תנ"ך - כי דמה בתוכה היה על־צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על־הארץ לכסות עליו עפר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֤י דָמָהּ֙ בְּתוֹכָ֣הּ הָיָ֔ה עַל־צְחִ֥יחַ סֶ֖לַע שָׂמָ֑תְהוּ לֹ֤א שְׁפָכַ֙תְהוּ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְכַסּ֥וֹת עָלָ֖יו עָפָֽר: (יחזקאל פרק כד פסוק ז)

טקסט וניקוד:

כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל־צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל־הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר: (יחזקאל פרק כד פסוק ז)

טקסט בלבד:

כי דמה בתוכה היה על־צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על־הארץ לכסות עליו עפר: (יחזקאל פרק כד פסוק ז)

תיקון קוראים:

כי דמה בתוכה היה על־צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על־הארץ לכסות עליו עפר: (יחזקאל פרק כד פסוק ז)
אֲרֵי דַם זַכַּי דְּאִתאֲשֵׁיד בְּגַוַהּ בְּזֵידוּ וּבִדרָע מְרָמַם שְׁפַכתֵּיהּ לָא שְׁפַכתֵּיהּ בְּשָׁלוּ לְמֶעֱבַד עֲלוֹהִי תְּיוּבָא :

שמתהו - ב': יח' יט , ה; כד , ז.

שמתהו - ב'; שפכתהו - ל'.

צחיח - שעיעות (ראה פירושו יח' טז , ד). לא שפכתהו על הארץ - תירגם יונתן: "בזידו ובדרע מרמם שפכתיה , לא שפכתיה בשלו למעבד עלוהי תיובא"; ורבותינו פירשוהו (איכ"ר פתיחתא ה) בדמו של זכריה בן יהוידע , לא נהגו בו לא כדם הצבי ולא כדם האיל.

על צחיח סלע שמתהו - על סלע חלק , ערום , שאין עפר עליה שיהא הדם נבלע בארץ או שיהא מכוסה בעפר הדם; כמו "ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים" (ראה יח' כו , יד); שכל שעה גלוי לפני , כמו שאומר: להעלות חימה ולנקום (בנוסחנו: לנקום) נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות.

על צחיח - שעיעות , שאינו נבלע בו ותדיר הוא נראה. כלומר: סבורה היא שיהא נעלם מנגד עיני!? לא כמו שהיא סבורה , כשהיתה הורגת בסתר להעלים שלא יוודע , כדם הנשפך על הארץ להיות עפר מכסה עליו שלא ייראה , אלא מגולה הוא לפני תמיד.

כי דמה - למה היה כל זה העונש? כי דמה בתוכה היה - כי הדמים ששפכו בה בחנם מגולים הם , והם מעוררים העונש והמשפט. ובדרש (גיטין נז , ב) , כי על דם זכריה נאמר , שראהו רב טבחים רותח והרג עליו אלפים ורבואות; זהו שאמר "להעלות חמה ולנקום נקם" (להלן , ח). על צחיח סלע שמתהו - כאלו על שן סלע שמתהו , במקום גבוה , שלא יוכל להתכסות. והמשל: כל כך הרבו שפיכת דם נקי , עד שלא יתכן לסלוח ויהיה כנעלם אותו העון מלפני האל , אלא גלוי ועומד לפניו "לנקום נקם" (להלן , ח) מהם. צחיח - פירושו: המקום הגבוה שבסלע , והוא שן הסלע; וכן "מאחרי לחומה בצחיחים" (נחמ' ד , ז). ותרגם יונתן: "ארי דם זכאי דאתשד בגוה בזידו ובדרע מרמם שפכתיה , הא לא שפכתיה בשלו למעבד עלוהי תיובא".

כי - זה פירושו: לא יצאה חלאתה ממנה (ראה לעיל , ו) , כי הדם הנקי אשר שפכה - לא בערה אותה מקרבה. שמתהו - שמה אותו. לא שפכתהו - הטעם: לא שפכה אותו בארץ לכסותו בעפר , כי אם על צחיח סלע - במקום גבוה נראה , שאין נמצא שם עפר , מרוב אכזריות שהיה לה.

על צחיח סלע שמתהו - הסלע המגולה מן העפר ייקרא צחיח , לשון יובש , כמו "והמונו צחה צמא" (יש' ה , יג); שלעולם העפר הוא לח , וכשיהיה הסלע מגולה הוא יבש. וזהו משל שעוונה היה גלוי לכל , שלא היו בושים לעשות בצינעה.
ריכוז קישורים