תנ"ך - ואמרת
לצור
הישבתי
הישבת
על־מבואת
ים
רכלת
העמים
אל־איים
רבים
כה
אמר
אדני
ה'
צור
את
אמרת
אני
כלילת
יפי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאָמַרְתָּ֣
לְצ֗וֹר
הַיֹּשֶׁ֙בֶת֙י
הַיֹּשֶׁ֙בֶת֙
עַל־מְבוֹאֹ֣ת
יָ֔ם
רֹכֶ֙לֶת֙
הָֽעַמִּ֔ים
אֶל־אִיִּ֖ים
רַבִּ֑ים
כֹּ֤ה
אָמַר֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
צ֕וֹר
אַ֣תְּ
אָמַ֔רְתְּ
אֲנִ֖י
כְּלִ֥ילַת
יֹֽפִי:
(יחזקאל פרק כז פסוק ג)
וְאָמַרְתָּ
לְצוֹר
הַיֹּשֶׁבֶתי
הַיֹּשֶׁבֶת
עַל־מְבוֹאֹת
יָם
רֹכֶלֶת
הָעַמִּים
אֶל־אִיִּים
רַבִּים
כֹּה
אָמַר
אֲדנָי
יְהֹוִה
צוֹר
אַתְּ
אָמַרְתְּ
אֲנִי
כְּלִילַת
יֹפִי:
(יחזקאל פרק כז פסוק ג)
ואמרת
לצור
הישבתי
הישבת
על־מבואת
ים
רכלת
העמים
אל־איים
רבים
כה
אמר
אדני
ה'
צור
את
אמרת
אני
כלילת
יפי:
(יחזקאל פרק כז פסוק ג)
ואמרת
לצור
הישבתי
הישבת
על־מבואת
ים
רכלת
העמים
אל־איים
רבים
כה
אמר
אדני
יהוה
צור
את
אמרת
אני
כלילת
יפי:
(יחזקאל פרק כז פסוק ג)
וְתֵימַר
לְצוֹר
דְּיָתְבָא
עַל
מִגרַשׁ
מָחוֹזֵי
יַמָא
מְסַפְּקָא
סְחוֹרָא
לְעַמְמַיָא
לִנגָוָן
סַגִּיאִין
כִּדנָן
אֲמַר
יְיָ
אֱלֹהִים
צוֹר
אַתּ
אֲמַרתּ
אֲנָא
מְשַׁכלְלָא
בְשׁוּפרִי
:
לצור
,
צור
-
י'
מלא
(בלישנא):
ראה
יח'
כו
,
טו.
אמרת
-
ז':
שו'
יז
,
ב;
ש"ב
ו
,
כב;
יש'
מז
,
י;
נז
,
י;
יר'
כב
,
כא;
יח'
כז
,
ג;
תה'
טז
,
ב.
לצור
-
י'
מל';
הישבתי
-
יתיר
י';
מבואת
-
ל';
צור
-
י'
מל'.
על
מבואות
ים
-
על
הנמל
,
שהספינות
באות
עד
החומה
והשערים;
והרבה
כרכים
יושבים
על
הים
ואינו
מקום
נמל
,
ואין
הספינות
יכולות
ליקרב
אליהם.
[מבואת
ים
-
'פורט'
בלעז.]
רכלת
העמים
-
כך
היה
מנהגם:
סוחרים
הבאים
לה
,
זה
מצפון
וזה
מדרום
,
לא
היו
רשאים
לעשות
סחורה
זה
עם
זה
,
אלא
יושבי
העיר
לוקחין
מזה
ומוכרין
לזה.
את
אומרת
(בנוסחנו:
אָמַרְת)
אני
כלילת
יופי
-
עד
עכשיו
הכל
אומרים
על
ירושלם
"כלילת
יופי
משוש
כל
(בנוסחנו:
לכל)
הארץ"
(איכה
ב
,
טו)
,
עכשיו
את
מתגאה
לומר:
אני
היא
כלילת
היופי
-
סוף
גמר
היופי
,
כל
היופי
כלול
בי.
היושבת
על
מבואות
-
הכנסתה
של
ים
,
שהים
מגעת
עד
מקום
מנוחותיה
וחומותיה;
נמל
של
ספינות
,
שהספינות
באות
טעונות
עד
חומותיה
,
ואפילו
צי
אדיר
(ע"פ
יש'
לג
,
כא).
לפי
שיש
לך
מקומות
על
הים
שאין
צים
אדירים
יכולות
להגיע
עד
מקום
העיר
,
לפי
שאין
המים
עמוקים
שם
,
וצים
אדירים
הולכים
בעומק
בתוך
המים
,
ואם
מגיעין
כחוט
השיער
לארץ
,
מיד
הן
נשברין.
רוכלת
העמים
אל
-
סחורות
של
כל
העמים
באים
לשם
,
לפי
שכל
ספינות
של
איי
הים
נקבצות
שם.
אל
איים
רבים
-
והיא
רוכלת
אל
איים
,
שהיא
קונה
מזו
ומוכרת
לזו;
לפי
שאין
שני
אכסניים
הבאים
לעיר
,
והם
משתי
אומות
,
רשאין
לקנות
זה
מזה
,
אלא
סוחרים
המיושבים
לתוכה
קונים
מזה
ומוכרין
לזה
,
ואם
עולה
האכסנאיי
בסולם
לעלות
בתוך
צי
אדיר
ולקנות
לעצמו
,
נתחייב
ממון.
צור
את
אומרת
(בנוסחנו:
אמרת)
אני
כלילת
יופי
-
אבל
אחרים
אין
אומרים
עליך
שאת
כלילת
יופי;
אבל
ירושלם
-
הכל
אומרים
עליה
שהיא
כלילת
יופי
,
הדא
הוא
דכתיב
"הזאת
העיר
שיאמרו
כלילת
יופי
משוש
לכל
הארץ"
(איכה
ב
,
טו).
על
מבואות
ים
-
מחוזות
שכל
העולם
באים
אליה.
כלילת
יופי
-
'אנטרינא
דבילטיץ'
(בלעז:
מושלמת
ביופי).
ולפי
שבלב
ימים
גבוליך
,
בוניך
-
שבנו
אותך
שם
,
הן
כללו
יופיך;
שהרי
ברושים
בנו
לך
את
כל
לוחותים
-
לווחין
ונסרים
של
ספינה.
ולפי
שהיא
בים
,
מדמה
אותה
לאניה
שמטעינין
אותה
,
ומתוך
טעינתה
וכובדה
נשברת
בלב
ים
(ראה
להלן
,
כו);
ומונה
כלילוּת
יופיה
עד
"ותמלאי
ותכבדי
מאד
בלב
ימים"
(שם).
תרן
-
'משט'
בלעז.
ויהי.
ואתה.
ואמרת.
על
מבואות
ים
-
על
מקומות
שנכנסין
אליהם
דרך
ים
,
והוא
הנמל
שנכנסין
שם
ספינות.
רכלת
העמים
-
סוחרת
.
את
אמרת
אני
כלילת
יופי
-
את
שבחת
עצמך
והיית
אומרת:
אני
שלימה
מכל
יופי
וכל
טוב
,
וכן
היית.
והולך
ומספר
טובה
ויופיה.
ואמרת.
מבואות
-
שם
על
לשון
רבים
,
מן
"מבוא
העיר"
(שו'
א
,
כד);
"מוצאיו
ומובאיו"
(יח'
מג
,
יא).
ואחשוב
,
כי
בתחילה
היה
'מבוא'
שם
היחיד
,
וכאשר
נקבצה
המלה
לרבים
היתה
על
לשון
כמו
'שדה'
-
'שדות';
או
הם
שני
שמות
,
זכר
ונקבה:
'מבוא'
ו'מבואה':
האחד
בשקל
"מלון"
(יש'
י
,
כט);
"מעון"
(ש"א
ב
,
כט);
והשני
בשקל
"או
דכו
במדוכה"
(במ'
יא
,
ח).
ופירושו:
היושבת
על
מבואות
ים
-
שיבואו
שמה
כל
הסוחרים.
ויש
אומרים
(ראה
רד"ק)
,
שהיא
עומדת
על
שפת
היבשה
,
מקום
שיבואו
מן
הים.
רוכלת
-
מגזרת
"רוכלתך"
(להלן
,
כ)
,
ופירושו:
סוחרת;
ויחסר
מלת
'עִם'
,
והטעם:
רוכלת
עם
העמים;
ומלת
אל
כמו
'עם'.
ויתכן
להיות
שם
התואר
,
סמוך
למלת
העמים.
את
אמרת
-
פירושו:
היית
מתפארת
בעצמך
על
רב
יופיך;
ומלת
כלילת
-
שם
סמוך
,
כמו
"צפירת
תפארה"
(יש'
כח
,
ה)
,
והוא
מגזרת
"כללו
יפיך"
(להלן
,
ד);
וכטעם
הזה
"מציון
מכלל
יופי"
(תה'
נ
,
ב);
"הזאת
העיר
שיאמרו
כלילת
יופי"
(איכה
ב
,
טו).
ויתכן
להיותו
שם
התואר
,
והטעם:
שלימה
ביופיה;
"כללו
יפיך"
(להלן
,
ד)
-
גם
זה
מזאת
הגזרה
,
ופירושו:
השלימו.
היושבת
על
מבואות
ים
-
שהיא
יושבת
על
המחוז
,
וכל
הספינות
הפורשות
שם
באות
אליה.
רכלת
העמים
אל
איים
רבים
-
סוחרת
העמים
הדרים
באיים
רבים.
אני
כלילת
יופי
-
גמורה
בכל
יופי
,
שאינה
חסירה
כלום.