תנ"ך - ורגמו
עליהן
אבן
קהל
וברא
אותהן
בחרבותם
בניהם
ובנותיהם
יהרגו
ובתיהן
באש
ישרפו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְרָגְמ֨וּ
עֲלֵיהֶ֥ן
אֶ֙בֶן֙
קָהָ֔ל
וּבָרֵ֥א
אוֹתְהֶ֖ן
בְּחַרְבוֹתָ֑ם
בְּנֵיהֶ֤ם
וּבְנֽוֹתֵיהֶם֙
יַהֲרֹ֔גוּ
וּבָתֵּיהֶ֖ן
בָּאֵ֥שׁ
יִשְׂרֹֽפוּ:
(יחזקאל פרק כג פסוק מז)
וְרָגְמוּ
עֲלֵיהֶן
אֶבֶן
קָהָל
וּבָרֵא
אוֹתְהֶן
בְּחַרְבוֹתָם
בְּנֵיהֶם
וּבְנוֹתֵיהֶם
יַהֲרֹגוּ
וּבָתֵּיהֶן
בָּאֵשׁ
יִשְׂרֹפוּ:
(יחזקאל פרק כג פסוק מז)
ורגמו
עליהן
אבן
קהל
וברא
אותהן
בחרבותם
בניהם
ובנותיהם
יהרגו
ובתיהן
באש
ישרפו:
(יחזקאל פרק כג פסוק מז)
ורגמו
עליהן
אבן
קהל
וברא
אותהן
בחרבותם
בניהם
ובנותיהם
יהרגו
ובתיהן
באש
ישרפו:
(יחזקאל פרק כג פסוק מז)
וְיִרגְּמוּן
יָתְהוֹן
בְּאַבנֵי
קְלָע
מַשׁרְיָן
וִיבַזְעוּן
יָתְהוֹן
בְּסֵיפֵיהוֹן
בְּנֵיהוֹן
וּבְנָתְהוֹן
יְקַטְלוּן
וּבָתֵּיהוֹן
בְּנוּרָא
יֵיקְדוּן
:
עליהן
-
ז':
ראה
יח'
יג
,
יז.
עליהן
-
ז';
וברא
-
ל';
אותהן
-
ל';
ובתיהן
-
ל'.
העלה
,
ונתון
,
וברא
-
כולן
לשון
'עשׂה'
ו'פָעוֹל'
הם.
וברא
-
לשון
קציצה;
וכן
"ובראתו"
ד'יער
יהיה
לך'
בספר
יהושע
(יז
,
יח).
ורגמו
[עליהן]
אבן
-
והריגת
בניהם
ובנותיהם
ושריפת
בתיהם
הוא
'משפט
הנואפות'
(ראה
לעיל
,
מה).
וברא
אותהן
בחרבותם
-
הוא
"משפט
שופכות
דם"
(שם).
ואנשים
צדיקים
-
הם
האומות
הבאים
עם
נבוכד
נצר
להחריבם
,
שהם
צדיקים
מישראל:
שישראל
המירו
אלוהיהם
,
והם
לא
המירו
(ע"פ
יר'
ב
,
יא).
המה
ישפטו
אתהם
(בנוסחנו:
אותהם)
משפט
נואפות
ומשפט
שופכות
דם
-
ומהו
משפט
נואפות
ומשפט
שופכות
דם?
כמו
שאומר
בסמוך
יי':
העלה
עליהם
קהל
ונתן
אתהם
(בנוסחנו:
אתהן)
לזעוה
-
להסיען
ממקום
למקום;
כמו
"לא
קם
ולא
זע"
(אס'
ה
,
ט).
כלומר:
יעלה
עליהם
האומות
הנקבצים
עם
נבוכד
נצר
להגלותם
בבלה;
לפי
ששפכו
דם
,
ודם
מחניף
את
הארץ
(ע"פ
במ'
לה
,
לג)
,
ותקיא
הארץ
אתכם
(ע"פ
וי'
יח
,
כח).
ורגמו
עליהם
אבן
-
זה
דין
נואפות
,
כמו
שנאמר
"וסקלוה
כל
אנשי
עירה
באבנים"
(דב'
כב
,
כא).
וברא
אתהן
בחרבותיהן
(בנוסחנו:
אותהן
בחרבותם)
-
ותקעו
אתהן
בחרבותיהן;
וכן
תירגם
יונתן:
"וטעין
יתהון".
בניהם
ובנותיהם
-
שילדו
בניאוף
,
יהרגו
,
ובתיהן
-
שזינו
בתוכם
,
באש
ישרפו
-
כשם
שעושין
לזונה
,
ששורפין
עליה
את
הבית
באש
(ראה
יח'
טז
,
מא).
נחזור
למעלה:
"ואל
אנשים
מרוב
אדם
מובאים
סבאים
ממדבר"
(פס'
מב)
-
תשלחנה
אחריהם;
"כי
תשלחנה
לאנשים
באים
ממרחק"
של
מעלה
(פס'
מ)
מוסב
על
"ואל
אנשים
מרוב
אדם"
(פס'
מב)
-
מרוב
שחמדה
לזנות
אחר
כל
העולם.
"מובאים
סבאים"
(שם)
-
נראה
שאין
"סָבָאִים"
האמור
כאן
אומת
"סבא"
(בר'
י
,
ז)
,
שאם
כן
היה
לו
לינקד
'סְבָאִים';
וכתרגומו:
לשון
'הסבה'
,
שמקיפין
דרך
גדול
עד
שבאים
אליה
,
והוא
מגזרת
"רב
לכם
סב"
(דב'
ב
,
ג).
העלה
,
ונתון
,
וברא
-
כלם
לשון
'פָּעוֹל'.
וברא
-
כמו
"ובראת
לך
שם"
דבני
יוסף
(יהו'
יז
,
טו)
,
'ארנייר'
(אולי
צ"ל:
'ארקייר'
בלעז:
לעקור).
ורגמו
עליהן
אבן
קהל
-
קהל
העמים
ירגמו
עליהם
באבנים
כמשפט
נואפות.
והמשל
הוא
הדיק
שבנו
על
העיר.
וברא
אותהן
בחרבותם.
ובָרֵא
-
פועל
עבר
מן
ה'קל'
לגזירת
פעל
בצירי
,
בשקל
"יָרֵא"
(בר'
יט
,
ל);
והוא
עניין
כריתה
,
מן
"ובראת
לך
שם"
(יהו'
יז
,
טו)
-
והוא
מן
'הדגוש';
כלומר:
יכרתו
אותם
הגוים
בחרבותם.
וכן
תרגם
יונתן:
"ויבזעון
יתהון
בסיפיהון".
ואמר:
וברא
-
לשון
יחיד
על
דרך
כלל.
ורגמו.
אבן
-
חסר
בי"ת
השירות.
וברא
-
מהבנין
'הכבד
הנוסף'
,
ולא
נדגש
הרי"ש
,
שהוא
אות
הגרון.
וזאת
המלה
ענין
כריתה
,
מגזרת
"אם
בריאה
יברא
יי'"
(במ'
טז
,
ל);
"כי
הר
יהיה
לך...
ובראתו"
(יהו'
יז
,
יח).
וברא
אותם
בחרבותם
-
לשון
חתיכה
הוא
,
ושם
הפועל
הוא.