תנ"ך - ואתה
בן־אדם
הלוא
ביום
קחתי
מהם
את־מעוזם
משוש
תפארתם
את־מחמד
עיניהם
ואת־משא
נפשם
בניהם
ובנותיהם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאַתָּ֣ה
בֶן־אָדָ֔ם
הֲל֗וֹא
בְּי֨וֹם
קַחְתִּ֤י
מֵהֶם֙
אֶת־מָ֣עוּזָּ֔ם
מְשׂ֖וֹשׂ
תִּפְאַרְתָּ֑ם
אֶת־מַחְמַ֤ד
עֵינֵיהֶם֙
וְאֶת־מַשָּׂ֣א
נַפְשָׁ֔ם
בְּנֵיהֶ֖ם
וּבְנוֹתֵיהֶֽם:
(יחזקאל פרק כד פסוק כה)
וְאַתָּה
בֶן־אָדָם
הֲלוֹא
בְּיוֹם
קַחְתִּי
מֵהֶם
אֶת־מָעוּזָּם
מְשׂוֹשׂ
תִּפְאַרְתָּם
אֶת־מַחְמַד
עֵינֵיהֶם
וְאֶת־מַשָּׂא
נַפְשָׁם
בְּנֵיהֶם
וּבְנוֹתֵיהֶם:
(יחזקאל פרק כד פסוק כה)
ואתה
בן־אדם
הלוא
ביום
קחתי
מהם
את־מעוזם
משוש
תפארתם
את־מחמד
עיניהם
ואת־משא
נפשם
בניהם
ובנותיהם:
(יחזקאל פרק כד פסוק כה)
ואתה
בן־אדם
הלוא
ביום
קחתי
מהם
את־מעוזם
משוש
תפארתם
את־מחמד
עיניהם
ואת־משא
נפשם
בניהם
ובנותיהם:
(יחזקאל פרק כד פסוק כה)
וְאַתּ
בַּר
אָדָם
הֲלָא
בְּיוֹמָא
דְאַעדִּי
מִנְהוֹן
יָת
בֵּית
מִקדַּשׁהוֹן
יְקָר
תֻּקפְהוֹן
וְחֶדוַת
תֻּשׁבַּחתְּהוֹן
יִתנְסֵיב
מִנְהוֹן
רַגְגָא
דְעֵינֵיהוֹן
וְחִיבּוּב
נַפשְׁהוֹן
דְּטָב
לְהוֹן
מִבְּנֵיהוֹן
וּמִבְּנָתְהוֹן
:
משא
נפשם
-
שנפשם
מתנשאה
בהם.
ואת
משא
נפשם
-
פתרונו:
בניהם
ובנותיהם
,
שהם
מתפארים
בעצמם
לשוב
אליהם
לבבל
ולראותם:
"לשוב
שם"
(יר'
כב
,
כז;
וראה
פירושו
לעיל
,
כא);
וכן
"מנשאים"
(יר'
שם)
בדבר
זה
-
כמו
"מתנשא
לאמר
אני
אמלוך"
(מ"א
א
,
ה).
עניין
אחר:
משא
נפשם.
משא
-
'דיפרט'
בלעז;
שכל
שמחתם
של
אנשים
בבנים
היא.
ואתה.
הלא
ביום
קחתי
-
על
דרך
שאמר
"הנני
לוקח
ממך"
(לעיל
,
טז).
ויונתן
תרגם:
"ביומא
דאעדי
מינהון
ית
בית
מקדשהון
,
יקר
תוקפהון
וחדות
תושבחתהון
,
יתנסיב
מינהון
ריגגא
דעיניהון
וחבוב
נפשיהון
דטב
להון
מבניהון
ומבנתהון".
ואת
משא
נפשם
-
מה
שאליהם
הם
נושאים
את
נפשם;
והם
בניהם
ובנותיהם.
או
יהיה
משא
נפשם
משל
על
בית
המקדש
,
כמו
שאמר
"ומחמל
נפשכם"
(לעיל
,
כא)
,
ויהיה
בניהם
חסר
ו"ו
השמוש
,
כמו
"שמש
ירח"
(חב'
ג
,
יא)
והדומים
לו
,
רוצה
לומר:
'ובניהם
ובנותיהם'
,
כמו
שאמר
למעלה
בו"ו:
"ובניכם"
(פס'
כא).
ואתה.
הלא
-
כל
מלת
'הלא'
כמו
'אם
לא'
,
ומפורש
בתימה.
וזה
מקרא
קצר
,
והטעם:
אם
לא
תדע
ביום
קחתי
מהם
מעוזם!?
והנה
הטעם
דבק
בפסוק
הבא
אחריו
,
"ביום
ההוא"
ו"יבא
הפליט
אליך".
מעוזם
-
הוא
המקדש
,
שהיה
עוזם
ותפארתם.
ומלת
את
-
עם
,
כמו
"את
יעקב
איש
וביתו"
(שמ'
א
,
א);
או
הוא
חסר
וי"ו
,
הטעם:
ואת
מחמד.
ואת
משא
-
כטעם
"נשאות"
(יש'
ב
,
יד)
,
והענין:
הדבר
אשר
היה
נשיאות
נפשם;
הטעם:
שמתנשאה
בו
,
והוא
בניהם
ובנותיהם.
ויתכן
לאמר
,
שכל
הפסוק
מדבר
על
המקדש
,
שהיה
'מעוז'
ומשוש
ומחמד
ומשא
להם
,
כענין
הפסוק
הנזכר
"הנני
מחלל
את
מקדשי
גאון
עזכם"
(לעיל
,
כא)
,
והוא
הנכון;
ומלת
בניהם
-
חסר
וי"ו
התוספת.
ואת
משא
נפשם
-
כפרתם
,
כמו
"נושא
עון"
(שמ'
לד
,
ז).
בניהם
ובנותיהם
-
עונה
על
ביום
קחתי.