תנ"ך - כי
דמה
בתוכה
היה
על־צחיח
סלע
שמתהו
לא
שפכתהו
על־הארץ
לכסות
עליו
עפר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּ֤י
דָמָהּ֙
בְּתוֹכָ֣הּ
הָיָ֔ה
עַל־צְחִ֥יחַ
סֶ֖לַע
שָׂמָ֑תְהוּ
לֹ֤א
שְׁפָכַ֙תְהוּ֙
עַל־הָאָ֔רֶץ
לְכַסּ֥וֹת
עָלָ֖יו
עָפָֽר:
(יחזקאל פרק כד פסוק ז)
כִּי
דָמָהּ
בְּתוֹכָהּ
הָיָה
עַל־צְחִיחַ
סֶלַע
שָׂמָתְהוּ
לֹא
שְׁפָכַתְהוּ
עַל־הָאָרֶץ
לְכַסּוֹת
עָלָיו
עָפָר:
(יחזקאל פרק כד פסוק ז)
כי
דמה
בתוכה
היה
על־צחיח
סלע
שמתהו
לא
שפכתהו
על־הארץ
לכסות
עליו
עפר:
(יחזקאל פרק כד פסוק ז)
כי
דמה
בתוכה
היה
על־צחיח
סלע
שמתהו
לא
שפכתהו
על־הארץ
לכסות
עליו
עפר:
(יחזקאל פרק כד פסוק ז)
אֲרֵי
דַם
זַכַּי
דְּאִתאֲשֵׁיד
בְּגַוַהּ
בְּזֵידוּ
וּבִדרָע
מְרָמַם
שְׁפַכתֵּיהּ
לָא
שְׁפַכתֵּיהּ
בְּשָׁלוּ
לְמֶעֱבַד
עֲלוֹהִי
תְּיוּבָא
:
שמתהו
-
ב':
יח'
יט
,
ה;
כד
,
ז.
צחיח
-
שעיעות
(ראה
פירושו
יח'
טז
,
ד).
לא
שפכתהו
על
הארץ
-
תירגם
יונתן:
"בזידו
ובדרע
מרמם
שפכתיה
,
לא
שפכתיה
בשלו
למעבד
עלוהי
תיובא";
ורבותינו
פירשוהו
(איכ"ר
פתיחתא
ה)
בדמו
של
זכריה
בן
יהוידע
,
לא
נהגו
בו
לא
כדם
הצבי
ולא
כדם
האיל.
על
צחיח
סלע
שמתהו
-
על
סלע
חלק
,
ערום
,
שאין
עפר
עליה
שיהא
הדם
נבלע
בארץ
או
שיהא
מכוסה
בעפר
הדם;
כמו
"ונתתיך
לצחיח
סלע
משטח
חרמים"
(ראה
יח'
כו
,
יד);
שכל
שעה
גלוי
לפני
,
כמו
שאומר:
להעלות
חימה
ולנקום
(בנוסחנו:
לנקום)
נקם
נתתי
את
דמה
על
צחיח
סלע
לבלתי
הכסות.
על
צחיח
-
שעיעות
,
שאינו
נבלע
בו
ותדיר
הוא
נראה.
כלומר:
סבורה
היא
שיהא
נעלם
מנגד
עיני!?
לא
כמו
שהיא
סבורה
,
כשהיתה
הורגת
בסתר
להעלים
שלא
יוודע
,
כדם
הנשפך
על
הארץ
להיות
עפר
מכסה
עליו
שלא
ייראה
,
אלא
מגולה
הוא
לפני
תמיד.
כי
דמה
-
למה
היה
כל
זה
העונש?
כי
דמה
בתוכה
היה
-
כי
הדמים
ששפכו
בה
בחנם
מגולים
הם
,
והם
מעוררים
העונש
והמשפט.
ובדרש
(גיטין
נז
,
ב)
,
כי
על
דם
זכריה
נאמר
,
שראהו
רב
טבחים
רותח
והרג
עליו
אלפים
ורבואות;
זהו
שאמר
"להעלות
חמה
ולנקום
נקם"
(להלן
,
ח).
על
צחיח
סלע
שמתהו
-
כאלו
על
שן
סלע
שמתהו
,
במקום
גבוה
,
שלא
יוכל
להתכסות.
והמשל:
כל
כך
הרבו
שפיכת
דם
נקי
,
עד
שלא
יתכן
לסלוח
ויהיה
כנעלם
אותו
העון
מלפני
האל
,
אלא
גלוי
ועומד
לפניו
"לנקום
נקם"
(להלן
,
ח)
מהם.
צחיח
-
פירושו:
המקום
הגבוה
שבסלע
,
והוא
שן
הסלע;
וכן
"מאחרי
לחומה
בצחיחים"
(נחמ'
ד
,
ז).
ותרגם
יונתן:
"ארי
דם
זכאי
דאתשד
בגוה
בזידו
ובדרע
מרמם
שפכתיה
,
הא
לא
שפכתיה
בשלו
למעבד
עלוהי
תיובא".
כי
-
זה
פירושו:
לא
יצאה
חלאתה
ממנה
(ראה
לעיל
,
ו)
,
כי
הדם
הנקי
אשר
שפכה
-
לא
בערה
אותה
מקרבה.
שמתהו
-
שמה
אותו.
לא
שפכתהו
-
הטעם:
לא
שפכה
אותו
בארץ
לכסותו
בעפר
,
כי
אם
על
צחיח
סלע
-
במקום
גבוה
נראה
,
שאין
נמצא
שם
עפר
,
מרוב
אכזריות
שהיה
לה.
על
צחיח
סלע
שמתהו
-
הסלע
המגולה
מן
העפר
ייקרא
צחיח
,
לשון
יובש
,
כמו
"והמונו
צחה
צמא"
(יש'
ה
,
יג);
שלעולם
העפר
הוא
לח
,
וכשיהיה
הסלע
מגולה
הוא
יבש.
וזהו
משל
שעוונה
היה
גלוי
לכל
,
שלא
היו
בושים
לעשות
בצינעה.