תנ"ך - ויבאו
אליה
בני־בבל
למשכב
דדים
ויטמאו
אותה
בתזנותם
ותטמא־בם
ותקע
נפשה
מהם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיָּבֹ֨אוּ
אֵלֶ֤יהָ
בְנֵֽי־בָבֶל֙
לְמִשְׁכַּ֣ב
דֹּדִ֔ים
וַיְטַמְּא֥וּ
אוֹתָ֖הּ
בְּתַזְנוּתָ֑ם
וַתִּ֨טְמָא־בָ֔ם
וַתֵּ֥קַע
נַפְשָׁ֖הּ
מֵהֶֽם:
(יחזקאל פרק כג פסוק יז)
וַיָּבֹאוּ
אֵלֶיהָ
בְנֵי־בָבֶל
לְמִשְׁכַּב
דֹּדִים
וַיְטַמְּאוּ
אוֹתָהּ
בְּתַזְנוּתָם
וַתִּטְמָא־בָם
וַתֵּקַע
נַפְשָׁהּ
מֵהֶם:
(יחזקאל פרק כג פסוק יז)
ויבאו
אליה
בני־בבל
למשכב
דדים
ויטמאו
אותה
בתזנותם
ותטמא־בם
ותקע
נפשה
מהם:
(יחזקאל פרק כג פסוק יז)
ויבאו
אליה
בני־בבל
למשכב
דדים
ויטמאו
אותה
בתזנותם
ותטמא־בם
ותקע
נפשה
מהם:
(יחזקאל פרק כג פסוק יז)
וַאֲתוֹ
לְוָתַהּ
בְּנֵי
בָבֶל
לְמֶעֱבַד
רַחֲמוּ
וְסַאִיבוּ
יָתַהּ
בְּטָעֲוָתְהוֹן
וְאִסתָּאַבַת
בְּהוֹן
עַד
דְּקַצַת
נַפשַׁהּ
בְּהוֹן
:
דדים
-
ד'
,
ג'
חסר
(ואחד
מלא):
יח'
טז
,
ח;
כג
,
יז;
מש'
ז
,
יח;
*שה"ש
ה
,
א.
אותה
-
י"ג
מלא
(בלישנא):
ראה
יח'
ב
,
י.
ותטמא
-
בם
(טומאה
בם)
-
ג':
וי'
יא
,
מג;
יח'
כ
,
מג;
כג
,
יז.
דודים
ד'
ג'
חס'
ואעבר
עליך
ויבאו
אליה
לכה
נרוה
דדים
שתו
ושכרו
דודים.
דדים
-
ד';
ותטמא
-
בם
-
ג'.
ויבאו
אליה
בני
בבל
למשכב
דודים
-
כרתו
יחד
ברית.
ואומר
אני
שזה
נאמר
על
חזקיהו
,
ששמח
על
מלאכי
מרודך
בלאדן
והאכילן
על
שולחנו
והראם
את
כל
בית
נכותֹה
(ראה
יש'
לט
,
א
-
ב);
ודוגמא
שאמר
הנביא
"אנשי
מחוקה
על
הקיר"
(לעיל
,
יד)
,
לפי
שמארץ
רחוקה
באו
,
ולא
היו
בני
כשדים
רגילים
אצלם
,
כמה
שנאמר
שם
"מארץ
רחוקה
באו
אלי"
(יש'
לט
,
ג);
ובשביל
ראות
פניהם
פעם
אחת
,
נתחבבו
עליו
,
והקפיד
הקדוש
ברוך
הוא
על
הדבר
,
כעניין
שנאמר
"הנה
ימים
באים
ונשא
את
כל
אשר
בביתך"
וגו'
(שם
,
י)
,
ובדברי
הימים:
"ולא
כגמול
עליו
השיב
חזקיהו
כי
גבה
לבו
ויהי
עליו
קצף"
וגו'
(דה"ב
לב
,
כה).
ותקע
נפשה
מהם
-
שמרד
בהם
יהויקים
וצדקיהו
(ראה
מ"ב
כד
,
א
,
כ).
ותקע
-
'אשלוקיר'
בלעז
,
כמו
"ותקע
כף
ירך
יעקב"
(בר'
לב
,
כה);
'הוקעה'
לשון
חיבור
ותקיעת
עץ
בארץ
הוא
,
וגם
בהשתלפו
מן
הארץ
יפול
בו
לשון
'קעייה';
כאשר
תאמר
"ותשרש
שרשיה"
(תה'
פ
,
י)
-
לשון
קליטה
,
"ובכל
תבואתי
תשרש"
(איוב
לא
,
יב)
-
לשון
עיקור;
וכן
"בסעיפיה
פוריה"
(יש'
יז
,
ו)
-
לשון
ענפים
,
ו"מסעף
פורה"
(בנוסחנו:
פֻארה;
יש'
י
,
לג)
-
לשון
קוצץ
ענפי
העץ
ופאורותיו.
ויבואו
אליה
-
נבוכד
נצר
שבא
עליה
והחריבה.
ותקע
נפשה
מהם
-
ותסר
נפשה
מהם
,
כמו
"ותקע
כף
ירך"
(בר'
לב
,
כו);
זה
צדקיה
שמרד
במלך
בבל.
ותטמא
בם
כל
כך
,
שתקע
נפשה
מהם
ומאסה
בהם;
בימי
יהויקים
וצדקיה
,
שמרדו
(ראה
מ"ב
כ).
וכאשר
ראתה
שנקעה
נפש
בני
בבל
ממנה
,
ותזכר
את
תזנותיה
שבימי
נעוריה.
ויבאו
אליה.
למשכב
דודים
-
להתערב
עמהם
בעבודת
אלהיהם
ובמעשיהם
,
שיהיו
שוים
במנהג
אחד.
ויטמאו
אותה
-
למדום
דרכי
עבודה
זרה
שלהם.
ותקע
נפשה
מהם
-
כמו
"ותקע
כף
ירך
יעקב"
(בר'
לב
,
כו)
,
עניין
הסרת
הדבר
ממקומו
,
ושרשם
'קעע'.
ועניין
זה
-
המרד
שמרד
יהויקים
במלך
בבל
(ראה
מ"ב
כד
,
א)
,
וכן
צדקיהו
(ראה
שם
,
כ).
ויבאו.
דודים
-
כמו
'אהבים'
,
וכמוהו
"נרוה
דודים"
(מש'
ז
,
יח).
ותקע
-
זאת
המלה
,
וחבריה:
"ותקע
כף
ירך"
(בר'
לב
,
כה);
"פן
תקע
נפשי"
(להלן
,
יח);
"כאשר
נקעה
נפשי"
(שם)
-
לא
זכרם
רבי
יהודה
המדקדק
ראשון
בספרו.
ורבי
יונה
המדקדק
הספרדי
ז"ל
אמר
אחריו
בהם
שלשה
פנים
(ההשגה:
'קעע'):
האחד
,
שתהיינה
מבנין
'נפעל'
מפעלי
הכפל
,
על
דרך
מי
שאמר
"ותקל"
(בר'
טז
,
ד)
-
שהוא
לשון
'נפעל'
,
אע"פ
שזה
מלעיל
והוא
מלרע;
ויהיה
"נקעה"
בשקל
"ורחבה
ונסבה
למעלה"
(יח'
מא
,
ז);
"נבקה
רוח
מצרים"
(יש'
יט
,
ג);
וזה
הוא
הנכון
בעיני.
ובאלה
המלות
ועוד
הוסיף
מה
שיוכל
עוד
להחשב
בהם
,
שתהיינה
מחסרי
הנו"ן;
והנו"ן
ב"נקעה"
-
פ"א
הפעל
,
והוא
נופל
מן
"ותקע
נפשי"
בלא
דגש
,
כדרכם
וכמנהגם
להקל
,
כמו
שאמר
רבי
יהודה
(שלשה
ס"ד
ע' 88
'נשה')
ב"תשי"
(דב'
לב
,
יח)
,
אם
הוא
מן
'נשה'.
או
שמא
יושמו
שני
עקרים:
עקרם
שתהיה
מלת
"ותקע"
מבעלי
היו"ד
,
כמו
"ותרד
עיני
דמעה"
(יר'
יג
,
יז)
,
ויהיה
"נקעה"
-
מפעלי
הנו"ן;
ודברו
בהם
כאחד
,
לפי
שענינם
שוה
ומדברם
נאוה
(ע"פ
שה"ש
ד
,
ג).
וכן
הפירוש:
וכמעט
לא
סרה
נפשה
ממנה
,
ותמות
מרוב
חשק
האוהבים.
ויש
אומרים
,
כי
ברוב
התשמיש
ששימשו
עמה
סרה
נפשה
מהם
ומאסה
אותם.
ואדוני
רבי
,
רבי
יוסף
קמחי
ז"ל
,
פירש
זאת
המלה
-
דבר
והפכו
,
והטעם
,
שנפשה
תקועה
וקשורה
בחשק
שהיה
לה
מהם.
ויטמאו
אותם
(בנוסחנו:
אותה)
בתזנותם
-
שהביאו
פסיליהם
,
והשתחוו
להם.
ותֵקַע
נפשה
מהם
-
שרשו
'יקע';
וימצא
לשון
'תקיעה'
,
כמו
"והוקע
אותם"
(במ'
כה
,
ד);
"והוקענום"
(ש"ב
כא
,
ו);
וזהו
לשון
'הסרת
התקיעה'
,
כמו
'שרש'
-
"תשרש"
(איוב
לא
,
יב);
ודומה
לו
"ותקע
כף
ירך
יעקב"
(בר'
לב
,
כו)
,
ובא
על
משקל
"ותרד
עיני
דמעה"
(יר'
יג
,
יז).
וזה
היה
כשמרד
יהויקים
במלך
בבל.