תנ"ך - לכן כה־אמר׀ אדני ה' אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא־נפל עליה גורל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה אוֹי֘ עִ֣יר הַדָּמִים֒ סִ֚יר אֲשֶׁ֣ר חֶלְאָתָ֣ה בָ֔הּ וְחֶ֨לְאָתָ֔הּ לֹ֥א יָצְאָ֖ה מִמֶּ֑נָּה לִנְתָחֶ֤יהָ לִנְתָחֶ֙יהָ֙ הֽוֹצִיאָ֔הּ לֹא־נָפַ֥ל עָלֶ֖יהָ גּוֹרָֽל: (יחזקאל פרק כד פסוק ו)

טקסט וניקוד:

לָכֵן כֹּה־אָמַר׀ אֲדנָי יְהֹוִה אוֹי עִיר הַדָּמִים סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ לֹא־נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל: (יחזקאל פרק כד פסוק ו)

טקסט בלבד:

לכן כה־אמר׀ אדני ה' אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא־נפל עליה גורל: (יחזקאל פרק כד פסוק ו)

תיקון קוראים:

לכן כה־אמר׀ אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא־נפל עליה גורל: (יחזקאל פרק כד פסוק ו)
בְּכֵין כִּדנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וָי עַל קַרתָּא דְּאָשְׁדֵי דַם זַכַּי בְּגַוַהּ דְּהִיא כְדוּדָא דְּזֵיהוּמְתֵיהּ בֵּיהּ וְזֵיהוּמְתֵיהּ לָא נְפַקַת מִנֵיהּ גָּלוּ עַל גָּלוּ אִתַּפַּק עַמַהּ מִדְּלָא אִתעֲבֵיד בַּהּ תְּיוּבָא :

לכן כה - אמר אדני יי' - כ"ט: ראה יח' ה , ז. אוי עיר - ב': יח' כד , ו , ט.

אוי עיר - ב'; חלאתה - ל'; הוציאה - ל'.

חלאתה - זוהמתה שמוציאים מעל פיה על ידי הרתיחה , שקורין 'אשקומא' בלעז; כלומר: לא יצאו ממנה רשעים שבה. לנתחיה לנתחיה - גלות אחר גלות , היוצא ונפל אל הכשדים , איש איש לבדו. לא נפל עליה גורל - לא כשאר קדירות שמוציאין נתחיהן יחד , לתת לכל אחד ואחד חלקו וגורלו; ויונתן תירגם: "לא איתעביד בה תיובא" - לא נפל עליה גורלו של מקום.

סיר אשר חלאתה בה - ירושלם , שהיא עיר הדמים , סיר היא אשר חלאתה בה. ולא מפיק ה"י , לפיכך הוא שֵם דבר. חלאתה - פתרונו: זוהמא שבקדירה , שקורין בלעז 'אשקומא'. וחלאתה לא יצא (לפנינו: יצאה) ממנה - פתרונו: עושי הרעה שבתוכה לא יצאו ממנה. לנתחיה הוציאה - שלא יהו גולין כולם בגלות אחד , שיהו גולין בשלש פעמים , גלות אחר גלות , היוצא ונפל אל הכשדים איש איש לבדו: בתחילה - גלות יהויקים , ואחר כך - גלות יהויכין. לא נפל עליה גורל - לא הפילו גורל על נתחים שבסיר; שדרך גייסות , כשבוזזין שלל רב מטילין גורלות לחלקו בשוה , אבל בביזה זאת - זה נוטל מה שתופס בלא גורל , וזה נוטל מה שתופס , לפי שאין שוללין כל השלל ביחד. שלא כשאר קדירות , שמוציאין נתחיהן יחד , לפני כל אחד ואחד חלקו וגורלו.

אל בית המרי - שעמך בבבל. שפות - 'הזמנה ושימה' , כמו "ולעפר מות תשפתני" (תה' כב , טז); "יי' תשפות שלום לנו" (יש' כו , יב). שפות הסיר - צוה לנבוכד נצר להביא העיר במצור , לבנות מצור סביב; והסיר היא ירושלם. יצוק בו מים - להרתיח; שפוך בה צרה ועברה לכלותם. אליה - לתוכה , מפחד המצור. יצק , אסוף , מלא , לקוח , דור , רתח - כולן לשון צווי , שצוה לנבוכד נצר לעשות. דור - לשון "מדורה" (להלן , ט). עצמים - איברים. ואֵילו נתחים ועצמים - של מבחר הצאן. חלאתה - 'אשקומא' (בלעז: קצף התבשיל). לנתחיה לנתחיה - רק לנתחיה. הוציאה - הוצא מה שבתוכה. וסדר בישול קדירה כך הוא: שופת קדירה על גבי הכירה ומושיבה , ואחר כך נותן לתוכה מים לבשל מה שבתוכה , ואחריהן נתחים - כגון ירך וכתף , ועצמים - איברים קטנים שבנתח , עצם עצם עם בשרו , ואחרי כן עושה מדורה תחתיה ומרתיחה ומבשלה , ומסיר חלאתה ממנה להתבשל בנקיות בלי זוהמא , ומוציאין הנתחים ומחלקין אותן בגורל ובמנה לפי כל אחד. אף כאן: שפות הסיר - תבא ירושלם במצור , והמצור סביביה כפי הכירה סביב הקדירה. ומפחד המצור אצוק ואשפוך לתוכה מים - פחד ואימה ורוגז לב , לרכך ולמוג לב (ע"פ יח' כא , כ) ולרפות ידים , כמי הבישול שממסין הבשר ומרככין אותו. ומפחד המצור יאספו אל ערי המבצר ואל ירושלם כל השרים - נתחיה ומבחר הצאן. וגם דור העצמים תחתיה - עשה מדורה על העצמים שבה תחתיה - שיתקן כלי מצור ויפתח פה ברצח וישים כרים על שערים וישפוך סוללה ויבנה דיק (ע"פ יח' כא , כז) , להמסות לבם ולהמיתם בחדריהם מאימת החרב (ע"פ דב' לב , כה); והיה להם אז להשיב ולהסיר חלאתם ועונם , וימהרו לצאת מצרת העיר ומפחדים ואימות מות וחצי רעב; שאף אם הם ייהרגו או יגלו , טוב להם משימותו מיתת אימה ורעב. וכן דרך הסיר: כאשר תתם חלאתה , אז כלה הדם ונתבשל הבשר ומוציאין אותו; וכמו שיותר החלאה מרובה בה , יותר האיברים שוהין בתוכו , ולא יוציאום עד ימוק הבשר , שאף אם יכול לאוכלן , לא יוציאוהו עד תתום חלאתו. גם אֵילו שוהין בעונם בעיר עד יכלו בתוכה; והוא שאומר: לנתחיה לנתחיה - שני פעמים דוקא - מנותח ומחותך חתיכות חתיכות , הוצא מה שבתוכם , שלא יצא ממנה אבר שלם שיהא ראוי לחלקו בגורל ולמנה להתכבד בפני האורחים; והוא שאומר: לא נפל עליה גורל. ולמה? ימוק ויחותך וינותח הבשר בתוכה , וברבות חלאתה ימוק הבשר; וכן יאמר למטה "התם הבשר" (פס' י).

לכן - עתה פירש המשל , כי עיר הדמים , והיא ירושלם , היא הסיר. סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה. חלאתה - הראשון רפה הה"א. חלאתה - פירושו: זוהמתה; כי דרך בני אדם להעביר הזוהמא מן הקדרה , אבל זאת - חלאתה נשאר בה , לא יצאה ממנה. וחלאתה - משל לעוונות הנראים בתוכה , עד אשר נמאסה בעיני רואיה כזוהמא הנמאסת. לנתחיה לנתחיה הוציאה - לא תוציא ממנה הנתחים כאחד , אלא נתחים אחר נתחים. וזה משל , שלא כלו יושבי ירושלם והנאספים בה כאחד , אלא היו יוצאים ממנה אנשי מלחמה ונהרגים , ולזמן יוצאים גם כן ונהרגים; וכן גלו ממנה גלות אחר גלות: גלות יהויכין תחלה (ראה מ"ב כד , ב , טו) , ואחר כך גלות החרבן עם צדקיהו (ראה מ"ב כה , יא). לא נפל עליה גורל - לא נפל גורל עליה אי זה נתח יצא תחלה , אלא כמו שיזדמן. כן המשל: לא יצא גורל על יושבי ירושלם , אלא כמו שיזדמן: אשר לשבי - לשבי , אשר לחרב - לחרב , אשר לדבר - לדבר , אשר לרעב - לרעב (ע"פ יר' מג , יא). ויונתן תרגם: "כדנן אמר יי' אלהים: ווי על קרתא דאשדי דם זכאי בגוה , דהיא כדודא דזוהמתא ביה וזוהמתא לא נפקת מינה , גלו על גלו איתפק עמה מדלא אתעביד בה תיובתא".

לכן. אוי - מלת יגון. עיר - חסר למ"ד , והענין: אוי לה ולמזלה , שהיא כסיר אשר חלאתה בה! ופירוש חלאתה - נכון כדברי המתרגם , שתרגם: "דזוהמתיה ביה"; והטעם: עונה ופשעה בקרבה עדין , ולא יצאו ממנה מפני צרה ותוכחה שבא אליה. וטעם לנתחיה לנתחיה שני פעמים - אמר רבינו חננאל ז"ל , כי זה רמז לשני מלכים שהוציא ממנה השם , והם יהויקים ויהויכין; ואחר אלה שגלו , לא נפל עליה גורל תשובה , ויש לתמוה עליה. ומלת הוציאה יהיה על זה הפירוש כפירוש "אשדוד בצהרים יגרשוה" (צפ' ב , ד) , שפירושו: יגרשו ממנה האויבים האנשים. ולפי דעתי כן פירושו: דמה ירושלם לסיר אשר נשארה הזוהמה בתוכה ונתקלקל המאכל בעבורה , ועל כן מאסו בה העתידים לאכול מבשר הסיר , להפיל עליה גורל: אי זה נתח יגיע לחלק לכל אחד מהם; ויוציאו הסיר עם הנתחים חוצה , להשליך הכל. ככה מואס השם בעם היושב בקרב ירושלם בעבור שהם מקולקלים בעונם ופשעם , ועל כן יוציאם השם משם וישליכם אל ארץ אחרת (ע"פ דב' כט , כז). ומלת הוציאה לפי זה הפירוש - פעל עבר תחת עתיד , כמו 'יוציאנה' , או מקור , כמו 'הוציא אותה'. וטעם לנתחיה פעמיִם - רמז שכולם יצאו ממנה ללכת בגלות. ומלת לא נפל - פירושה על לשון עומד , כאילו אמר 'לא נופל עליה'. ודעת רבים שמלת הוציאה - צווי למול הנביא , או למול האויב. והמבין יוכל לברור הטוב.

סיר אשר חלאתה בה - לשון זוהמה הוא , שלא נתרחצה להסיר זוהמתה. לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל - שכל אחד בא ולוקח הנתח שהוא רוצה , ואין מחלקין אותה בגורל. כך יהיו כל יושבי ירושלם שנתייסרו בתוכה במצור , כאשר ירתיחו הנתחים בתוך הסיר , ואחריכן יקחו אותם בשיביה וכל אחד מבני בבל יתפוש אי זה שירצה , ולא יחלקום בגורל.
ריכוז קישורים