תנ"ך - לכן
הנני
נתנך
לבני־קדם
למורשה
וישבו
טירותיהם
בך
ונתנו
בך
משכניהם
המה
יאכלו
פריך
והמה
ישתו
חלבך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לָכֵ֡ן
הִנְנִי֩
נֹתְנָ֨ךְ
לִבְנֵי־קֶ֜דֶם
לְמוֹרָשָׁ֗ה
וְיִשְּׁב֤וּ
טִירֽוֹתֵיהֶם֙
בָּ֔ךְ
וְנָ֥תְנוּ
בָ֖ךְ
מִשְׁכְּנֵיהֶ֑ם
הֵ֚מָּה
יֹאכְל֣וּ
פִרְיֵ֔ךְ
וְהֵ֖מָּה
יִשְׁתּ֥וּ
חֲלָבֵֽךְ:
(יחזקאל פרק כה פסוק ד)
לָכֵן
הִנְנִי
נֹתְנָךְ
לִבְנֵי־קֶדֶם
לְמוֹרָשָׁה
וְיִשְּׁבוּ
טִירוֹתֵיהֶם
בָּךְ
וְנָתְנוּ
בָךְ
מִשְׁכְּנֵיהֶם
הֵמָּה
יֹאכְלוּ
פִרְיֵךְ
וְהֵמָּה
יִשְׁתּוּ
חֲלָבֵךְ:
(יחזקאל פרק כה פסוק ד)
לכן
הנני
נתנך
לבני־קדם
למורשה
וישבו
טירותיהם
בך
ונתנו
בך
משכניהם
המה
יאכלו
פריך
והמה
ישתו
חלבך:
(יחזקאל פרק כה פסוק ד)
לכן
הנני
נתנך
לבני־קדם
למורשה
וישבו
טירותיהם
בך
ונתנו
בך
משכניהם
המה
יאכלו
פריך
והמה
ישתו
חלבך:
(יחזקאל פרק כה פסוק ד)
בְּכֵין
הָא
אֲנָא
מָסַר
לִיך
לִבנֵי
מַדנְחָא
לִירוּתָּא
וִיַיתְּבוּן
בִּירָניָיתְהוֹן
בִּיך
וְיִגְּדוּן
בִּיך
מַשׁכְּנֵיהוֹן
אִנוּן
יֵיכְלוּן
טוּב
אַרעִיך
וְאִנוּן
יִבְּזוּן
נִיכסַך
:
נתנך
-
ב':
יח'
כג
,
כח;
כה
,
ד.
נתנך
-
ב';
וישבו
-
ל';
טירותיהם
-
ל';
משכניהם
-
ל';
פריך
-
ל';
חלבך
-
ל'.
לבני
קדם
-
כשדים
וארם
לצד
מזרח
הם.
לכן
הנני
נותנך
-
רצונך
היה
לירש
את
הארץ
,
אפילו
ארצך
אין
אתה
יורש
,
לפי
שאני
נותנה
לבני
קדם
למורשה
-
ארמיים
,
כמו
שנאמר
"ארם
מקדם"
(יש'
ט
,
יא).
וישבו
-
קובעים
ישוב
שלהם
בך.
המה
יאכלו
פריך
-
ולא
עוד
,
אלא
שנוטלין
נכסייך.
לבני
קדם
-
לארם.
טירותיהם
-
ענין
משכן
הוא
,
לחנייה.
לכן
הנני
נותנך
-
בקמץ
הנו"ן
כמו
לזכר.
והטעם
,
כמו
שכתבנו
בכמה
מקומות
,
כי
כשידבר
כנגד
האומה
ידבר
פעם
לשון
נקבה
כנגד
הכְּנסה
,
ופעם
לשון
זכר
כנגד
העם.
לבני
קדם
-
אמר:
אע"פ
שנמלטו
מיד
נבוכדנצר
,
שנפל
גורלו
על
ירושלם
(ראה
יח'
כא
,
כה
-
כז)
,
לא
ישמחו
בעבור
זה
,
כי
לבני
קדם
,
והם
מדי
ופרס
,
יהיו
למורשה
-
שירשו
את
ארצם.
וישבו
טירותיהם
בך
-
לא
שילכדוה
וילכו
להם
,
אלא
כמו
ירושה
יֵשבו
בה
,
ויהיו
מישבים
אותה
בטירות
ובהיכלות
שיבנו
בה.
המה
יאכלו
פריך
והמה
ישתו
חלבך
-
דרך
משל
,
כמו
שתרגם
יונתן:
"אינון
ייכלון
טוב
ארעך
ואינון
יבזון
נכסיך".
לכן.
נתנך
-
כמו
'נותן
אותך'.
למורשה
-
כמו
'לירושה'.
וישבו
-
מהבנין
'הכבד
הדגוש'
,
מגזרת
'ישב';
והוא
לבדו
במקרא.
טירותם
(בנוסחנו:
טירותיהם)
-
כמו
"בחצריהם
ובטירותם"
(בר'
כה
,
טז).
והפירוש:
הנני
מביא
עליך
שלש
כנגד
שלש:
תחת
שמחתך
"כי
הלכו"
בגלות
(לעיל
,
ג)
-
הנני
נותנך
לבני
קדם
עבדים;
למורשה
-
שירשו
אותך;
ותחת
שמחתך
"אל
אדמת"
יהודה
(שם)
-
הנני
נותן
את
רבה
לנוה
גמלים.
כן
פירש
רבינו
חננאל
ז"ל
,
ודבריו
נכונים;
רק
יש
להשיב
,
כי
טעם
וישבו
טירותם
-
חוזר
לבני
קדם
,
ואיננו
דבר
בפני
עצמו.
ואין
צריך
על
התגמול
להשיב
דבר
כנגד
דבר.
ונתתי.
רבה
-
שם
עיר
לבני
עמון.
לבני
קדם
למורשה
-
אֵילו
הם
ארם
וכשדים.
וישבו
טירותיהם
בך
-
'כבד'
הוא
,
ודומה
לו
"וישב
אותם
אברם"
(בר'
טו
,
יא)
,
שהוא
לקוח
מן
'ישב';
כמו
"גוער
בים
ויבשהו"
(נח'
א
,
ד)
,
שהוא
לקוח
מן
'יבש':
"תיבש
שלהבת"
(איוב
טו
,
ל).