תנ"ך - וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים סובאים סבאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְק֣וֹל הָמוֹן֘ שָׁלֵ֣ו בָהּ֒ וְאֶל־אֲנָשִׁים֙ מֵרֹ֣ב אָדָ֔ם מוּבָאִ֥ים סָובָאִ֖ים סָבָאִ֖ים מִמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּתְּנ֤וּ צְמִידִים֙ אֶל־יְדֵיהֶ֔ן וַעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת עַל־רָאשֵׁיהֶֽן: (יחזקאל פרק כג פסוק מב)

טקסט וניקוד:

וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו בָהּ וְאֶל־אֲנָשִׁים מֵרֹב אָדָם מוּבָאִים סָובָאִים סָבָאִים מִמִּדְבָּר וַיִּתְּנוּ צְמִידִים אֶל־יְדֵיהֶן וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת עַל־רָאשֵׁיהֶן: (יחזקאל פרק כג פסוק מב)

טקסט בלבד:

וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים סובאים סבאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן: (יחזקאל פרק כג פסוק מב)

תיקון קוראים:

וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים סובאים סבאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן: (יחזקאל פרק כג פסוק מב)
וְקָל אִתרְגוֹשַׁתהוֹן דִּשׁלַן שְׁלֵיוָא בְגַוַהּ וְלִתקוֹף גֻּברִין מִסְגֵי אֱנָשָׁא אָתַן סְחוֹר סְחוֹר מִמַדבְּרָא וִיהַבוּ שֵׁירִין עַל יְדֵיהוֹן וּכתַר דְּתֻשׁבְּחָא עַל רֵישֵׁיהוֹן :

מובאים - ג': *בר' מג , יח; יח' כג , מב; ל , יא. אל - ידיהן - ג' (בלישנא): יח' כג , לז , מב , מה.

ואל - אנשים - ל'; מובאים - ג'; סובאים - יתיר ו'; אל - ידיהן - (ב') [ג'] בלשנ'; ראשיהן - ל'.

וקול המון - של אומות רבות היה בה , ולא המון של מלחמה , אלא קול המון שליו. ואל אנשים - ושל אנשים היה אותו המון , ולא של בהמה. מרוב אדם - שהיו בתוכה , המובאים לניאוף מסביב מן המדבר. סבאים - שהיו דרים סביב לה , משכיניה עמון ומואב; וכן תרגום סבאים: "מסחור סחור". ויתנו אהלה ואהליבה צמידים על ידיהם (בנוסחנו: אל ידיהן) - להתקשט לניאוף. [כלומר: עמון ומואב מתוך שהם רבים , היא מתקשטת ומתפארת להם; ומתוך שהם שכיניה , מתפארת לעיניהם בקישוטיה; לפיכך ויתנו אהלה ואהליבה צמידים על ידיהם , כדי שיהו נאות בעיני הנואפים. וי"ו של ויתנו יתירה , כמו אותה של "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה" (שמ' טו , ב) , וכמו אותה של "ואשר לא שם לבו אל דבר יי' ויעזב" (שמ' ט , כא).]

וקול המון שליו בה - וקול של המון היה משוכך ושליו ושקט באותה שעה; באותו "שולחן" שסביב אותה "מיטה" (לעיל , מא) לא היה שום אדם שיעשה הֶרגש בה , כדי להרגיל הבאים אליה לעבירה , לפי שהיתה רוצה רוב בני אדם הבאים אליה לתשמיש , אותן המובאים ממרחק , כמו שאמרנו למעלה "ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק" (פס' מ). והם האנשים היושבים ומסבבין אותה , את המדבר; שכל האומות , ארם ועמון ומצרים , כולם יושבים סביב למדבר; וכן תירגם יונתן: "דאתיין מסחור ממדברא". דאע"פ וקול המון שליו בה - של אומות רבות היה בה; ולא המון דמלחמה , אלא קול המון שליו. ויתנו צמידים על ידיהם (בנוסחנו: אל ידיהן) - על עצמם , להתקשט לניאוף , כדי לחבבה בעונה.

וקול המון שלו - קול המון שהוא בשלוה. בה - בירושלם; שאינם דואגים ופוחדים ממני , כאילו אינם חוטאים וכאילו לא ראו רעה. ואל אנשים זינתה; שמרוב אדם הבאים אליה לזנות , נשמע קֹל זנותה למרחוק , והיו מובאים סבאים - אנשי "סבא" (בר' י , ז) , ממדבר - ממקום שהיו הולכים בשיירא במדבר.

וקול המון שלו בה - בי"ת בה רפה , ואע"פ שו"ו שלו מפיק; וכמהו "קו תהו" (יש' לד , יא); "יי' בם" (תה' סח , יח). אמר: קול המון נשמע בה , באהליבה , וההמון ההוא שלו , כלומר: לשלום באו אליה , לא למלחמה , כי היא שלחה אליהם לבוא אליה , להיותם שלמים עמה , כי ישרו מעשיהם בעיניה. ואל אנשים מרוב אדם. ואל - כמו 'ועם' , וכן "ואשה אל אחותה" (וי' יח , יח); "קברו אותי אל אבותי" (בר' מט , כט); והדומים להם. אמר: אלה ששלחה אליהם באו עם אנשים אחרים. מרוב אדם - שרצו להביא עמהם להיות ההמון רב , הביאו אנשים סבאים ממדבר; זהו מובאים - שהם הביאו אותם , והם היו מובאים. סבאים - גוי , "סבא" (בר' י , ז) , והם מבני כוש; וכמהו "וסבאים אנשי מדה" (יש' מה , יד) , אלא שהוא - הסמ"ך בשוא , וזה - בקמץ. ויתנו צמידים אל ידיהן - כמו 'על' , וכמהו רבים. ואמר ידיהן וראשיהן - על שתיהן , אהלה ואהליבה; וכשמדבר בלשון יחידה אמר על אהליבה , כי היא האחרונה ועליה עיקר נבואת הנביא. ויונתן תרגם: "וקל אתרגושתהון דשלן שליוא בגוה , ולתקוף גברין מסגי אינשא אתן מסחור סחור ממדברא , ויהבו שירין על ידיהון וכתר תושבחתא על רישיהון".

וקול. שלו - תאר ההמון; והוי"ו תחת ה"א , להיות כמו "דוה" (וי' כ , יח) , כי אותיות יהו"א מתחלפות; והעד , שמצאנו "שָלוּ כל בוגדי בגד" (יר' יב , א); "ישליו אהלים" (איוב יב , ו); כי אין בלשון הקודש וי"ו שיהיה שרש בסוף המלים. וזה בעבור שלשה דברים: שלא יתערב בוי"ו הרבים , כמו וי"ו 'שמרו'; 'אכלו'; והוי"ו הנוסף , כמו "בנו בעור" (במ' כד , ג); גם כן אין וי"ו שרש בראש המלים , שלא יתערב בוי"ו השירוּת , כי "ושתי" (אס' א , ט) , "ופסי" (במ' יג , יד) , "ושני" (דה"א ו , יג) - מלָשון נכריה הם. מלות "ווי העמודים" (שמ' כז , י) נקראו כן , כי צורתן כצורת וי"ו. ובעבור שנראית הוי"ו במלת שלו , יהיה בה - מלה זרה , שבאה הבי"ת ברפה , הפך המנהג , להיות רפה אחרי יהו"א הנראה; וכמוהו "אדני בם סיני בקדש" (תה' סח , יח) , שנראה יו"ד השם , ובי"ת "בם" - רפה , הפך המנהג. ומלת בה - סימן ה"שלחן" (לעיל , מא); וכן הפירוש: וקול המון שלו נשמע בה. ואל אנשים - פירושו כמו 'על' , והטעם: בעבור אנשים. מרוב אדם - שבאו אליה לאכול ולשתות ולשמוח ולזנות עמה היה זה הקול , ולא מדבר אחר; כענין "קול ענות אנכי שומע" (שמ' לב , יח). מובאים - בעבורה , כי היא שלחה אליהם להביאם שם. סבאים - מגזרת "זולל וסובא" (דב' כא , כ) , והוא תואר האנשים; והטעם: שהם שכורים ממשתה היין ששתו עמה , עד כי נתנו קול נגינות. ויש מפרשו (ראה רד"ק): שם אומה , כמו "כוש וסבא" (יש' מג , ג); והיה ראויה הסמ"ך בשוא , כמו "וסבאים אנשי מדה" (יש' מה , יד) , ובא משֻנה כמו "סריסי המלך" (אס' ב , כא). וטעם ממדבר - מדרך מדבר באים אליה. ואם המלה שם אומה , יתכן שישכנו במדבר כמנהג ישמעאל , כמו שכתוב "כערבי במדבר" (יר' ג , ב). ויתנו צמידים אל ידיהן - כמנהג הנואפים לתת כלי תכשיטים נאים לחשוקתם.

וקול המון שלו בה - שכולם היו מוצאים בה שלווה והשקט , מפני שהיתה ממלאה חפץ כולם. ודרך המנאפת - לאהוב נואף אחד , ומתוך כך מריבים עליה; אבל זאת מראה חיבה לכל , וכולם שקיטים בה. סבאים ממדבר - עַם "סבא" (בר' י , ז).
ריכוז קישורים