תנ"ך - ויאמר
אלי
בן־אדם
שולח
אני
אותך
אל־בני
ישראל
אל־גוים
המורדים
אשר
מרדו־בי
המה
ואבותם
פשעו
בי
עד־עצם
היום
הזה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלַ֗י
בֶּן־אָדָם֙
שׁוֹלֵ֨חַ
אֲנִ֤י
אֽוֹתְךָ֙
אֶל־בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֶל־גּוֹיִ֥ם
הַמּוֹרְדִ֖ים
אֲשֶׁ֣ר
מָרְדוּ־בִ֑י
הֵ֤מָּה
וַֽאֲבוֹתָם֙
פָּ֣שְׁעוּ
בִ֔י
עַד־עֶ֖צֶם
הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
(יחזקאל פרק ב פסוק ג)
וַיֹּאמֶר
אֵלַי
בֶּן־אָדָם
שׁוֹלֵחַ
אֲנִי
אוֹתְךָ
אֶל־בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל
אֶל־גּוֹיִם
הַמּוֹרְדִים
אֲשֶׁר
מָרְדוּ־בִי
הֵמָּה
וַאֲבוֹתָם
פָּשְׁעוּ
בִי
עַד־עֶצֶם
הַיּוֹם
הַזֶּה:
(יחזקאל פרק ב פסוק ג)
ויאמר
אלי
בן־אדם
שולח
אני
אותך
אל־בני
ישראל
אל־גוים
המורדים
אשר
מרדו־בי
המה
ואבותם
פשעו
בי
עד־עצם
היום
הזה:
(יחזקאל פרק ב פסוק ג)
ויאמר
אלי
בן־אדם
שולח
אני
אותך
אל־בני
ישראל
אל־גוים
המורדים
אשר
מרדו־בי
המה
ואבותם
פשעו
בי
עד־עצם
היום
הזה:
(יחזקאל פרק ב פסוק ג)
וַאֲמַר
לִי
בַּר
אָדָם
שָׁלַח
אֲנָא
יָתָך
לְוָת
בְּנֵי
יִשׂרָאֵל
לְוָת
עַמְמַיָא
סָרְבָנַיָא
דְּסָרִיבוּ
עַל
מֵימְרִי
אִנוּן
וַאֲבָהָתְהוֹן
מְרַדוּ
בְמֵימְרִי
עַד
כְּרַן
יוֹמָא
הָדֵין
:
אל
-
י"א
זוגין
מן
ב'
חד
רביע
וחד
זקף:
ראה
לעיל
,
ב.
שולח
-
ב'
מלא:
יח'
ב
,
ג
,
ד.
אותך
-
י"ז
מלא
בלשון
זכר
(בלישנא):
בר'
יז
,
ב;
כ
,
ו;
מ
,
יט;
מא
,
לט;
*שמ'
ט
,
טו;
כה
,
ט
,
כב;
לב
,
י;
דב'
ט
,
יד;
ש"ב
כד
,
כד;
יר'
כה
,
טו;
יח'
ב
,
ג
,
ד;
ג
,
כז;
כט
,
ה;
לח
,
ד;
תה'
כה
,
ה.
בני
ישראל
-
ט'
בסיפרא:
יח'
ב
,
ג;
ד
,
יג;
ו
,
ה;
לה
,
ה;
לז
,
כא;
מג
,
ז;
מד
,
ט
,
טו;
מח
,
יא.
אל
-
גוים
-
ב':
יש'
מט
,
כב;
יח'
ב
,
ג.
המורדים
-
ב'
(מלא
וחסר):
יח'
ב
,
ג;
כ
,
לח.
עד
-
עצם
היום
הזה
-
ג':
*וי'
כג
,
יד;
יהו'
י
,
כז;
יח'
ב
,
ג.
שולח
-
ב'
מל';
אותך
-
י"ז
מל'
בלש'
זכר;
אל
-
גוים
-
ב';
המורדים
-
ב';
עד
-
עצם
היום
הזה
-
ג'.
אל
גוים
המרדים
(בנוסחנו:
המורדים)
-
שני
שבטים
קרויין
שני
גוים
(ע"פ
ב"ר
פב
,
ד).
אל
גוים
המורדים
-
שני
שבטים
קרויים
'שני
גוים'
(ע"פ
ב"ר
פב
,
ד).
רוח
-
לחזקני.
מדבר
-
מתדבר
,
הדבר
המידבר
אלי
,
וכך
ויאמר
אלי.
ויאמר.
אל
בני
ישראל
-
אותם
שהיו
בבבל
,
שגלו
בגלות
יהויכין;
ויתכן
גם
לאותם
שהיו
בירושלם
,
על
ידי
כְּתב
,
כי
הוא
היה
בבבל;
ואחר
שאמר
למטה
"לך
בא
אל
הגולה"
(ראה
יח'
ג
,
ד)
,
נראה
כי
לאותם
שבבבל
שלחו.
אל
גוים
המורדים
-
אע"פ
שהם
גוי
אחד
,
מפני
שהיו
חלוקים
במעשיהם
הרעים:
אלה
עובדים
לעבודה
זרה
שלבני
עמון
,
ואלה
שלמואב
,
או
גוי
אחר.
או
אמר
גויים
-
לחִלוק
השבטים
והמשפחות
,
וכן
"עמים
הר
יקראו"
(דב'
לג
,
יט);
"אחריך
בנימן
בעממיך"
(שו'
ה
,
יד).
ויאמר.
המורדים
-
מגזרת
"ביי'
אל
תמרודו"
(במ'
יד
,
ט).