תנ"ך - בן־אדם אמר־לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בֶּן־אָדָ֕ם אֱמָר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם: (יחזקאל פרק כב פסוק כד)

טקסט וניקוד:

בֶּן־אָדָם אֱמָר־לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם: (יחזקאל פרק כב פסוק כד)

טקסט בלבד:

בן־אדם אמר־לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם: (יחזקאל פרק כב פסוק כד)

תיקון קוראים:

בן־אדם אמר־לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם: (יחזקאל פרק כב פסוק כד)
בַּר אָדָם אֵימַר לַהּ אַתּ אַרעָא דְיִשׂרָאֵל אֲרַע לָא מִדַּכְּיָא הִיא לָא אִתעְַבִידוּ בַהּ עוּבָדִין טָבִין דְּיַגְּנוּן עֲלַהּ בְּיוֹם לְוָט :

מטהרה - ל'; גשמה - ל'.

לא גושמה ביום זעם - לא נִתַן גשם הראוי לה לטהרה ביום זעם; ופירוש הדבר כתרגומו: "לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט".

את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם - את , ארץ ישראל , איך נטמאת , ולא בך מעשים טובים להגן עליך ביום זעם; שלא הטהרת מֵעֲוֹנֵיךְ ולא כיבסת עצמך מטומאתך האמורה למעלה (פס' ה ואי') שהיתה בך , כמו שמפרש והולך. גושמה - לשון כיבוס.

לא מטהרה היא - במים מטמאתך; ולפיכך גם ביום זעם - בשפכי עליך זעמי ואש עברתי (ראה להלן , לא) , לא ניתך עליך גשם ומטר לכבות אש זעמי , מדה במדה: שכשם שמנעת ממך מים להטהר , גם כך אמנע אני ממך מים לכבות אש זעמי , מדה במדה. ומפרש תחלה איך הרבתה ליטמא בלי טהרה (להלן , כה - ל) , ואחרי כן יפרש שגם הוא ירבה אש זעמו לכלותם בלי כיבוי (להלן , לא).

ויהי. בן אדם אמור לה - לירושלם שזכר למעלה: "אל תוך ירושלם" (פס' יט). את ארץ לא מטוהרה היא - כמו שקרָאה למעלה "טמאת השם" (פס' ה). ואמר לא מטוהרה - כמו "אשר לא יהיה טהור" (דב' כג , יא); "כי לא טהור" (ש"א כ , כו); והדומים להם. או אמר כן , שלא טהרה עצמה מטומאתה , כלומר , שלא עשתה תשובה. לא גשמה ביום זעם - הה"א במפיק; ויתכן לומר כי הוא שם 'גֹשם' בשקל 'גֹדֶל' , ובהתחברו עם הכנוי בא פ"א הפעל בשורק , כמו "הללוהו כרוב גֻדלו" (תה' קנ , ב). ופירושו: ולא ירד גשמה ביום זעם , כלומר: ביום אף יי' (ע"פ איכה ב , כב) שחרה בהם ועצר את השמים ולא יהיה מטר , כמו שיעדם בתורה: "פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף יי' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר" וגו' (דב' יא , טז - יז). גם יתכן , שתהיה גשמה מבניין 'שלא נזכר פועלו' מ'הדגוש' ונפל הדגש , כמו שנפל ברבים מ'הדגוש' , ומפיק הה"א לתפארת הקריאה , וכמהו "ותעלומהּ יוציא אור" (איוב כח , יא); "כבכורהּ בטרם קיץ" (יש' כח , ד); "וגלהּ על ראשה" (זכ' ד , ב). ויונתן תרגם: "בר אדם , אמר לה: את ארעא דישראל לא מדכיא היא , לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט".

בן אדם. לא מטהרה - שלא טהר עצמה מן הטמאות , והוא רמז לאנשים. ומלת מטהרה - 'פעולה' מהבנין 'הכבד הדגוש'; והה"א איננה ראויה להדגש , שהיא אות הגרון , ועל כן נפתח הטי"ת כמשפט , כמו "מבֹרכת יי' ארצו" (דב' לג , יג). גשמה - מגזרת 'גשם' , בשקל "חָדְשהּ ושבתה" (הו' ב , יג) , והקמץ חטף והקבוץ אחדים בתמורה , ויהיו שנים משקלים: 'גוֹשם' ו'גוּשם'. סימן הה"א - לארץ. ויש אומרים , שנמצאת במקצת ספרים בלא מפיק , וחשבו על כן אנשים שהוא מבנין 'פּוּעַל' הדגוש , הנקרא 'פעל שלא נקרא שם פועלו' , ונעדר דגשות השי"ן להקל , כלמ"ד "שלחו באש מקדשך" (תה' עד , ז). והפירוש: בעבור שאיננה מִטהרת , שלא תשוב אל השם , על כן לא היה לה גשם ביום זעם , על דרך "ונתתי... שמיכם כברזל" (וי' כו , יט). ומלת יום מושם לעת וזמן , כמו "היום אתם יוצאים" (שמ' יג , ד); "אתה עובר היום" (דב' ב , יח). ויש אומרים: גשמה מתכונתה כַּשְׂדִי: "וגשמיהון" (ראה דנ' ג , כח); והטעם כפול , והענין: בעבור זה שאיננה מטהרת , יזעום השם עמה ביום זעם.

את ארץ לא מטוהרה היא - כמו עיר שהיא מליאה כל חוצותיה טיט ורפש , כך את מליאה עוונות. לא גושמה ביום זעם - ביום שיהיה רוח חזק , שיוריד גשם ומטר סוחף , ומנקה כל השווקים שבעיר. ומטוהרה הוא לקוח מן 'טהר' , והפעול שלו יבוא על משקל 'מפוּעל' , כמו 'מדובר' , 'משובר'. וגושמה אינו לקוח מן "היש בהבלי הגוים מגשימים" (יר' יד , כב) , שאם כן היה לו לומר 'הוגשמה' , שלעולם מן 'הפעיל' אתה אומר 'הופעל' , ומן 'פעל' או 'פיעל' אתה אומר 'פּוּעַל'; הילכך גושמה הוא לקוח מן 'גָשַם' או מן 'גישֵּׁם'.
ריכוז קישורים