תנ"ך - חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

חֲגוֹרֵ֨י אֵז֜וֹר בְּמָתְנֵיהֶ֗ם סְרוּחֵ֤י טְבוּלִים֙ בְּרָ֣אשֵׁיהֶ֔ם מַרְאֵ֥ה שָׁלִשִׁ֖ים כֻּלָּ֑ם דְּמ֤וּת בְּנֵֽי־בָבֶל֙ כַּשְׂדִּ֔ים אֶ֖רֶץ מוֹלַדְתָּֽם: (יחזקאל פרק כג פסוק טו)

טקסט וניקוד:

חֲגוֹרֵי אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם סְרוּחֵי טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם מַרְאֵה שָׁלִשִׁים כֻּלָּם דְּמוּת בְּנֵי־בָבֶל כַּשְׂדִּים אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם: (יחזקאל פרק כג פסוק טו)

טקסט בלבד:

חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם: (יחזקאל פרק כג פסוק טו)

תיקון קוראים:

חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם: (יחזקאל פרק כג פסוק טו)
אֲסִירִין זְרָזִין בְּחַרצֵיהוֹן מַחֲתִין קוֹלְסִין בְּרֵישֵׁיהוֹן חֵיזוּ גִבָּרִין כּוּלְהוֹן דְּמוּת בְּנֵי בָבֶל מְדִינַת כַּסדָּאֵי אֲרַע יַלָדוּתְהוֹן :

בראשיהם - ב': מ"א כ , לב; יח' כג , טו.

בראשיהם ב' ויחגרו שקים במתניהם חגורי אזור.

סרוחי - ל'; טבולים - ל'; בראשיהם - ב'.

חגורי אזור - כן דרך לבושי כשדים. סרוחי טבולים - יתירי כובעים גדולים. [ומנחם פירש (מחברת: 'טבל') כמו "ויטבלו... הכתנת בדם" (בר' לז , לא) , ופתרון סרוחי טבולים כן הוא: סרח העודף מן המצנפת צבועה.] טבולים - אין לו דמיון , ופתרונו לפי העניין; וכן תירגם יונתן: "מחתין קולסין". שלישים - גיבורים.

סרוחי טבולים בראשיהם - כובעים גדולים על ראשיהם. סרוחי - כמו "וסרח העודף" (שמ' כו , יב). וכן תירגם יונתן: "מחתין קולסין בראשיהון"; לשון 'מקולסין' (פסחים נג , א) - כובע של ברזל כדי להגן על הראש , שקורין 'היילמא' (בלעז).

וארא כי נטמאה - גם היא. מוסב וארא על "ותקע נפשי מעליה" (להלן , יח) , אלא שמאריך לפרש בכי נטמאה - שהוסיפה אל תזנותיה שעם בני אשור לזנות גם עם בני בבל; ובידם נפלה. ותרא אנשי מחקה על הקיר - כאן בארץ כנען ראתה עבודה זרה של בני בבל. דמות בני בבל שבכשדים , שהיא ארץ מולדתם. חגורי אזור - כן מנהגם. סרוחי טבולים - קושרים כעין רדידים בראשם ומשלשלין ומפשילין ראשי הרדיד לאחוריהם , והוא ה'סרח'.

חגורי אזור במתניהם. חגורי - בחולם , והוא תואר. סיפר תכונת מלבושיהם הנראים בעיניה יפים , והוא , שהיו חגורים במתניהם , מה שאין כן בני ארץ ישראל , ושבחו מנהגם על מנהג עצמם. וכן מצאנו בדברי רבותינו ז"ל , כי בני בבל מנהגם לחגור אזור במתניהם , שאמרו בפרק 'יציאות השבת' (שבת ט , א): מאמתי התחלת אכילה? רב אמר: משיטול ידיו , ורבי חנינא אמר: משיתיר חגורו; ולא פליגי - הא לן והא להו. פירוש: לבני בבל - משיתיר חגורו , לבני ארץ ישראל - משיטול ידיו. ואמרו עוד (שם): הני חברין בבלאי למאן דאמר 'תפלת ערבית רשות' , כיון דשרא ליה המייניה - לא מטרחינן ליה. משמע , כי בני בבל חוגרין אזור במתניהם. סרוחי טבולים בראשיהם - טבולים אומר על הצניפים הצבועים במיני צבעונים; טבולים - רוצה לומר: טבולים בצבע , כמו "ויטבלו את הכתנת בדם" (בר' לז , לא). ובא בחסרון המתואר , כמו "כעדר הקצובות" (שה"ש ד , ב); "ומאכלו בריאה" (חב' א , טז); והדומים להם. אמר , כי בני בבל משימים בראשיהם צניפים צבועים , ואותם הצניפים הם עודפים ותלויים להם מאחוריהם , ולא כן מנהג ארץ ישראל. וסרוחי - רוצה לומר: עודפים ויתרים , כמו "וסרח העודף... חצי היריעה העודפת תסרח" (שמ' כו , יב). ומלת סרוחי נופלת עליהם , אומר כי הם סרוחים , מצד הצניפים הטבולים , שהם סרוחים , על דרך "כאלה נובלת עליה" (יש' א , ל) , שהיא נקראת "נובלת" מצד "עליה" שהם נובלים; וכן "קרועי בגדים" (ש"ב יג , לא); "מגולחי זקן" (יר' מא , ה); והדומים להם. מראה שלישים כלם - כמו "ושלישים על כלו" (שמ' יד , ז) , גדולים ונכבדים. אמר: כלם יש להם מראה שרים נכבדים , בהתנאותם במלבושיהם וברכביהם. דמות בני בבל - כן הוא דמות בני בבל , שהם כשדים. ארץ מולדתם - והמנהג הזה שהם נוהגים בו הוא מנהג ארץ מולדתם מקדם , לא שלקחו המנהג מעם אחר , כמו שחומדים להם ישראל ונאה בעיניהם מנהגם ממנהג עצמם. ויונתן תרגם: "אסירי זרזין בחרציהון , מחתין קולסין ברישיהון , חיזו גברין כולהון דמות בני בבל מדינת כשדאי ארע ילדותהון".

חגורי - מגזרת "ויחגור" (וי' ח , ז). אזור - כמו "חגור נתנה לכנעני" (מש' לא , כד). אמר רבינו חננאל ז"ל , כי פירוש סרוחי - יתרון , מלשון "סרח העודף" (שמ' כו , יב); ופירושו: מצנפֹת גדולות ביותר בראשיהם , וסודרים שהם טבולים בצבע , כלומר: צבועים. אם כן יהיה לפי דעתו מלת סרוחי - שם המצנפת , ונקראו כן על רב גודלם ויתרונם; ויהיה מלת סרוחי דבקה בקריאה ולא בטעם , כמו "מגורי אל חרב" (יח' כא , יז) , ומשפטו: להיות סרוחים. ורבי יונה הספרדי ז"ל פירש (השרשים: 'טבל') סרוחי - שם הציציות היוצאים מהמצנפות עליהם , וטבולים - שם המצנפות; ונקראו כן על דרך הרחבת הלשון , כאילו טבלו ראשיהם במצנפת , שצולפים ראשיהם. ופירוש הלשון: וציציות המצנפות בראשיהם. ואחרי כן אמר שנקראו כן מפני שהיו צבועים , כלומר: טבולים בצבע. ואחרים אמרו , כי על רוב הלבן והגיהוץ נקראו כן. ועל כל הפירושים , מלת טבולים - מגזרת "וטבל אותם" (וי' יד , ו). מראה - כטעם עם דמות. שלישים - דע , כי המלך דומה כמו 'אחד' בחשבון; על כן נקרא 'משנה' - שהוא אחריו במעלה השנית , מגזרת 'שנים'; ואשר הוא במעלה השלישית - 'שליש' יקרא. והנה אומר לך כלל בכל הפרשה , כי זה הזנות אינו זנות ממש , רק דרך משל לזנות מאחרי השם , המניחים אותו ומבקשים עזר ממצרים ואשור. ובעבור שדמה כנסת ישראל , הזכיר מנהג הזונה ומעשיה. וטעם להזכיר "לבושי מכלול" (לעיל , יב) וכל זה הכבוד , מפני שהזונה מתאוה לזנות עם אלה מרוב יופים.

סרוחי טבולים בראשיהם - סודרים צבועים פרושׂים על ראשיהם וסרוחים על שכמם.
ריכוז קישורים