תנ"ך - ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני־אש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּרֹ֣ב רְכֻלָּתְךָ֗ מָל֧וּ תוֹכֲךָ֛ חָמָ֖ס וַֽתֶּחֱטָ֑א וָאֲחַלֶּלְךָ֩ מֵהַ֨ר אֱלֹהִ֤ים וָֽאַבֶּדְךָ֙ כְּר֣וּב הַסֹּכֵ֔ךְ מִתּ֖וֹךְ אַבְנֵי־אֵֽשׁ: (יחזקאל פרק כח פסוק טז)

טקסט וניקוד:

בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ מָלוּ תוֹכֲךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסֹּכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ: (יחזקאל פרק כח פסוק טז)

טקסט בלבד:

ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני־אש: (יחזקאל פרק כח פסוק טז)

תיקון קוראים:

ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני־אש: (יחזקאל פרק כח פסוק טז)
בִּסגִיאוּת סְחוֹרְתָך אִתמְלִיאוּ אוֹצְרָך חֲטוֹף וְחַבתָּא וְאַפְּסִינָך עַל דְּבַסַרתָּא עַל טוּר קֻדשָׁא דַייָ וְאַבְּדִינָך מַלכָּא רַרַבתָּנָא עַל דְּסַבַּרתָּא לְמִשׁלַט בְּעַמָא קַדִּישָׁא :

מלו - י"ו מיחדין לא מפקין אל"ף: ש"א א , יז; יד , לג; ש"ב כב , מ; מ"ב ב , כב; טז , ז; יט , כה; יח' כח , טז; לט , כו; תה' צט , ו; קלט , כ; איוב מא , יז; קה' ד , יד; אס' ה , יב; נחמ' ג , יג; דה"א ה , כו; יב , לט. הסכך - ג': ראה לעיל , יד.

מלו - ל'; ואחללך - ל'; מהר אלהים - ל'; ואבדך - ל'.

מלו - כמו 'מלאו'. ואחללך מהר אלהים - גרמת שאמחה אותך , שלא תצדק עוד בבניין ביתי (ראה פירושו לעיל , יד). ואבדך - כמו 'ואאבדך'. מתוך אבני אש - שלא תיטול חלק עם הצדיקים; ורבותינו במדרש אגדה (? וראה ב"ב עה , א) דרשו העניין הזה באדם הראשון , וכך אמר הנביא לחירם: מה נתגאית ברקיעיך? שמא בגן עדן היית (ראה לעיל , יג) , כמו שהיה אדם הראשון , "וכל אבן יקרה" וגו' (שם)? כי כל החופות האלה עשיתי לאדם הראשון , ופחותה שבכולן זהב , שהיא מנויה אחרון (שם). "מלאכת תופיך" וגו' (לעיל , יג) - בזאת השויתיך לו , ולא באחרת , ובך נסתכלתי ובראתי תופים ונקבים באדם הראשון (ראה ב"ב עה , א). "את כרוב ממשח" (לעיל , יד) - שמא אתה כאותו "כרוב" שהיה גדול כ"ממשח הסוכך" כולו מקצה השמים ועד קצה השמים? ושמא "נתתיך" להיות "בהר קודש" (שם) , כאשר נתתי לו?

ברוב רכולתך - ומי גרם לך שפשעת בי עכשיו וגבה לבך? שמלאתי ארצך כסף וזהב , על כן עלית ותחטא לי. ואחללך - אתה חללת אותי , שאמרת "אל אני" (לעיל , ב) , וגם אני אחללך מהר אלהים , שאיני תולה לך שעסקת בבניינו. ואבדך כרוב הסוכך - אאבדך ממלכותך , שכבשת ממשלת רב תחת ידיך.

ברב רכלתך , שהיית נושא ונותן , מלאו (בנוסחנו: מלו) בני אדם תוכך ולבבך חמס לחטוא לי. מהר אלהים - הוא גן עדן. ממה שקוראו כאן על שם המקום בכל הענין , וכן בכל הקרייה: "כגן יי' כארץ מצרים" (בר' יג , י) , ולמטה ב'נבואת פרעה' "ארזים לא עממוהו בגן אלהים" (יח' לא , ח) , "ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן אלהים" (שם , ט) , למדת שהמלך הגדול נטעו לטייול כבודו , לשכינתו בארץ. והוא בקצוי הארץ משפע ועולה , והרקיע משפע ויורד , ונכנס הר העדן למעלה לרקיע הזה; לפי ענין הכתובים. ואבדך - כמו 'ואאבדך'; וכמו "אזין עד תכונתכם" (בנוסחנו: תבונתכם; איוב לב , יא) , שהוא כמו 'אאזין'.

ברוב - ועוד , כי ברוב הסחורה שהיתה בעירך , היו סוחריך עושים חמס לסוחרי המקומות האחרים , וחשבת , כי מרוב שנודעה העיר בסחורה , לא ימָנעו בעבור זה לבוא. מלו תוכך חמס. מלו - כמו 'מלאו' , ובא כדרך בעלי הה"א. תוכך - תוך עירך. ותחטא - אתה חטאת במה ששמחת על חרבן ארץ ישראל , וחטאת בחמס שעשו בעירך , שהיה כח בידך למנוע ולא מנעת. ואחללך מהר אלהים ואבדך - הו"וין קמוצות כי הענין לעבר , והוא במקום עתיד כדרך הנבואות. ואבדך - מבניין 'הדגוש' , משפטו 'ואאבדך' , ובנפול האל"ף פ"א הפועל , להקל הקריאה מפני פגישת שני האל"פין , הוטלה תנועתה על אל"ף אית"ן. אמר ואחללך מהר אלהים - הזֵכר הטוב שהיה למלך צור בהר אלהים , כמו שאמר "בהר קדש אלהים היית" (לעיל , יד) - אחללך מאותו מקום קדוש , שלא תזָכר שם אלא לאלה ולקללה. וכפל העניין במלות שונות , ואמר: ואבדך כרוב הסוכך מתוך אבני אש - אתה , כרוב הסוכך , אאבד אותך , כלומר: שמך וזכרך , מתוך אנשי קודש שהם ישראל , הנמשלים לאבני אש. ויונתן תרגם: "בסגיאות סחורתיך איתמליאו אוצרך חטוף וחבתא , ואפסינך על דבסרתא על טור בית מקדשא דיי' ואבדינך מלכא ררבתנא על דסברתא למישלט בעמא קדישא".

ברב. רכולתך - סחורתך , והוא מפורש כבר (יח' כו , יב); והטעם: בעבור רוב הסחורה שהיתה בארצך , מָלאו האנשים שבתוכך חמס , שגבה לבם כמוך בעבור עושרם , ולא יראו אלהים. ותחטא - פירושו: וחטאת אתה , שלא מנעת אותם ולא עשית משפט , כמנהג מלך צדק. ומלת מלו - מבעלי הה"א , כמו "ונשו... כלימתם" (יח' לט , כו); ופירושו כמו 'מלאו'. ויתכן לפרש מלת מלו עובר למלת תוכך , ופירושו: מִלאו אנשיך התוך שלך חמס , והענין: המקום שאתה בתוכו. ויתכן לפרש ותחטא - גם חטאת כמותם , והיית כאחד מהם , ואחללך על כן מהר קודש אלהים שחשבת להיות , כמו שאמר "ונתתיך בהר קדש אלהים היית" (לעיל , יד) , והטעם: אסירך ממעלת מחשבת לבך שאתה חושב להיות נתן "בהר קודש אלהים". ואבדך כרוב הסוכך מתוך אבני אש - רמז למלאכים; והוא כפול בטעם. או מתוך אבני אש - האבנים הטובות המאירות כאש; והוא ספור שבח אחר , כאשר פירשתי למעלה (פס' יד). ועל דעת רבי יונה (ראה השרשים: 'כרב') אין צריך לאמר 'אסירך מגדולתך ומעלתך שנתתי לך' , שהוא פירוש הפסוק למעלה; כלומר "את כרוב ממשח הסוכך" (לעיל , יד) - משל על רוב ממשלתו; ולא אני. והמורה רבי יהודה המדקדק ראשון ז"ל אמר במלת ואבדך (שלשה ס"ד ע' 14 'אבד') , כי קמצות הוי"ו - בעבור אל"ף המדבר הנעדר; ויש לתמוה עליו , כי הקמצות נראה בבירור שיהפוך המלה לשעבר כקמצות ווי"ו ואחללך , וענין כל הפרשה - לשעבר , אם הוא עתיד , כי כן משפט הנביאים. רק הנכון לאמר , שיחסר ממנה פ"א הפעל , ושרשו בשני אל"פין: 'ואאבדך' , כמו "ואאלפך חכמה" (איוב לג , לג). ודגשות הבי"ת ממלת ואבדך מורה האל"ף , כדגשות למ"ד "מלפנו מבהמות ארץ" (איוב לה , יא) , אשר משפטו 'מאלפנו' , שהוא מן 'אלף' , ויורה עליו "ומעוף השמים יחכמנו" (שם).

ברוב רכולתך - ברוב סחורות שנתעשרתה מלאו תוכך חמס - שהרבית ממון בגזל. ומלו בא על משקל 'פעלי הה"א לבסוף' , כמו שבא "ובמלאות" (בנוסחנו: ובמלואת; אס' א , ה). ואחללך מהר אלהים - שסברת לעמוד שם. ואבדך - שסברת להיות כרוב הסוכך מתוך אבני אש. ונחסר אל"ף אית"ן מן ואבדך , והיה ראוי להיות 'ואאבדך'.
ריכוז קישורים