תנ"ך - כה אמר אדני ה' יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה יַ֣עַן עֲשׂ֥וֹת אֱד֛וֹם בִּנְקֹ֥ם נָקָ֖ם לְבֵ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיֶּאְשְׁמ֥וּ אָשׁ֖וֹם וְנִקְּמ֥וּ בָהֶֽם: (יחזקאל פרק כה פסוק יב)

טקסט וניקוד:

כֹּה אָמַר אֲדנָי יְהֹוִה יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם: (יחזקאל פרק כה פסוק יב)

טקסט בלבד:

כה אמר אדני ה' יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם: (יחזקאל פרק כה פסוק יב)

תיקון קוראים:

כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם: (יחזקאל פרק כה פסוק יב)
כִּדנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלָף דַּעֲבַדוּ אֱדוֹמָאֵי בִּתקוֹף פּוֹרעָנוּ לְבֵית יְהוּדָה וְחָבוּ חוֹבָא וְאִתפְּרַעוּ מִנְהוֹן :

ויאשמו - ב': יש' כד , ו; יח' כה , יב. אשום - ב' , חד מלא וחד חסר: *וי' ה , יט; יח' כה , יב.

אשום ב' חד מל' וחד חס' אשם הוא אשם ויאשמו אשום. בתרייה מל'.

בנקם - ל'; ויאשמו - ב'; אשום - ב'; ונקמו - ל'.

יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה - יען שעשו אדום , שאף הם נקמו נקם עם שאר אומות שהצירו לבית יהודה. ויאשמו אשם - עם שאר אומות , לפי שנקמו בהם , כמו שפירשתי , "ונוכרים באו שעריו ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם" (עו' א , יא). ויאשמו אשום - נתחייבו כלייה עם שאר אומות; וכן תירגם יונתן: "ובחוביהון חבו".

בנקום נקם - כמו שמפורש בעובדיה (א , יא - יד) , שגם הוא הרע להם כנכרים , ונקמו בהם מה שעשה להם שאול (ראה ש"א יד , מז) ודוד (ראה ש"ב ח , יג - יד; מ"א יא , טו - טז). ויאשמו אשם - לשלוח יד בעם קדוש.

כה אמר - עתה אומר פורענות שעיר שזכר בפרשת מואב (ראה לעיל , ח) , כי שעיר הוא אדום. יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה - הראו בהם מעשה נקם ואע"פ שהם לא חטאו להם , ועשו להם מה שעשו , כמו שאמר בנבואת עובדיה "ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו" (א , יד) , וכל העניין כמו שאומר שם. ויאשמו אשום - אשמו וחטאו עליהם , כי אחיהם הם ולא זכרו ברית אחים (ע"פ עמ' א , ט). ויאשמו - האל"ף בשוא. ונקמו בהם - נמצא כן אחרים בקשר הבי"ת מבניין 'נפעל': "כי אם נקמתי בכם" (שו' טו , ז); "הנקמו בה" (יר' נ , טו).

כה אמר. עשות אדום - הטעם חסר , והפירוש: יען עשות אדום רעה. ומלת עשות דבקה עם לבית יהודה: בראותם נקמתי שאני נוקם מהם בעבור שאשמו אשום וחטאו לי , ונקמו בהם על כן , ועזרו לי לרעה (ע"פ זכ' א , טו). ומלת ונקמו - מבנין 'נפעל'. כן פירש רבינו חננאל. ולפי דעתי , כי טעם בנקום נקם - כי זאת הרעה שהם עושים לבית יהודה הוא בדרך נקמה ואכזריות , כאדם שיקח נקמתו מאחר שהוא כעוס מאד עליו , ומכהו באכזריות. ואחרים אמרו , כי זאת הנקמה - על דבר השנאה שהיה בינו ובין יעקב על דבר הבכורה והברכה (ראה בר' כז , לו ואי'). ולפי זה הפירוש , ויאשמו אשום נופל על אדום. ועתה אדקדק לך במקום הזה , כאשר קבלתי ממורי הדקדוק דעתי: דע , כי מנהג העברים להקדים המקור על הפעלים , בעבור כי הוא אב להם ויולדו ממנו , כמו "שלוח שלחתי" (במ' כב , לז); "אמור אמרתי" (שו' טו , ב); ורצוני לומר , כי לא יעל בלב שנאמר 'אָמַר' או 'יאמר' , כי אם אחרי הקדמת 'אָמוֹר' , או 'אוֹמֶר' על משקל 'קֹדש' , או 'מאמר'; ולא שנאמר 'שָלַח' או 'ישלח' , כי אם אחרי הקדמת 'שָלוֹחַ' , או 'משלוח' כמו "ומשלוח מנות" (אס' ט , יט) , או "משלחת" (קה' ח , ח); ולא שנאמר 'אָשַם' או 'יאשם' , כי אם אחרי הקדמת 'אשום' או 'אָשָם' , או 'אשמה' כמו "לאשמה בה" (וי' ה , כו); על כן , כי המקור עִקר , על כן בא ראשון לפעלים , כי הוא המסבב אותם להיותם. רק כאשר יכנס על הפעלים וא"ו החבור ההופך ענין עתיד - עבר , שנו את המנהג , לשום המקור אחרון; והֵנָּה משפטן בעבור היותו נכון ונקל אצלם , כמו שעשו במקום הזה: ויאשמו אשום; וכמוהו "ויברך ברוך" (יהו' כד , י); "וינאמו נאום" (יר' כג , לא); ורבים כן. רק מלים מעטים היוצאים מן הכלל , והם זרים. והנה מצאנו כתוב בעובדיה , כי כאשר גלו ישראל , עמד אדום על הפרק להכרית הפליטים ולהסגיר השרידים , ועל כן הוכיחו שמה הנביא ואמר לו: "ואל תעמד על הפרק" (עו' א , יד); ובמקום אחר מצאנו , שאמר המשורר "זכור יי' לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה" (תה' קלז , ז).
ריכוז קישורים