תנ"ך - ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְרָגְמ֨וּ עֲלֵיהֶ֥ן אֶ֙בֶן֙ קָהָ֔ל וּבָרֵ֥א אוֹתְהֶ֖ן בְּחַרְבוֹתָ֑ם בְּנֵיהֶ֤ם וּבְנֽוֹתֵיהֶם֙ יַהֲרֹ֔גוּ וּבָתֵּיהֶ֖ן בָּאֵ֥שׁ יִשְׂרֹֽפוּ: (יחזקאל פרק כג פסוק מז)

טקסט וניקוד:

וְרָגְמוּ עֲלֵיהֶן אֶבֶן קָהָל וּבָרֵא אוֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יַהֲרֹגוּ וּבָתֵּיהֶן בָּאֵשׁ יִשְׂרֹפוּ: (יחזקאל פרק כג פסוק מז)

טקסט בלבד:

ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו: (יחזקאל פרק כג פסוק מז)

תיקון קוראים:

ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו: (יחזקאל פרק כג פסוק מז)
וְיִרגְּמוּן יָתְהוֹן בְּאַבנֵי קְלָע מַשׁרְיָן וִיבַזְעוּן יָתְהוֹן בְּסֵיפֵיהוֹן בְּנֵיהוֹן וּבְנָתְהוֹן יְקַטְלוּן וּבָתֵּיהוֹן בְּנוּרָא יֵיקְדוּן :

עליהן - ז': ראה יח' יג , יז.

עליהן - ז'; וברא - ל'; אותהן - ל'; ובתיהן - ל'.

העלה , ונתון , וברא - כולן לשון 'עשׂה' ו'פָעוֹל' הם. וברא - לשון קציצה; וכן "ובראתו" ד'יער יהיה לך' בספר יהושע (יז , יח). ורגמו [עליהן] אבן - והריגת בניהם ובנותיהם ושריפת בתיהם הוא 'משפט הנואפות' (ראה לעיל , מה). וברא אותהן בחרבותם - הוא "משפט שופכות דם" (שם).

ואנשים צדיקים - הם האומות הבאים עם נבוכד נצר להחריבם , שהם צדיקים מישראל: שישראל המירו אלוהיהם , והם לא המירו (ע"פ יר' ב , יא). המה ישפטו אתהם (בנוסחנו: אותהם) משפט נואפות ומשפט שופכות דם - ומהו משפט נואפות ומשפט שופכות דם? כמו שאומר בסמוך יי': העלה עליהם קהל ונתן אתהם (בנוסחנו: אתהן) לזעוה - להסיען ממקום למקום; כמו "לא קם ולא זע" (אס' ה , ט). כלומר: יעלה עליהם האומות הנקבצים עם נבוכד נצר להגלותם בבלה; לפי ששפכו דם , ודם מחניף את הארץ (ע"פ במ' לה , לג) , ותקיא הארץ אתכם (ע"פ וי' יח , כח). ורגמו עליהם אבן - זה דין נואפות , כמו שנאמר "וסקלוה כל אנשי עירה באבנים" (דב' כב , כא). וברא אתהן בחרבותיהן (בנוסחנו: אותהן בחרבותם) - ותקעו אתהן בחרבותיהן; וכן תירגם יונתן: "וטעין יתהון". בניהם ובנותיהם - שילדו בניאוף , יהרגו , ובתיהן - שזינו בתוכם , באש ישרפו - כשם שעושין לזונה , ששורפין עליה את הבית באש (ראה יח' טז , מא). נחזור למעלה: "ואל אנשים מרוב אדם מובאים סבאים ממדבר" (פס' מב) - תשלחנה אחריהם; "כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק" של מעלה (פס' מ) מוסב על "ואל אנשים מרוב אדם" (פס' מב) - מרוב שחמדה לזנות אחר כל העולם. "מובאים סבאים" (שם) - נראה שאין "סָבָאִים" האמור כאן אומת "סבא" (בר' י , ז) , שאם כן היה לו לינקד 'סְבָאִים'; וכתרגומו: לשון 'הסבה' , שמקיפין דרך גדול עד שבאים אליה , והוא מגזרת "רב לכם סב" (דב' ב , ג).

העלה , ונתון , וברא - כלם לשון 'פָּעוֹל'. וברא - כמו "ובראת לך שם" דבני יוסף (יהו' יז , טו) , 'ארנייר' (אולי צ"ל: 'ארקייר' בלעז: לעקור).

ורגמו עליהן אבן קהל - קהל העמים ירגמו עליהם באבנים כמשפט נואפות. והמשל הוא הדיק שבנו על העיר. וברא אותהן בחרבותם. ובָרֵא - פועל עבר מן ה'קל' לגזירת פעל בצירי , בשקל "יָרֵא" (בר' יט , ל); והוא עניין כריתה , מן "ובראת לך שם" (יהו' יז , טו) - והוא מן 'הדגוש'; כלומר: יכרתו אותם הגוים בחרבותם. וכן תרגם יונתן: "ויבזעון יתהון בסיפיהון". ואמר: וברא - לשון יחיד על דרך כלל.

ורגמו. אבן - חסר בי"ת השירות. וברא - מהבנין 'הכבד הנוסף' , ולא נדגש הרי"ש , שהוא אות הגרון. וזאת המלה ענין כריתה , מגזרת "אם בריאה יברא יי'" (במ' טז , ל); "כי הר יהיה לך... ובראתו" (יהו' יז , יח).

וברא אותם בחרבותם - לשון חתיכה הוא , ושם הפועל הוא.
ריכוז קישורים