוטל בפיזור על פני הארץ. ורוח הקדים - נבוכד נצר. הוביש פריה - שחט את בני צדקיהו (ראה מ"ב כה , ז).

ותתש - תונתש. לארץ הושלכה - שריגיה שנתפשטו למעלה. מטה עזה - גוף הגפן.

ותתש בחימה - הנתישה הגדולה הזאת לא היתה אלא בחמה ובקצף גדול , כי היתה גבוהה מהכל ושבה שפלה מהכל , כי לארץ הושלכה; וכן אמר "ויתשם יי' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (דב' כט , כז). ורוח הקדים הוביש פריה - כמו שפירשנו למעלה בפסוק "הלא כגעת בה רוח קדים" (יח' יז , י) , כי המשיל מלך בבל לרוח הקדים , שהיא חמה ויבישה , ועוד כי בבל מזרחית צפונית לארץ ישראל. התפרקו ויבשו - דליותיו שזכר (לעיל , יא). מטה עזה אש אכלתהו. מטה עז - הוא המלך , כמו שפירשנו (לעיל , יא) , והוא צדקיהו.

ותתש - מבנין 'הָפְעל' , והוא פעל עבר. ודגשות תי"ו השנית - להתבלע הנו"ן שהוא פ"א הפעל , ושרשו 'נתש' , והתי"ו ללשון נקבה; והוא מגזרת "ונתשתי את הגוי ההוא נתש ואבד" (יר' יב , יז). הוביש - כמו "אשר הוביש... את מי ים סוף" (יהו' ב , י). התפרקו - מבנין 'התפעל' , מגזרת "פרקו את נזמי הזהב" (ראה שמ' לב , ב) , אם איננו מבנינו. ויבשו - פעל עבר , כמו "כי חפץ בבת יעקב" (בר' לד , יט). והנה אלה שתי המלות , התפרקו ויבשו - ישובו אל "מטות" (לעיל , יא) שהתפרקו ויבשו , והוא משל על שאר בניה שלא מלכו. מטה עזה אש אכלתהו - יענה למַטֶּה. והאש הנה - על לשון נקבה; כבר הזכרתי בראש הספר (א , ד) , כי בא זכר ונקבה. והוא משל על האויב , נבוכדנצר , שהגלה כל אלה המלכים; וככה ורוח הקדים.

ותתש בחמה - לקוח הוא מן 'הוּתש'. לארץ הוּשלכה - שנתחלף החלם בשרק. ורוח הקדים הוביש פריה - זה נבוכדנצר. התפרקו ויבשו - ענפי מטה עזה.
ריכוז קישורים