תנ"ך - ואתה בן־אדם הלוא ביום קחתי מהם את־מעוזם משוש תפארתם את־מחמד עיניהם ואת־משא נפשם בניהם ובנותיהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲל֗וֹא בְּי֨וֹם קַחְתִּ֤י מֵהֶם֙ אֶת־מָ֣עוּזָּ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ תִּפְאַרְתָּ֑ם אֶת־מַחְמַ֤ד עֵינֵיהֶם֙ וְאֶת־מַשָּׂ֣א נַפְשָׁ֔ם בְּנֵיהֶ֖ם וּבְנוֹתֵיהֶֽם: (יחזקאל פרק כד פסוק כה)

טקסט וניקוד:

וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֲלוֹא בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת־מָעוּזָּם מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם אֶת־מַחְמַד עֵינֵיהֶם וְאֶת־מַשָּׂא נַפְשָׁם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם: (יחזקאל פרק כד פסוק כה)

טקסט בלבד:

ואתה בן־אדם הלוא ביום קחתי מהם את־מעוזם משוש תפארתם את־מחמד עיניהם ואת־משא נפשם בניהם ובנותיהם: (יחזקאל פרק כד פסוק כה)

תיקון קוראים:

ואתה בן־אדם הלוא ביום קחתי מהם את־מעוזם משוש תפארתם את־מחמד עיניהם ואת־משא נפשם בניהם ובנותיהם: (יחזקאל פרק כד פסוק כה)
וְאַתּ בַּר אָדָם הֲלָא בְּיוֹמָא דְאַעדִּי מִנְהוֹן יָת בֵּית מִקדַּשׁהוֹן יְקָר תֻּקפְהוֹן וְחֶדוַת תֻּשׁבַּחתְּהוֹן יִתנְסֵיב מִנְהוֹן רַגְגָא דְעֵינֵיהוֹן וְחִיבּוּב נַפשְׁהוֹן דְּטָב לְהוֹן מִבְּנֵיהוֹן וּמִבְּנָתְהוֹן :

ואת - משא - ל'.

משא נפשם - שנפשם מתנשאה בהם.

ואת משא נפשם - פתרונו: בניהם ובנותיהם , שהם מתפארים בעצמם לשוב אליהם לבבל ולראותם: "לשוב שם" (יר' כב , כז; וראה פירושו לעיל , כא); וכן "מנשאים" (יר' שם) בדבר זה - כמו "מתנשא לאמר אני אמלוך" (מ"א א , ה). עניין אחר: משא נפשם. משא - 'דיפרט' בלעז; שכל שמחתם של אנשים בבנים היא.

ואתה. הלא ביום קחתי - על דרך שאמר "הנני לוקח ממך" (לעיל , טז). ויונתן תרגם: "ביומא דאעדי מינהון ית בית מקדשהון , יקר תוקפהון וחדות תושבחתהון , יתנסיב מינהון ריגגא דעיניהון וחבוב נפשיהון דטב להון מבניהון ומבנתהון". ואת משא נפשם - מה שאליהם הם נושאים את נפשם; והם בניהם ובנותיהם. או יהיה משא נפשם משל על בית המקדש , כמו שאמר "ומחמל נפשכם" (לעיל , כא) , ויהיה בניהם חסר ו"ו השמוש , כמו "שמש ירח" (חב' ג , יא) והדומים לו , רוצה לומר: 'ובניהם ובנותיהם' , כמו שאמר למעלה בו"ו: "ובניכם" (פס' כא).

ואתה. הלא - כל מלת 'הלא' כמו 'אם לא' , ומפורש בתימה. וזה מקרא קצר , והטעם: אם לא תדע ביום קחתי מהם מעוזם!? והנה הטעם דבק בפסוק הבא אחריו , "ביום ההוא" ו"יבא הפליט אליך". מעוזם - הוא המקדש , שהיה עוזם ותפארתם. ומלת את - עם , כמו "את יעקב איש וביתו" (שמ' א , א); או הוא חסר וי"ו , הטעם: ואת מחמד. ואת משא - כטעם "נשאות" (יש' ב , יד) , והענין: הדבר אשר היה נשיאות נפשם; הטעם: שמתנשאה בו , והוא בניהם ובנותיהם. ויתכן לאמר , שכל הפסוק מדבר על המקדש , שהיה 'מעוז' ומשוש ומחמד ומשא להם , כענין הפסוק הנזכר "הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם" (לעיל , כא) , והוא הנכון; ומלת בניהם - חסר וי"ו התוספת.

ואת משא נפשם - כפרתם , כמו "נושא עון" (שמ' לד , ז). בניהם ובנותיהם - עונה על ביום קחתי.
ריכוז קישורים