תנ"ך - ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּבֹ֨אוּ אֵלֶ֤יהָ בְנֵֽי־בָבֶל֙ לְמִשְׁכַּ֣ב דֹּדִ֔ים וַיְטַמְּא֥וּ אוֹתָ֖הּ בְּתַזְנוּתָ֑ם וַתִּ֨טְמָא־בָ֔ם וַתֵּ֥קַע נַפְשָׁ֖הּ מֵהֶֽם: (יחזקאל פרק כג פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי־בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם וַתִּטְמָא־בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ מֵהֶם: (יחזקאל פרק כג פסוק יז)

טקסט בלבד:

ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם: (יחזקאל פרק כג פסוק יז)

תיקון קוראים:

ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם: (יחזקאל פרק כג פסוק יז)
וַאֲתוֹ לְוָתַהּ בְּנֵי בָבֶל לְמֶעֱבַד רַחֲמוּ וְסַאִיבוּ יָתַהּ בְּטָעֲוָתְהוֹן וְאִסתָּאַבַת בְּהוֹן עַד דְּקַצַת נַפשַׁהּ בְּהוֹן :

דדים - ד' , ג' חסר (ואחד מלא): יח' טז , ח; כג , יז; מש' ז , יח; *שה"ש ה , א. אותה - י"ג מלא (בלישנא): ראה יח' ב , י. ותטמא - בם (טומאה בם) - ג': וי' יא , מג; יח' כ , מג; כג , יז.

דודים ד' ג' חס' ואעבר עליך ויבאו אליה לכה נרוה דדים שתו ושכרו דודים.

דדים - ד'; ותטמא - בם - ג'.

ויבאו אליה בני בבל למשכב דודים - כרתו יחד ברית. ואומר אני שזה נאמר על חזקיהו , ששמח על מלאכי מרודך בלאדן והאכילן על שולחנו והראם את כל בית נכותֹה (ראה יש' לט , א - ב); ודוגמא שאמר הנביא "אנשי מחוקה על הקיר" (לעיל , יד) , לפי שמארץ רחוקה באו , ולא היו בני כשדים רגילים אצלם , כמה שנאמר שם "מארץ רחוקה באו אלי" (יש' לט , ג); ובשביל ראות פניהם פעם אחת , נתחבבו עליו , והקפיד הקדוש ברוך הוא על הדבר , כעניין שנאמר "הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך" וגו' (שם , י) , ובדברי הימים: "ולא כגמול עליו השיב חזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף" וגו' (דה"ב לב , כה). ותקע נפשה מהם - שמרד בהם יהויקים וצדקיהו (ראה מ"ב כד , א , כ). ותקע - 'אשלוקיר' בלעז , כמו "ותקע כף ירך יעקב" (בר' לב , כה); 'הוקעה' לשון חיבור ותקיעת עץ בארץ הוא , וגם בהשתלפו מן הארץ יפול בו לשון 'קעייה'; כאשר תאמר "ותשרש שרשיה" (תה' פ , י) - לשון קליטה , "ובכל תבואתי תשרש" (איוב לא , יב) - לשון עיקור; וכן "בסעיפיה פוריה" (יש' יז , ו) - לשון ענפים , ו"מסעף פורה" (בנוסחנו: פֻארה; יש' י , לג) - לשון קוצץ ענפי העץ ופאורותיו.

ויבואו אליה - נבוכד נצר שבא עליה והחריבה. ותקע נפשה מהם - ותסר נפשה מהם , כמו "ותקע כף ירך" (בר' לב , כו); זה צדקיה שמרד במלך בבל.

ותטמא בם כל כך , שתקע נפשה מהם ומאסה בהם; בימי יהויקים וצדקיה , שמרדו (ראה מ"ב כ). וכאשר ראתה שנקעה נפש בני בבל ממנה , ותזכר את תזנותיה שבימי נעוריה.

ויבאו אליה. למשכב דודים - להתערב עמהם בעבודת אלהיהם ובמעשיהם , שיהיו שוים במנהג אחד. ויטמאו אותה - למדום דרכי עבודה זרה שלהם. ותקע נפשה מהם - כמו "ותקע כף ירך יעקב" (בר' לב , כו) , עניין הסרת הדבר ממקומו , ושרשם 'קעע'. ועניין זה - המרד שמרד יהויקים במלך בבל (ראה מ"ב כד , א) , וכן צדקיהו (ראה שם , כ).

ויבאו. דודים - כמו 'אהבים' , וכמוהו "נרוה דודים" (מש' ז , יח). ותקע - זאת המלה , וחבריה: "ותקע כף ירך" (בר' לב , כה); "פן תקע נפשי" (להלן , יח); "כאשר נקעה נפשי" (שם) - לא זכרם רבי יהודה המדקדק ראשון בספרו. ורבי יונה המדקדק הספרדי ז"ל אמר אחריו בהם שלשה פנים (ההשגה: 'קעע'): האחד , שתהיינה מבנין 'נפעל' מפעלי הכפל , על דרך מי שאמר "ותקל" (בר' טז , ד) - שהוא לשון 'נפעל' , אע"פ שזה מלעיל והוא מלרע; ויהיה "נקעה" בשקל "ורחבה ונסבה למעלה" (יח' מא , ז); "נבקה רוח מצרים" (יש' יט , ג); וזה הוא הנכון בעיני. ובאלה המלות ועוד הוסיף מה שיוכל עוד להחשב בהם , שתהיינה מחסרי הנו"ן; והנו"ן ב"נקעה" - פ"א הפעל , והוא נופל מן "ותקע נפשי" בלא דגש , כדרכם וכמנהגם להקל , כמו שאמר רבי יהודה (שלשה ס"ד ע' 88 'נשה') ב"תשי" (דב' לב , יח) , אם הוא מן 'נשה'. או שמא יושמו שני עקרים: עקרם שתהיה מלת "ותקע" מבעלי היו"ד , כמו "ותרד עיני דמעה" (יר' יג , יז) , ויהיה "נקעה" - מפעלי הנו"ן; ודברו בהם כאחד , לפי שענינם שוה ומדברם נאוה (ע"פ שה"ש ד , ג). וכן הפירוש: וכמעט לא סרה נפשה ממנה , ותמות מרוב חשק האוהבים. ויש אומרים , כי ברוב התשמיש ששימשו עמה סרה נפשה מהם ומאסה אותם. ואדוני רבי , רבי יוסף קמחי ז"ל , פירש זאת המלה - דבר והפכו , והטעם , שנפשה תקועה וקשורה בחשק שהיה לה מהם.

ויטמאו אותם (בנוסחנו: אותה) בתזנותם - שהביאו פסיליהם , והשתחוו להם. ותֵקַע נפשה מהם - שרשו 'יקע'; וימצא לשון 'תקיעה' , כמו "והוקע אותם" (במ' כה , ד); "והוקענום" (ש"ב כא , ו); וזהו לשון 'הסרת התקיעה' , כמו 'שרש' - "תשרש" (איוב לא , יב); ודומה לו "ותקע כף ירך יעקב" (בר' לב , כו) , ובא על משקל "ותרד עיני דמעה" (יר' יג , יז). וזה היה כשמרד יהויקים במלך בבל.
ריכוז קישורים