תנ"ך - מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם־בשלו עצמיה בתוכה: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִבְחַ֤ר הַצֹּאן֙ לָק֔וֹחַ וְגַ֛ם דּ֥וּר הָעֲצָמִ֖ים תַּחְתֶּ֑יהָ רַתַּ֣ח רְתָחֶ֔יהָ גַּם־בָּשְׁל֥וּ עֲצָמֶ֖יהָ בְּתוֹכָֽהּ: ס (יחזקאל פרק כד פסוק ה)

טקסט וניקוד:

מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ רַתַּח רְתָחֶיהָ גַּם־בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ: ס (יחזקאל פרק כד פסוק ה)

טקסט בלבד:

מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם־בשלו עצמיה בתוכה: ס (יחזקאל פרק כד פסוק ה)

תיקון קוראים:

מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם־בשלו עצמיה בתוכה: ס (יחזקאל פרק כד פסוק ה)
מַלכֵי עַמְמַיָא קָרֵיב וְאַף טַקֵיס סוּמכָוָתָא עִמְהוֹן אַבַּע זִמנַהּ אַף יִתרְמוֹן קְטִילַהָא בְּגַוַהּ :

וגם - ד' פסוקים דמיין 'וגם גם': שמ' לד , ג; מ"א כא , יט; מ"ב כג , טו; יח' כד , ה. לקוח - ד': דב' לא , כו; יר' לב , יד; יח' כד , ה; זכ' ו , י. עצמיה - ב' (בלישנא): שו' יט , כט; יח' כד , ה.

לקוח - ד'; דור - ל'; רתח - ל'; עצמיה - ב'.

מבחר הצאן לקוח - קח אתה , נבוכד נצר , את מבחר חייליך סביבותיה , כך תירגם יונתן; ואינו מיושב על עניין הסיר (לעיל , ג). וכן צריך לפותרו: מבחר ישראל יבאו ויכנסו לתוכה. וגם דור העצמים תחתיה - סַדֵר ועָרוֹך העצמים תחת שאר האיברים; כלומר: ילחמו הגיבורים בשביל החלשים ויסמכו אֵילו עליהם. דור - לשון עריכה; וכן "צנוף יצנפך צנפה כדור" (יש' כב , יח) - שורת היקף גייסות; וכן 'שוּרָה' תרגום 'דרא' (ראה רש"י תענית כב , ב). [ומנחם פירש (מחברת: 'דר') כמו "אני אגדיל המדורה" (להלן , ט).] רתח רתחיה - ואחר שיהיו כולם לתוכה , יקרבו כלי המצור והמלחמה אל העיר.

מבחר הצאן לקוח - הראשים שבהם. וגם דור העצמים תחתיה - דרה (ע"פ ת"י) של העצמים תן בקרקעית הסיר , שסדר וערוך העצמים תחת איברים; וכן עושין: מניחין העצמות תחילה בקרקעית הסיר , איברים שאינן חשובין , ונתחים הטובים למעלה , וכשהוא נותן את הבשר בקערות , נוטלן במזלג ומניח איברים חשובים תחילה לפני ראשים , ואחר כך נותן איברים גרועים לדלת העם. דור - זה הוא סידור ועֵרֶך , כמו "צנוף יצנופך... כדור אל ארץ רחבת ידים" (יש' כב , יח). ודור - דימוי הוא לשורת הקף הגייסות: העצמים - יעצמו וילחמו הגבורים תחת החלשים ויסמכו החלשים עליהם. רתח רתחיה - לאחר שיהיו כולם לתוכה , קרבו כלי המצור וכלי המלחמה להלחם על העיר; וגם (בנוסחנו: גם) בשלו עצמיה לתוכה (לפנינו: בתוכה) - כלומר: כולם יתמו לתוכה , הראשים ויתר העם. ויונתן תירגם: העצמות שסומכין את הבשר , אף הכניסם בסיר עם הבשר. אות היא: העצמות הם יתידות הארץ , שאף הם יהו גולים; וכן תירגם יונתן: "מלכי עממיא קרב טקס סומכוותא עימהון". וכן תירגם יונתן רתח רתחיה: "אבע זימני" - מיהר זמנו , כמו "וחש עתידות למו" (דב' לב , לה) , דמתרגמינן: "ומבע".

אל בית המרי - שעמך בבבל. שפות - 'הזמנה ושימה' , כמו "ולעפר מות תשפתני" (תה' כב , טז); "יי' תשפות שלום לנו" (יש' כו , יב). שפות הסיר - צוה לנבוכד נצר להביא העיר במצור , לבנות מצור סביב; והסיר היא ירושלם. יצוק בו מים - להרתיח; שפוך בה צרה ועברה לכלותם. אליה - לתוכה , מפחד המצור. יצק , אסוף , מלא , לקוח , דור , רתח - כולן לשון צווי , שצוה לנבוכד נצר לעשות. דור - לשון "מדורה" (להלן , ט). עצמים - איברים. ואֵילו נתחים ועצמים - של מבחר הצאן. חלאתה - 'אשקומא' (בלעז: קצף התבשיל). לנתחיה לנתחיה - רק לנתחיה. הוציאה - הוצא מה שבתוכה. וסדר בישול קדירה כך הוא: שופת קדירה על גבי הכירה ומושיבה , ואחר כך נותן לתוכה מים לבשל מה שבתוכה , ואחריהן נתחים - כגון ירך וכתף , ועצמים - איברים קטנים שבנתח , עצם עצם עם בשרו , ואחרי כן עושה מדורה תחתיה ומרתיחה ומבשלה , ומסיר חלאתה ממנה להתבשל בנקיות בלי זוהמא , ומוציאין הנתחים ומחלקין אותן בגורל ובמנה לפי כל אחד. אף כאן: שפות הסיר - תבא ירושלם במצור , והמצור סביביה כפי הכירה סביב הקדירה. ומפחד המצור אצוק ואשפוך לתוכה מים - פחד ואימה ורוגז לב , לרכך ולמוג לב (ע"פ יח' כא , כ) ולרפות ידים , כמי הבישול שממסין הבשר ומרככין אותו. ומפחד המצור יאספו אל ערי המבצר ואל ירושלם כל השרים - נתחיה ומבחר הצאן. וגם דור העצמים תחתיה - עשה מדורה על העצמים שבה תחתיה - שיתקן כלי מצור ויפתח פה ברצח וישים כרים על שערים וישפוך סוללה ויבנה דיק (ע"פ יח' כא , כז) , להמסות לבם ולהמיתם בחדריהם מאימת החרב (ע"פ דב' לב , כה); והיה להם אז להשיב ולהסיר חלאתם ועונם , וימהרו לצאת מצרת העיר ומפחדים ואימות מות וחצי רעב; שאף אם הם ייהרגו או יגלו , טוב להם משימותו מיתת אימה ורעב. וכן דרך הסיר: כאשר תתם חלאתה , אז כלה הדם ונתבשל הבשר ומוציאין אותו; וכמו שיותר החלאה מרובה בה , יותר האיברים שוהין בתוכו , ולא יוציאום עד ימוק הבשר , שאף אם יכול לאוכלן , לא יוציאוהו עד תתום חלאתו. גם אֵילו שוהין בעונם בעיר עד יכלו בתוכה; והוא שאומר: לנתחיה לנתחיה - שני פעמים דוקא - מנותח ומחותך חתיכות חתיכות , הוצא מה שבתוכם , שלא יצא ממנה אבר שלם שיהא ראוי לחלקו בגורל ולמנה להתכבד בפני האורחים; והוא שאומר: לא נפל עליה גורל. ולמה? ימוק ויחותך וינותח הבשר בתוכה , וברבות חלאתה ימוק הבשר; וכן יאמר למטה "התם הבשר" (פס' י).

מבחר הצאן לקוח - מקור במקום צווי , כמו "זכור את יום השבת" (שמ' כ , ח); "הלוך וקראת" (יר' ב , ב); והדומים להם. הבשר שתנתח יהיה ממבחר הצאן - מן השמנים והטובים; וזה משל לשרים הגדולים. וגם דור העצמים תחתיה. דור - צווי בשקל "קום" (בר' יג , יז) , מלשון "מדורה" (להלן , ט). אמר: הַבעיר העצמים תחתיה , כלומר: במקום עצים תשים עצמים תחת הסיר והַדליק בהם האש. וזה משל: כאלו עצמות החללים שעשו בה , ששפכו דם נקי בתוכה , הם מבעירים האש ומביאים הפורענות. רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה - כל כך תבעיר האש ותרתיח הסיר , עד שאפילו העצמים , שהם קשים להתבשל , יתבשלו. וזה משל לגיבורים , שהם חזקים כעצמים , שיכלו ויפלו בחרב בתוכה. ויונתן תרגם אלה שלשה הפסוקים ― "ומשול" (לעיל , ג) , "אסוף" (לעיל , ד) , מבחר ― כן: "ואיתנבי לעמא סרבנא נבואה ותימר להון: כדנן אמר יי' אלהים , איתנבי דיסקון משריין על קרתא ואף איתיהב לה ארכא לקבלא מצירא"; "אסוף" (לעיל , ד): "כנוש רברבהא לגוה , כל גבר גיבר אימתן וגבר עביד קרב משירית עממין מלי יתה"; מבחר: "מלכי עממיא קריב ואף טקיס סומכוותא עימהון , אבע זימנה ואף יתרמון קטילהא בגוה".

מבחר. לקוח - שם הפעל תחת צווי , כמו "זכור את יום השבת" (שמ' כ , ח) , או שם הפעל לבדו; והטעם שוה. ואמרו רבותינו ז"ל (ראה תרגום יונתן ורש"י) , כי זה המשל - על מלכי הגוים , שיקחם השם אחרי כן ויעמידם כנגדם להלחם. וגם דור העצמים - פרש (רש"י): מחנה הגבורים - הביאוהו תחתיה. ומלת דור - ראיתי בספרו מפורש. ולפי דעתי , כי מבחר הצאן לקוח - עוד דבק במה שלמעלה , ורוצה לומר: מבחר הצאן לקוח לנַתֵח ולשום בסיר , והוא נכון בעיני מאד. מלת דור נגזר מ"מדורה" (להלן , ט) , שפירושו כמו "גחלת" (יש' מז , יד); והוא צווי או מקור מפעל 'קל' , כמו "שום" (חגי ב , טו). והעניין: עשה אש תחת הסיר אחרי כן אל העצמים , שגם הם יכלו מרוב האש , כמו שמפורש ומסיים הפסוק: רתח רתחיה גם בשלו עצמיה. ויחסר מלת 'אל' , דרך קצרה , כמו "ובבל תבוא" (יר' כ , ו). או מלת דור - כטעם 'שרוף'! , והטעם , שתשרוף עצמות הסיר ברוב אש שתעשה. והמפרש העצמים כמו 'העצים' (ראה רד"ק) - רחוק הוא. ומלת רתח - צווי; ובא בפתח התי"ו , בעבור החי"ת הגרונית. ואולי זה הצווי כמו "פלג לשונם" (תה' נה , י); "וקרב אותם" (יח' לז , יז). וזאת הלשון ידועה בלשון רבותינו ז"ל , שאמרו (פסחים ל , ב): מגעילו ברותחין; (ר"ה יב , א): ברותחין קלקלו וברותחין נידונו. והפירוש: עשה אש עד שירתיח הסיר ויעלה שאוניה. ומלת רתחיה - שם בשקל "רפה שבריה" (תה' ס , ד). גם בשלו - כטעם 'יבשלו'; כי משפט הנבואה לדבר על לשון עבר , דבר נגזר להיות. ופירוש המשל: להביאם במצור , שיכלו כולם ואפילו הגבורים , שלא תועיל להם גבורתם.

מבחר הצאן לקוח - שם הפועל הוא; שאלה הנתחים (ראה לעיל , ד) יהיו ממבחר הצאן. וגם דור העצמים תחתיה - לשון 'מדורה' והסקת אש; שתסיק האש בעצמים שתחת הסיר; שתשים העצמים למטה , והנתחים שלבשר למעלה , כדי שירתיחו העצמים יפה ותשלוט בהם האש.
ריכוז קישורים