תנ"ך - ואמרת כה אמר אדני ה' עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ לָב֣וֹא עִתָּ֑הּ וְעָשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים עָלֶ֖יהָ לְטָמְאָֽה: (יחזקאל פרק כב פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדנָי יְהֹוִה עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה: (יחזקאל פרק כב פסוק ג)

טקסט בלבד:

ואמרת כה אמר אדני ה' עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה: (יחזקאל פרק כב פסוק ג)

תיקון קוראים:

ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה: (יחזקאל פרק כב פסוק ג)
וְתֵימַר כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים קַרתָּא דְאָשְׁדֵי דַם זַכַּי בְּגַוַהּ מְטָא עִדָּן תְּבָרַהּ וּדפָלְחִין לְטָעֲוָתָא בְּגַוַהּ בְּדִיל לְסַאָבוּתַהּ :

עתה - ב': יש' יג , כב; יח' כב , ג. עתה - ג' (בלישנא; ה"א במפיק): יש' יג , כב; ס , כב; יח' כב , ג.

עתה - ב'.

עיר שופכת דם בתוכה לבא (בנוסחנו: לבוא) עתה - הרי זה מקרא מסורס , וכן פירושו: עיר שופכת דם בתוכה , אמר יי' אלהים , לבא עתה , [ועשתה גילולים - כמו] ואשר עשתה גילולים וגו'.

עיר שופכת דם בתוכה לבא עתה - הרי זה מקרא מסורס , וכה פתרונו: עיר שפכת דם בתוכה , אמר יי' אלהים לבוא עיתה - לפקוד עליה דמה וגילולים שעשתה בה לטמאה; כמו שמפרש והולך בסמוך.

לבא (בנוסחנו: לבוא) עתה - קרוב לבא עת פקודתה (ע"פ יר' נ , כז ועוד) , אע"פ כן שפכת דם בתוכה ועשתה גלולים.

ואמרת. עיר שופכת דם - עיר שאנשיה שופכים דם. וכן דרך הלשון לזכור העיר במקום אנשיה , לפי שהעיר כוללת אותם כולם , כמו "העיר היוצאת אלף" (עמ' ה , ג); "עיר הומיה קריה עליזה" (יש' כב , ב); והדומה להם. בתוכה - אמר בתוכה לשני טעמים: האחד , כי שפיכת דם בתוך העיר לעיני כל היא רעה גדולה יותר משפיכות דם בדרכים ובמסתרים; והשני , אמר בתוכה - כלומר , כי תוכה מלא דם מרוב שפיכות הדם , כמו שאמר על מנשה "עד אשר מלא את ירושלם פה לפה" (מ"ב כא , טז). לבוא עתה - שפיכות הדם גרם לה לבוא עת חרבנה. ועשתה גלולים עליה לטמאה - אמר עליה לפי שהגלולים היו על ההרים ועל הגבעות. ויונתן תרגם עליה: "בגוה". לטמאה - הטֻמאות שאדם מוזהר עליהם הם מדרגות: יש טומאה במגע , ויש טומאה חמורה ממנה - לבעול בעילות האסורות , ויש עוד טומאה חמורה ממנה והיא עבודת הגלולים , שהיא טומאת הנפש; ועל אלה השתים האחרונות קאה ארץ כנען הגוי שהיו בה (ראה וי' יח , כח) , לפיכך זכרם בזו הפרשה , לפי שאמר על מעשה הגלולים לטמאה; וכן בהפך אמר "קדושים תהיו" (וי' יט , ב) , ואמר אחריו "אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (שם , ד) , כי עבודת הגלולים היא טומאת הנפש; לפיכך אמר: לטמאה ואמר "ובגלוליך אשר עשית טמאת" (להלן , ד) , כי היא הטומאה הגדולה.

ואמרת. עיר שופכת - רמז לאנשיה , כמו "ארץ כי תחטא" (יח' יד , יג); והטעם , שתהיה שופכת דם בתוכה לבא עתה להִשָּׁמֵד. ולמ"ד לבא - 'בעבור' , כלמ"ד "אמרי לי" (בר' כ , יג). ועשתה גם כן גילולים עליה לטמאה בהם לבא עִתה , כי טעם ראש הפסוק - מושך עצמו ואחרים עמו. ומלת לטמאה - מקור 'בודד' בה"א נוספת , כמו "לקרבה אל המלאכה" (שמ' לו , ב).

עיר שופכת דם בתוכה - כדי לבוא עת נקמתה.
ריכוז קישורים