תנ"ך - בן־אדם
כתוב־לך
את־שם
היום
את־עצם
היום
הזה
סמך
מלך־בבל
אל־ירושלם
בעצם
היום
הזה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בֶּן־אָדָ֗ם
כְּתָוב־לְךָ֙
אֶת־שֵׁ֣ם
הַיּ֔וֹם
אֶת־עֶ֖צֶם
הַיּ֣וֹם
הַזֶּ֑ה
סָמַ֤ךְ
מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙
אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם
בְּעֶ֖צֶם
הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
(יחזקאל פרק כד פסוק ב)
בֶּן־אָדָם
כְּתָוב־לְךָ
אֶת־שֵׁם
הַיּוֹם
אֶת־עֶצֶם
הַיּוֹם
הַזֶּה
סָמַךְ
מֶלֶךְ־בָּבֶל
אֶל־יְרוּשָׁלִַם
בְּעֶצֶם
הַיּוֹם
הַזֶּה:
(יחזקאל פרק כד פסוק ב)
בן־אדם
כתוב־לך
את־שם
היום
את־עצם
היום
הזה
סמך
מלך־בבל
אל־ירושלם
בעצם
היום
הזה:
(יחזקאל פרק כד פסוק ב)
בן־אדם
כתוב־לך
את־שם
היום
את־עצם
היום
הזה
סמך
מלך־בבל
אל־ירושלם
בעצם
היום
הזה:
(יחזקאל פרק כד פסוק ב)
בַּר
אָדָם
כְּתוֹב
לָך
יָת
שׁוּם
יוֹמָא
יָת
כְּרַן
יוֹמָא
הָדֵין
סְמַך
מַלכָּא
דְבָבֶל
עַל
יְרוּשׁלֶם
בִּכרַן
יוֹמָא
הָדֵין
:
כתוב
-
ה'
מלא
(בלישנא):
יר'
לב
,
מד;
יח'
כד
,
ב;
לז
,
טז;
הו'
ח
,
יב;
תה'
פז
,
ו.
אל
-
ירושלם
-
י"ג:
ראה
יח'
יג
,
טז.
כתוב
-
ה'
מל';
אל
-
ירושלם
-
י"ג
וכל
עזרא
ב'
מ'
א'.
סמך
מלך
בבל
-
אותו
היום
צר
עליה.
כתב
לך
את
שם
היום
ואת
(בנוסחנו:
את)
עצם
היום
הזה
סמך
וגו'
-
כן
כתב
לך:
בשנה
התשיעית
לצדקיהו
(ראה
לעיל
,
א)
סמך
מלך
בבל
על
(בנוסחנו:
אל)
ירושלם
(וראה
יר'
לט
,
א);
וביום
זה
"משול
לבית
המרי
משל"
(להלן
,
ג)
,
ביום
אשר
סמך
מלך
בבל
על
ירושלם;
כמו
שמצינו
בספר
מלכים
"ויהי
בשנה
התשיעית
למלכו
בחדש
העשירי
בעשור
לחדש
בא
נבוכד
נצר
(בנוסחנו:
נבוכדנאצר)...
הוא
וכל
חילו
על
ירושלם"
(מ"ב
כה
,
א).
את
שם
היום
-
יום
העשור
לחדש
העשירי
(ראה
לעיל
,
א).
שהיום
הזה
סמך
מלך
בבל
אל
ירושלם
-
למען
ישמעו
וישאלו
לאחיהם
אם
כדבריך
,
ויאמינו
בך
וישמעו
וישובו.
בן
אדם
כתב
לך
את
שם
היום
את
עצם
היום
הזה
-
הנבואה
באה
לו
בעשירי
בטבת
,
שבאותו
היום
סמך
מלך
בבל
אל
ירושלם
(ראה
מ"ב
כה
,
א)
,
ואמר
לו
שיכתוב
אותו
ויראה
לבני
הגולה
,
כי
באותו
היום
עצמו
סמך
מלך
בבל;
וכשישמעו
אחר
כן
מפי
המגידים
כי
כן
היה
,
באותו
היום
עצמו
שכתב
הנביא
,
ידעו
"כי
נביא
היה
בתוכם"
(יח'
לג
,
לג)
ואמת
הם
דבריו
שאמר
להם
בשם
יי'
,
ולא
ישמעו
עוד
אל
נביאי
השקר.
ומה
שאמר
שם
היום
ועצם
היום
,
רוצה
לומר:
שם
היום
-
'אחד
בשבת'
או
'שני
בשבת'
או
אי
זה
יום
שהיה
,
כי
אין
שמות
לימים
בלשון
הקדש
אלא
למספר
ימי
השבוע
,
ולא
לחדשים
,
אלא
'ראשון'
ו'שני'
ו'שלישי';
ועצם
היום
הזה
-
רוצה
לומר:
בעשור
לחודש
העשירי
(ראה
לעיל
,
א).
ופירוש
סמך
-
סמך
עם
חילו
אל
העיר
ובנו
עליה
דיק
(ראה
מ"ב
כה
,
א).
בן
אדם.
כתב
לך
את
שם
היום;
ואי
זה
יום
תכתב?
את
עצם
היום
הזה
,
שהוא
עשירי
בטבת.
והטעם
למה
תכתבנו
-
להודיע
כי
סמך
מלך
בבל
אל
ירושלם
בעצם
היום
הזה.
ובעבור
כי
ימי
השבוע
יש
להם
שמות
ידועים
,
על
כן
אמר
שם
היום.
ומלת
סמך
-
חסר
הפעול
אחריו
,
וכמוהו
"עלי
סמכה
חמתך"
(תה'
פח
,
ח)
,
שפירושו:
יד
חמתך;
כי
בכל
מקום
מצאנו
זה
הבנין
'עובר'
,
ועל
כן
הוצרכנו
לאמר
כן.
ודעת
רבים
,
שהוא
פועל
עומד
כטעם
'נסמך'
,
וכמוהו
"עלי
סמכה
חמתך"
(תה'
פח
,
ח).
וזה
הנביא
ידענו
כי
כל
נבואתו
היתה
בבבל
,
ליסר
הגולים
שלא
האמינו
גם
שָם
בַּשֵם
,
כאשר
הזכרתי
בראש
הספר
(ראה
הקדמה
ויח'
יב
,
ג)
,
והיו
חושבים
שישובו
לירושלם
מהרה
,
ולא
יגלו
הנשארים
שם
לבבל
כאחיהם
,
כי
ככה
הבטיחום
נביאי
השקר
שלהם
,
כמו
שנמצא
כתוב
בירמיהו
(פרק
כט).
ועתה
,
בשנה
התשיעית
לצדקיהו
,
בחדש
העשירי
בעשור
לחדש
,
הודיעו
השם
,
כי
נבוכדנצר
סמך
ידו
עשירי
בטבת
על
ירושלם
,
ולא
יסור
משם
עד
שתלכד;
וצוהו
השם
להודיע
כן
לישראל
בדרך
משל
,
כמו
שכתוב
בפסוק
הבא
"ומשל
אל
בית
המרי
משל";
וצוה
העם
לכתבו
,
להאמין
בפורענות
ולהפחידם
יותר
,
ושיתאבלו
על
מעשיהם
הרעים.