תנ"ך - בדמך אשר־שפכת אשמת ובגלוליך אשר־עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד־שנותיך על־כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל־הארצות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת: (יחזקאל פרק כב פסוק ד)

טקסט וניקוד:

בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ עַל־כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל־הָאֲרָצוֹת: (יחזקאל פרק כב פסוק ד)

טקסט בלבד:

בדמך אשר־שפכת אשמת ובגלוליך אשר־עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד־שנותיך על־כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל־הארצות: (יחזקאל פרק כב פסוק ד)

תיקון קוראים:

בדמך אשר־שפכת אשמת ובגלוליך אשר־עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד־שנותיך על־כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל־הארצות: (יחזקאל פרק כב פסוק ד)
בְּחוֹבַת דַּם זַכַּי דַּאֲשַׁדתּ חַבתּ וּבפֻלחַן טָעֲוָתִיך דִּפלַחתּ אִסתָּאַבתּ וּקרֵיב יוֹם תְּבָרִיך וּמטָא עִדָּן בִּשׁתִּיך עַל כֵּין יְהַבתִּיך חִסוּדִין לְעַמְמַיָא וּלעֵיב לְכָל מְדִינָתָא :

ותבוא - י' מלא בנביאים: שו' ד , כא; ש"א כח , כא; ש"ב יא , ד; כ , כב; מ"ב יא , טז; יח' כב , ד; לג , ד , ו; לז , י; יונה ב , ח. (וכל כתובים דכותהון בר מן ב' חסר: תה' קט , יח; רות ג , ז.)

אשמת - ל'; טמאת - ל'; ותקריבי - ל'; וקלסה - ל'.

עד שנותיך - גזירת "ונושנתם" בגימטריא , שאמר משה (דב' ד , כה ואי'). וקלסה - דיבה; שהכל נדברים בך; 'פרלדיץ' בלעז.

בדמך אשר שפכת אשמת - נתחייבת עצמך הריגה. ובגילוליך אשר עשית טמאת - טמאת את הארץ , והקיאה אתכם וגליתם ממקומכם. ותבאי (בנוסחנו: ותבוא) עד שנותיך - שָלמו ימי גזירת "ונושנתם" (דב' ד , כה) בגימטריא (השווה גיטין פח , א).

ותקריבי ימיך - על רב שפיכות הדם.

בדמך. ותקריבי ימיך - את ברעותיך הקרבת ימי גלותך וחרבנך. ותבוא עד שנותיך - שנות הגלות והחרבן; והוא כפל עניין במלות שונות. ואמר ותבוא שהוא לזכר נמצא , ולשון הפרשה לנקבה נמצאת , כמו שכתבנו כמה פעמים: כי כשידבר כנגד העדה - פעמים ידבר בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה , כי יְכַנּוּ בעַם שהוא לשון זכר ובעדה שהיא לשון נקבה. על כן נתתיך חרפה לגוים - שהגוים מחרפים ומבזים אותך על עזבך את תורת אלהיך והם לא עזבו תורת אלהיהם , על כן את חרפה וקלסה להם , כלומר: בפיהם. וטעם נתתיך - כי כולם שולטות בך ולא יראו ממך לחרפך ולגדפך , הפך הכבוד שהיה לך והיראה ממך אם היית עושה רצוני , כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך" (דב' כח , י); לפיכך כשעברת על רצוני ימשלו בך גוים רבים , ואת חרפה וקלסה להם. ופירוש קלסה - לעג , וכן "יתקלסו בך" (להלן , ה); כמו "והוא במלכים יתקלס ורוזנים משחק לו" (חב' א , י).

בדמך - הבי"ת: 'בעבור'. ומלת אשמת - פעל עבר תחת עתיד , מגזרת "תאשם שומרון" (הו' יד , א); והענין: בעבור דמך ששפכת תהיי נאשמת נתעבה , ובעבור גילולך אשר עשית , שנטמאת בהם; ומלת אשמת מושכת בעד גלוליך. או הוא מגזרת "אָשָם" (בר' כו , י) , והענין: בעבור כל זה שעשית , עשית אשמה גדולה. ותקריבי ימיך - למות , על כן ותבא עד תכלית שנותיך. ומלת ותבא - חסר יו"ד , כמו "ותעשי הרעות ותוכל" (יר' ג , ה) , שמשפטו: ותוכלי; ומנהג הכתוב בהרבה מקומות להשוות לשון זכר עם לשון נקבה , ואיננו חושש. על כן - אשר עשית , נתתיך חרפה וקלסה - הטעם כפול , והוא מגזרת "לעג וקלס" (תה' מד , יד).

טָמאת - פועל 'עומד בעצמו'; וה'כבד' יוצא באחר: "כי טִמֵּא את דינה בתו" (בר' לד , ה). ותקריבי ימייך , ותבוא הפורענות עד שנותיך.
ריכוז קישורים