תנ"ך - ומשל אל־בית־המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני ה' שפת הסיר שפת וגם־יצק בו מים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּמְשֹׁ֤ל אֶל־בֵּית־הַמֶּ֙רִי֙ מָשָׁ֔ל וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדנָ֣י יְהֹוִ֑ה שְׁפֹ֤ת הַסִּיר֙ שְׁפֹ֔ת וְגַם־יְצֹ֥ק בּ֖וֹ מָֽיִם: (יחזקאל פרק כד פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וּמְשֹׁל אֶל־בֵּית־הַמֶּרִי מָשָׁל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדנָי יְהֹוִה שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת וְגַם־יְצֹק בּוֹ מָיִם: (יחזקאל פרק כד פסוק ג)

טקסט בלבד:

ומשל אל־בית־המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני ה' שפת הסיר שפת וגם־יצק בו מים: (יחזקאל פרק כד פסוק ג)

תיקון קוראים:

ומשל אל־בית־המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם־יצק בו מים: (יחזקאל פרק כד פסוק ג)
וְאִתנַבִּי לְעַמָא סָרְבָנָא נְבוּאָה וְתֵימַר לְהוֹן כִּדנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִתנַבִּי דְיִסְקָן מַשׁרְיָן עַל קַרתָּא וְאַף אִתיְהֵיב לַהּ אַרכָּא לְקַבָּלָא מְצֵירָא :

שפת - ג' (וחסר): מ"ב ד , לח; יח' כד , ג (פעמיים).

שפת - ג'; יצק - ל'.

שפות הסיר - על פי הכירה במקום מושבה; היא קרויה 'שפיתה' בלשון משנה , שאמרו רבותינו (שבת לח , ב): מקום שפיתת שתי קדירות; ועוד שנינו (ביצה לד , א): אחד שופת את הקדירה ואחד נותן לתוכה מים ואחד נותן לתוכה תבלין; למדנו שהשפיתה היא הושָבָתָהּ על פי הכירה , עד שלא יתנו לתוכה כלום. והדוגמא הזו היא על ירושלם , שאמרתם עליה "היא הסיר" (יח' יא , ג) - עתה בא העת שתהיה לסיר ואתם בתוכה לבשר (ראה שם , ד) , בא נבוכד נצר ויתננה על האוּר [ומנחם (מחברת: 'שפת') פירש לשון שׂימה.] וגם יצק בו מים - הם צורכי המצור. [יצק - כמו "שפוך" (שו' ו , כ).]

ואמרת (בנוסחנו נוסף: אליהם) כה אמר יי' אלהים שפות הסיר שפות - ביום הזה בא העת שתהיה ירושלם לכם לסיר ואתם תהיו לה לבשר (ע"פ יח' יא , יא) , וְיבוא נבוכד נצר ויתננה על האוּר. שפות הסיר שפות - ערוך הסיר והתקן אותה להעמידה על גחליה. וגם יצוק בו מים - הם מי המצור; כשמתייראים בני העיר מן הגייסות שמצירין על העיר , מכניסין לתוכו מים. ודימוי הוא , כלומר: הזמינו עצמיכם לפרנס את העיר ממים וממזון , כאנשים שמצירין אותן במצור.

אל בית המרי - שעמך בבבל. שפות - 'הזמנה ושימה' , כמו "ולעפר מות תשפתני" (תה' כב , טז); "יי' תשפות שלום לנו" (יש' כו , יב). שפות הסיר - צוה לנבוכד נצר להביא העיר במצור , לבנות מצור סביב; והסיר היא ירושלם. יצוק בו מים - להרתיח; שפוך בה צרה ועברה לכלותם. אליה - לתוכה , מפחד המצור. יצק , אסוף , מלא , לקוח , דור , רתח - כולן לשון צווי , שצוה לנבוכד נצר לעשות. דור - לשון "מדורה" (להלן , ט). עצמים - איברים. ואֵילו נתחים ועצמים - של מבחר הצאן. חלאתה - 'אשקומא' (בלעז: קצף התבשיל). לנתחיה לנתחיה - רק לנתחיה. הוציאה - הוצא מה שבתוכה. וסדר בישול קדירה כך הוא: שופת קדירה על גבי הכירה ומושיבה , ואחר כך נותן לתוכה מים לבשל מה שבתוכה , ואחריהן נתחים - כגון ירך וכתף , ועצמים - איברים קטנים שבנתח , עצם עצם עם בשרו , ואחרי כן עושה מדורה תחתיה ומרתיחה ומבשלה , ומסיר חלאתה ממנה להתבשל בנקיות בלי זוהמא , ומוציאין הנתחים ומחלקין אותן בגורל ובמנה לפי כל אחד. אף כאן: שפות הסיר - תבא ירושלם במצור , והמצור סביביה כפי הכירה סביב הקדירה. ומפחד המצור אצוק ואשפוך לתוכה מים - פחד ואימה ורוגז לב , לרכך ולמוג לב (ע"פ יח' כא , כ) ולרפות ידים , כמי הבישול שממסין הבשר ומרככין אותו. ומפחד המצור יאספו אל ערי המבצר ואל ירושלם כל השרים - נתחיה ומבחר הצאן. וגם דור העצמים תחתיה - עשה מדורה על העצמים שבה תחתיה - שיתקן כלי מצור ויפתח פה ברצח וישים כרים על שערים וישפוך סוללה ויבנה דיק (ע"פ יח' כא , כז) , להמסות לבם ולהמיתם בחדריהם מאימת החרב (ע"פ דב' לב , כה); והיה להם אז להשיב ולהסיר חלאתם ועונם , וימהרו לצאת מצרת העיר ומפחדים ואימות מות וחצי רעב; שאף אם הם ייהרגו או יגלו , טוב להם משימותו מיתת אימה ורעב. וכן דרך הסיר: כאשר תתם חלאתה , אז כלה הדם ונתבשל הבשר ומוציאין אותו; וכמו שיותר החלאה מרובה בה , יותר האיברים שוהין בתוכו , ולא יוציאום עד ימוק הבשר , שאף אם יכול לאוכלן , לא יוציאוהו עד תתום חלאתו. גם אֵילו שוהין בעונם בעיר עד יכלו בתוכה; והוא שאומר: לנתחיה לנתחיה - שני פעמים דוקא - מנותח ומחותך חתיכות חתיכות , הוצא מה שבתוכם , שלא יצא ממנה אבר שלם שיהא ראוי לחלקו בגורל ולמנה להתכבד בפני האורחים; והוא שאומר: לא נפל עליה גורל. ולמה? ימוק ויחותך וינותח הבשר בתוכה , וברבות חלאתה ימוק הבשר; וכן יאמר למטה "התם הבשר" (פס' י).

ומשל אל בית המרי משל - הסיר היא ירושלם. וזה המשל - אתה תמשול אותו , לא כמו שהם היו מושלים ואומרים: "היא הסיר ואנחנו הבשר" (יח' יא , ג) , כמו שכתוב במראה השנית בשנה הששית (ראה יח' ח , א). שפת הסיר שפת - זה יעשה אדם בסיר: תחילה ישפות אותה , והוא שישים אותה על השפתים , ואחר כן יצק בה מים , ואחר כן ישים הבשר בתוכה וירתיח האש תחתיה עד שיבושל הבשר. שפיתת הסיר על השפתים היא משל לסמיכת מלך בבל אל ירושלם , כי זה היה תחלת מעשהו בה. ויציקת המים בה הוא משל שלא תאחז בה האוּר מהרה , כי המים מאחרים הבשר להתבשל מהרה , כי כשהיא בלא מים יאחז בה האוּר והבשר נצלה מהרה , אבל כשיהיה בה מים - יתבשל הבשר מעט מעט; כן ארכו ימי המצור משנה התשיעית לצדקיהו עד שנת עשתי עשרה (ראה מ"ב כה , א - ג) , כדי שיכלו מעט מעט בירושלם ברעב ובדבר ובחרב. וגם יצק בו מים - אמר: בו , לשון זכר לסיר , וזְכָרוֹ גם כן לשון נקבה בכל הפרשה , לדרך הנמשל שהיא ירושלם. או זכרה בלשון נקבה לפי שנקראת הסיר גם כן "קלחת" (מי' ג , ג) , שהיא לשון נקבה.

ומשל. בית המרי - אנשי הגולה. שפות - מקור; ויתכן היותו צווי למול האויב , לצור על ירושלם. וזאת המלה מגזרת "תשפות שלום" (יש' כו , יב); "אם תשכבון בין שפתים" (תה' סח , יד); והפירוש: השב הסיר על האש. ולקח מסיר משל לירושלם שתעמד במצור , בעבור שאמרו הם: "היא הסיר ואנחנו הבשר" (יח' יא , ג). וטעם להזכיר פעמַיִם שפות - להעשות מהרה (ע"פ בר' מא , לב). וגם יצוק בו מים - למי מצור שיביאו לתוכה , מפני החיל שיצור עליה. ומלת יצוק - מגזרת "ויצק עליה שמן" (וי' ב , א).

שפות הסיר - הוא סידור הסיר על האש. וגם יצוק בו מים - כל פועל שהאית"ן שלו יבוא בחולם , גם הציוֻי שלו יבוא בחולם; כמו: 'שמר' - 'אשמור' , 'ישמור' , 'תשמור' , הציוֻי: 'שְמוֹר'; וכן מן 'אזכור' - 'זְכוֹר'. וכל פועל שהאית"ן שלו [יבוא] בפתח , גם הצוֻי יבוא בפתח; כמו: 'אשמַע' - 'שְמַע' , וכן 'ארכַב' , 'אשכַב' - 'רְכַב' , 'שְכַב'. גם זה יְצוֹק הוא לקוח מן 'יִצּוֹק': "ויצוק שמן על ראשה" (בר' כח , יח). אבל "צַק לעם ויאכלו" (מ"ב ד , מא) הוא לקוח מן "כי אצק מים על צמא" (יש' מד , ג); והיה ראוי לומר 'יְצַק' , אלא שנפל היו"ד כדרכו ליפול בפעלי היו"ד בציוי , כמו 'רד' , 'שב' , 'צא'. ונמצא האית"ן של 'יצק' בחולם ובפתח , וגם הציוֻי כמו כן.
ריכוז קישורים