תנ"ך - ואמר לבלה נאופים עת עתה יזנה יזנו תזנותה והיא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָאֹמַ֕ר לַבָּלָ֖ה נִֽאוּפִ֑ים עַתָּ֛ עַתָּ֛ה יִזְנֻ֥ה יִזְנ֥וּ תַזְנוּתֶ֖הָ וָהִֽיא: (יחזקאל פרק כג פסוק מג)

טקסט וניקוד:

וָאֹמַר לַבָּלָה נִאוּפִים עַתָּ עַתָּה יִזְנֻה יִזְנוּ תַזְנוּתֶהָ וָהִיא: (יחזקאל פרק כג פסוק מג)

טקסט בלבד:

ואמר לבלה נאופים עת עתה יזנה יזנו תזנותה והיא: (יחזקאל פרק כג פסוק מג)

תיקון קוראים:

ואמר לבלה נאופים עת עתה יזנה יזנו תזנותה והיא: (יחזקאל פרק כג פסוק מג)
וַאֲמַרִית לִכנִשׁתָּא דְיִשׂרָאֵל דִּבלִיאַת עַמַהּ בְּחוֹבִין כְּעַן תִּשׁבּוֹק מִטְעוּתַהּ וּתתוּב לְפֻלחָנִי וְלָא תַבַת :

יזנה - י"ד כתיב ה"א וקרין ו"ו (אינו כולל צורות עם ו"ו החיבור): *וי' כא , ה; *דב' כא , ז; מ"א כב , מט; מ"ב כד , י; יר' ב , טו; כב , ו; נ , ו; יח' כג , מג; לה , יב; לז , כב; תה' עג , ב; איוב טז , טז; *איכה ד , יז; דנ' ג , כט. והיא - ב' (בתרין לשנין): יח' ב , י; כג , מג.

לבלה - ל'; עת - עתה קרי; יזנה - יזנו קרי; תזנותה - ל' חס'; והיא - ב'.

ואומר לבלה ניאופים עתה יזנו וגו' - אמר לי לבי על זו שבלתה והזקינה בניאופיה , מעתה שהזקינה , יזנו תזנותיה ממנה , ותצא תאות זנותה מלבה ותחזור בה , והרי היא עודנה בזנוניה כאשר בתחילה; כך שמעתי , וכן תירגם יונתן. לבלה ניאופים - כמו לבלה בניאופים; כאשר תאמר "ותשב בית אביה" (בר' לח , י) - כמו 'בבית אביה' (במ' ל , ד); "ירחצו מים" (שמ' ל , כ) - כמו 'ירחצו במים'; "ויצאה חנם" (שמ' כא , י); "ואם בית אישה נדרה" (במ' ל , יא); וכן פירש דונש (דונש ע' * 30 ). [ומנחם (מחברת: 'בל') חברו עם "תבל עשו" (וי' כ , יב) , ולא יתכנו דבריו.] יזנו - יצאו; כל "זונה" תירגם 'נפקת ברא' (ראה ת"א לבר' לד , לא; ת"י ליח' טז , ל ועוד).

ואומר לבלה בניאופים - לאותה שהזקינה בניאופים; כמו "אחרי בלותי היתה לי עדנה" (בר' יח , יב). כלומר: שכל ימיה זינתה , ואפילו לעת זקנתה. עתה זנתה תזנותיה - עד עכשיו הזנית בתזנותיה , ומעתה לא יש לה עוד לזנות בתזנותיה , לפי שכבר הזקינה; שדרך אשה לזנות בבחרותה , אבל לעת זקנתה אינה מזנה , והיא לא עשתה כן , שאפילו לעת זקנתה זנתה.

ואמר לבלה נאופים - וכשאני סבור שניאופיה בלו ונתישנו לה , שאחרי בלותה וזקנתה יהו לה ניאופים לבלה , שלא תנאף עוד כשהחדשים שבאו לה עתה. עתה - מתחילים לזנות אל תזנותיה. והיא עמם , כאילו לא זינתה מעולם; כן היא , שמזנה בכל יום , כמותן שלא זנו ימים רבים ודבר תאוה וחידוש הוא להם.

ואמר לבלה נאופים - כשראיתי את דרכיה , אמרתי: וכי הזונה הזקנה והבלה תנאף?! בלה - זקנה , כמו "אחרי בלותי" (בר' יח , יב). ולדרך המשל , אמר: נזדקנה כמה שנים בעבודה זרה , ועדיין לא נתנה אל לבה ולא שבה אלי. עתה יזנו תזנותיה והיא - עתה יאבדו תזנותיה והיא עמהן , כי בגלותה יאבד הכל , האלילים והעובדים אותם; ואמר יזנו - כלומר: יצאו מרשותם ומארצם , כי הזונה יוצאה מרשות הבעל , וכן "ותזנה עליו פילגשו" (שו' יט , ב). ויזנה כתוב , בה"א , כמו "ידינו לא שפכה" (דב' כא , ז) , וקרי יזנו , בו"ו. ויונתן תרגם: "ואמרית לכנישתא דישראל דבליאת עימה בחובין כען תשבוק מטעוותא ותתוב לפולחני , ולא תבת".

ואומר - רבינו חננאל ז"ל פירש זה הפסוק בענין תימה , והטעם: אמרתי בלבי בעבור זאת הבלה: התעשה זאת נאופים אחרי שהיא בלה וטפלה? והנה הדבר הפך מחשבתי , כי עתה יזנו תחתיה תזנותיה. והמפרש (רש"י) יזנו כטעם 'יצאו' , כתרגום "הכזונה" (בר' לד , לא) , אין לו טעם וריח. ואדוני רבי , רבי יוסף קמחי ז"ל , פירשו בענין אחר; והטעם: יש לתמוה , למה תזנה ולא תניח זנותיה , כי כבר התריתי בה ואמרתי לה בנעוריה , לבלה הטפלה הזאת , נאופים שהיא עושה - שתניחם , ולא שוה לי (ע"פ אס' ה , יג) , כי עתה יזנו הזֹנות תזנותיה שלמדה אותם , והיא עמהם , אע"פ שבלתה וזקנה. ורבי משה קמחי בנו פירש , כי זה הפסוק דבק למעלה , והטעם: כאשר באו אליה הנואפים , אמרתי אני: בעבור הבלה רבו הנואפים עתה , ועתה יזנו את תזנותיה , והיא עמהם. ובמלת בלה , שהיא תואר כמו "דוה" (וי' כ , יח) , "רוה" (דב' כט , יח) , כלל הכתוב עתה אהלה ואהליבה , ועשה מהם קהילה אחת. או היא תואר על אחת מהן , שירמוז לשתיהן. והלמ"ד פתוחה , להורות ה"א הידיעה , ופירושו: בעבור , כלמ"ד "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג); והוא מגזרת "אחרי בלותי" (בר' יח , יב) , והוא דרך לעג , שקורא אותה בלה.

ואומר לבלה ניאופים - שֶבלת על רוב ניאופיה. עתה יזנו כל תזנותיה , והיא תזנה עמהם; שכמו שהם תאיבים לזנות עמה , כך היא תאיבה לזנות עמהם.
ריכוז קישורים