תנ"ך - וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְֽיָרְד֞וּ מֵאֳנִיּֽוֹתֵיהֶ֗ם כֹּ֚ל תֹּפְשֵׂ֣י מָשׁ֔וֹט מַלָּחִ֕ים כֹּ֖ל חֹבְלֵ֣י הַיָּ֑ם אֶל־הָאָ֖רֶץ יַעֲמֹֽדוּ: (יחזקאל פרק כז פסוק כט)

טקסט וניקוד:

וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם אֶל־הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ: (יחזקאל פרק כז פסוק כט)

טקסט בלבד:

וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו: (יחזקאל פרק כז פסוק כט)

תיקון קוראים:

וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו: (יחזקאל פרק כז פסוק כט)
וְיֵיחֲתוּן מִסְפִינֵיהוֹן כָּל אָחֲדֵי מָשׁוֹט סַפָּנִין כָּל פַּרנָסֵי יַמָא עַל אַרעָא יְקוּמוּן :

וירדו - ז': ראה יח' כו , טז. אל... יעמדו ('עמידה אל' , או: 'אל עמידה') - י' בלישנא: ראה יח' כא , כו.

וירדו - ז'.

על (בנוחסנו: אל) הארץ יעמדו - מה לנו עוד באניות? להיכן נוליך סחורה עוד?

וירדו מאניותיהם - וכשמבינים יושבי מגרשי הים , שאותה הזעקה באה מחמת שאנשי צור בתוכה וטובעים בים , מיד הם מתייראים שלא יטבעו כְּאֵילוּ. ודימיון הוא , כשרואים אותה - האומות האמורות כאן שמביאים רכולותיהם לצור - שהיא שקועה בתהום , מיד הם יורדין מאניותיהן ועומדין על (בנוסחנו: אל) הארץ , ואין הולכין לשם.

וירדו מאניותיהם - וכל זה אינו אלא משל , כלומר: אף אומות שביבשה , במבצרי מעוזים , יפחדו.

וירדו מאניותיהם. אל הארץ יעמדו - כמו 'על' , וכן "אל ההרים לא אכל" (יח' יח , ו).

וירדו. משוט - כמו "משוטיך" הנזכר בפרשה (לעיל , ו). אל הארץ יעמדו - כאשר יראו את נטבעת , שהיית ספינה חזקה עם מלחים וחובלים טובים; כי יפחדו ויאמרו כולם: כל שכן שיקרה לנו כן , שלא היינו בכל דבר חזקים כמוהו! המשל: אם בלחים אכלה האש , מה יעשו קוצים יבשים?! (ע"פ מו"ק כה , ב) וענין המליצה כן: כאשר יראו יושבי הים צור , שהיתה חזקה עד מאד , נחרבת , יפחדו לשבת על הים , פן יקרה להם כל שכן. ורבינו שלמה ז"ל פירש , כי הסוחרים בעלי האוניות יִוָאשו ליכנס בים בסחורה כאשר יראו צור חרבה , שהיתה מקום סחורתם , כי לא ידעו אנה יוליכוה; וזה טעם אל הארץ יעמודו.

וירדו מאוניותיהם כל תופשי משוט - כל אותם האניות שהיו מזומנות לה להטעינה כשבא רוח קדים ושיברהּ (ראה לעיל , כו); ולא יוכלו לעזרה , אלא כולם פנו לירד אל היבשה להציל את נפשם , ולא עלו עליה לעזרה.
ריכוז קישורים