תנ"ך - וימרו־בי
בית־ישראל
במדבר
בחקותי
לא־הלכו
ואת־משפטי
מאסו
אשר
יעשה
אתם
האדם
וחי
בהם
ואת־שבתתי
חללו
מאד
ואמר
לשפך
חמתי
עליהם
במדבר
לכלותם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיַּמְרוּ־בִ֨י
בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל
בַּמִּדְבָּ֗ר
בְּחֻקּוֹתַ֨י
לֹא־הָלָ֜כוּ
וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י
מָאָ֗סוּ
אֲשֶׁר֩
יַעֲשֶׂ֨ה
אֹתָ֤ם
הָֽאָדָם֙
וָחַ֣י
בָּהֶ֔ם
וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י
חִלְּל֣וּ
מְאֹ֑ד
וָאֹמַ֞ר
לִשְׁפֹּ֨ךְ
חֲמָתִ֧י
עֲלֵיהֶ֛ם
בַּמִּדְבָּ֖ר
לְכַלּוֹתָֽם:
(יחזקאל פרק כ פסוק יג)
וַיַּמְרוּ־בִי
בֵית־יִשְׂרָאֵל
בַּמִּדְבָּר
בְּחֻקּוֹתַי
לֹא־הָלָכוּ
וְאֶת־מִשְׁפָּטַי
מָאָסוּ
אֲשֶׁר
יַעֲשֶׂה
אֹתָם
הָאָדָם
וָחַי
בָּהֶם
וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי
חִלְּלוּ
מְאֹד
וָאֹמַר
לִשְׁפֹּךְ
חֲמָתִי
עֲלֵיהֶם
בַּמִּדְבָּר
לְכַלּוֹתָם:
(יחזקאל פרק כ פסוק יג)
וימרו־בי
בית־ישראל
במדבר
בחקותי
לא־הלכו
ואת־משפטי
מאסו
אשר
יעשה
אתם
האדם
וחי
בהם
ואת־שבתתי
חללו
מאד
ואמר
לשפך
חמתי
עליהם
במדבר
לכלותם:
(יחזקאל פרק כ פסוק יג)
וימרו־בי
בית־ישראל
במדבר
בחקותי
לא־הלכו
ואת־משפטי
מאסו
אשר
יעשה
אתם
האדם
וחי
בהם
ואת־שבתתי
חללו
מאד
ואמר
לשפך
חמתי
עליהם
במדבר
לכלותם:
(יחזקאל פרק כ פסוק יג)
וְסָרִיבוּ
עַל
מֵימְרִי
בֵית
יִשׂרָאֵל
בְּמַדבְּרָא
בִּקיָמַי
לָא
הַלִיכוּ
וְיָת
דִּינַי
קַצוּ
דְּאִם
יַעֲבֵיד
יָתְהוֹן
אֱנָשָׁא
יֵיחֵי
בְהוֹן
בְּחַיֵי
עָלְמָא
וְיָת
יוֹמֵי
שַׁבַּיָא
דִילִי
אֲחִילוּ
לַחדָּא
וַאֲמַרִית
לְמִשׁפַּך
חִמתִּי
עֲלֵיהוֹן
בְּמַדבְּרָא
לְשֵׁיצָיוּתְהוֹן
:
אתם
-
כ"ה
חסר
בסיפרא:
ראה
יח'
ה
,
ד.
שבתתי
-
ב'
חסר:
יח'
כ
,
יג;
כב
,
ח.
וכל
אוריתא
דכותהון.
שבתתי
ב'
חס'
וימרו
בי
בית
ישראל
קדשי
בזית.
אתם
-
כ"ה
חס'
בסיפ';
שבתתי
-
ב'
חס'
וכל
אורית'
דכות'.
בחקותי
לא
הלכו
-
נסו
אותי
בעגל
(ראה
שמ'
לב);
וברפידים
(ראה
שמ'
יז
,
א
-
ז)
-
מלקבל
את
התורה
(ראה
מכיל'
בשלח
מסכתא
דעמלק
א);
והותירו
מן
המן
(ראה
שמ'
טז
,
כ).
ואת
שבתותיי
חללו
-
יצאו
מן
העם
ללקוט
מן
(ראה
שמ'
טז
,
כז).
וימרו
בי
בית
ישראל
במדבר
בחוקותי
לא
הלכו
-
שעשו
להם
את
העגל
לסוף
ארבעים
ימים
שנתתי
להם
את
התורה.
ואת
שבתותיי
חללו
מאוד
-
כמו
שנאמר
"ויהי
ביום
השביעי
יצאו
מן
העם
ללקוט
ולא
מצאו"
(שמ'
טז
,
כז).
ואומר
לשפוך
חמתי
עליהם
במדבר
לכלותם
-
כעניין
שנאמר
"ועתה
הניחה
לי
ויחר
אפי
בהם
ואכלם"
(שמ'
לב
,
י).
וימרו
בי
בית
ישראל
במדבר
-
בָּעגל
(ראה
שמ'
לב
,
א
-
ו).
ואת
שבתתי
חללו
מאד
-
בַּמָן
(ראה
שמ'
טז
,
כז).
וימרו
בי.
בחקותי
לא
הלכו
-
שצוה
אותם
במרה
,
כמו
שכתוב
"שם
שם
לו
חק
ומשפט"
(שמ'
טו
,
כה).
חללו
מאד
-
כי
שבת
ראשונה
חללו
אותה
,
שיצאו
ללקוט
המן
,
לפיכך
אמר:
מאד.
וגם
החוקים
והמשפטים
שצום
עברו
עליהם
,
כמו
שאמר
"עד
אנה
מאנתם
לשמור
מצותי
חוקותי
ותורותי"
(צירוף
של
שמ'
טז
,
כח
ובר'
כו
,
ה).
ואומר
לשפוך
חמתי
עליהם
במדבר
וגו'
,
וגם
אני
נשאתי
ידי
להם
במדבר
וגו'
-
כבר
הודעתיך
הסבה
אשר
בגללה
יבאו
הנבואות
העתידות
בלשון
עבר
,
כמו
"אשר
לקחתי
מיד
האמורי"
(בר'
מח
,
כב)
,
וכן
"הנה
באה
ונהייתה"
(יח'
כא
,
יב)
,
ורבים
כן
לאין
מספר.
והטעם
בכאן
,
שהשם
גזר
גזרה
הכרחית
שאין
להשיב
,
כי
הוא
בעבור
עונם
,
יתן
להם
בתוך
שאר
האֻמות
"חקים
לא
טובים"
(להלן
,
כה)
,
רוצה
לומר:
חוקי
המלכות
וגזרותיו
,
אם
ממִסִים
או
זולת
זה;
וכן
ענין
אמרו
"ומשפטים
לא
יחיו
בהם"
(שם).
ואולם
באור
כל
זה
אוצר
יי'
יבא.
וימרו
-
הטעם
,
שלא
שמרו
מכל
מצותי
מאומה.