תנ"ך - ברב
רכלתך
מלו
תוכך
חמס
ותחטא
ואחללך
מהר
אלהים
ואבדך
כרוב
הסכך
מתוך
אבני־אש:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בְּרֹ֣ב
רְכֻלָּתְךָ֗
מָל֧וּ
תוֹכֲךָ֛
חָמָ֖ס
וַֽתֶּחֱטָ֑א
וָאֲחַלֶּלְךָ֩
מֵהַ֨ר
אֱלֹהִ֤ים
וָֽאַבֶּדְךָ֙
כְּר֣וּב
הַסֹּכֵ֔ךְ
מִתּ֖וֹךְ
אַבְנֵי־אֵֽשׁ:
(יחזקאל פרק כח פסוק טז)
בְּרֹב
רְכֻלָּתְךָ
מָלוּ
תוֹכֲךָ
חָמָס
וַתֶּחֱטָא
וָאֲחַלֶּלְךָ
מֵהַר
אֱלֹהִים
וָאַבֶּדְךָ
כְּרוּב
הַסֹּכֵךְ
מִתּוֹךְ
אַבְנֵי־אֵשׁ:
(יחזקאל פרק כח פסוק טז)
ברב
רכלתך
מלו
תוכך
חמס
ותחטא
ואחללך
מהר
אלהים
ואבדך
כרוב
הסכך
מתוך
אבני־אש:
(יחזקאל פרק כח פסוק טז)
ברב
רכלתך
מלו
תוכך
חמס
ותחטא
ואחללך
מהר
אלהים
ואבדך
כרוב
הסכך
מתוך
אבני־אש:
(יחזקאל פרק כח פסוק טז)
בִּסגִיאוּת
סְחוֹרְתָך
אִתמְלִיאוּ
אוֹצְרָך
חֲטוֹף
וְחַבתָּא
וְאַפְּסִינָך
עַל
דְּבַסַרתָּא
עַל
טוּר
קֻדשָׁא
דַייָ
וְאַבְּדִינָך
מַלכָּא
רַרַבתָּנָא
עַל
דְּסַבַּרתָּא
לְמִשׁלַט
בְּעַמָא
קַדִּישָׁא
:
מלו
-
י"ו
מיחדין
לא
מפקין
אל"ף:
ש"א
א
,
יז;
יד
,
לג;
ש"ב
כב
,
מ;
מ"ב
ב
,
כב;
טז
,
ז;
יט
,
כה;
יח'
כח
,
טז;
לט
,
כו;
תה'
צט
,
ו;
קלט
,
כ;
איוב
מא
,
יז;
קה'
ד
,
יד;
אס'
ה
,
יב;
נחמ'
ג
,
יג;
דה"א
ה
,
כו;
יב
,
לט.
הסכך
-
ג':
ראה
לעיל
,
יד.
מלו
-
ל';
ואחללך
-
ל';
מהר
אלהים
-
ל';
ואבדך
-
ל'.
מלו
-
כמו
'מלאו'.
ואחללך
מהר
אלהים
-
גרמת
שאמחה
אותך
,
שלא
תצדק
עוד
בבניין
ביתי
(ראה
פירושו
לעיל
,
יד).
ואבדך
-
כמו
'ואאבדך'.
מתוך
אבני
אש
-
שלא
תיטול
חלק
עם
הצדיקים;
ורבותינו
במדרש
אגדה
(?
וראה
ב"ב
עה
,
א)
דרשו
העניין
הזה
באדם
הראשון
,
וכך
אמר
הנביא
לחירם:
מה
נתגאית
ברקיעיך?
שמא
בגן
עדן
היית
(ראה
לעיל
,
יג)
,
כמו
שהיה
אדם
הראשון
,
"וכל
אבן
יקרה"
וגו'
(שם)?
כי
כל
החופות
האלה
עשיתי
לאדם
הראשון
,
ופחותה
שבכולן
זהב
,
שהיא
מנויה
אחרון
(שם).
"מלאכת
תופיך"
וגו'
(לעיל
,
יג)
-
בזאת
השויתיך
לו
,
ולא
באחרת
,
ובך
נסתכלתי
ובראתי
תופים
ונקבים
באדם
הראשון
(ראה
ב"ב
עה
,
א).
"את
כרוב
ממשח"
(לעיל
,
יד)
-
שמא
אתה
כאותו
"כרוב"
שהיה
גדול
כ"ממשח
הסוכך"
כולו
מקצה
השמים
ועד
קצה
השמים?
ושמא
"נתתיך"
להיות
"בהר
קודש"
(שם)
,
כאשר
נתתי
לו?
ברוב
רכולתך
-
ומי
גרם
לך
שפשעת
בי
עכשיו
וגבה
לבך?
שמלאתי
ארצך
כסף
וזהב
,
על
כן
עלית
ותחטא
לי.
ואחללך
-
אתה
חללת
אותי
,
שאמרת
"אל
אני"
(לעיל
,
ב)
,
וגם
אני
אחללך
מהר
אלהים
,
שאיני
תולה
לך
שעסקת
בבניינו.
ואבדך
כרוב
הסוכך
-
אאבדך
ממלכותך
,
שכבשת
ממשלת
רב
תחת
ידיך.
ברב
רכלתך
,
שהיית
נושא
ונותן
,
מלאו
(בנוסחנו:
מלו)
בני
אדם
תוכך
ולבבך
חמס
לחטוא
לי.
מהר
אלהים
-
הוא
גן
עדן.
ממה
שקוראו
כאן
על
שם
המקום
בכל
הענין
,
וכן
בכל
הקרייה:
"כגן
יי'
כארץ
מצרים"
(בר'
יג
,
י)
,
ולמטה
ב'נבואת
פרעה'
"ארזים
לא
עממוהו
בגן
אלהים"
(יח'
לא
,
ח)
,
"ויקנאוהו
כל
עצי
עדן
אשר
בגן
אלהים"
(שם
,
ט)
,
למדת
שהמלך
הגדול
נטעו
לטייול
כבודו
,
לשכינתו
בארץ.
והוא
בקצוי
הארץ
משפע
ועולה
,
והרקיע
משפע
ויורד
,
ונכנס
הר
העדן
למעלה
לרקיע
הזה;
לפי
ענין
הכתובים.
ואבדך
-
כמו
'ואאבדך';
וכמו
"אזין
עד
תכונתכם"
(בנוסחנו:
תבונתכם;
איוב
לב
,
יא)
,
שהוא
כמו
'אאזין'.
ברוב
-
ועוד
,
כי
ברוב
הסחורה
שהיתה
בעירך
,
היו
סוחריך
עושים
חמס
לסוחרי
המקומות
האחרים
,
וחשבת
,
כי
מרוב
שנודעה
העיר
בסחורה
,
לא
ימָנעו
בעבור
זה
לבוא.
מלו
תוכך
חמס.
מלו
-
כמו
'מלאו'
,
ובא
כדרך
בעלי
הה"א.
תוכך
-
תוך
עירך.
ותחטא
-
אתה
חטאת
במה
ששמחת
על
חרבן
ארץ
ישראל
,
וחטאת
בחמס
שעשו
בעירך
,
שהיה
כח
בידך
למנוע
ולא
מנעת.
ואחללך
מהר
אלהים
ואבדך
-
הו"וין
קמוצות
כי
הענין
לעבר
,
והוא
במקום
עתיד
כדרך
הנבואות.
ואבדך
-
מבניין
'הדגוש'
,
משפטו
'ואאבדך'
,
ובנפול
האל"ף
פ"א
הפועל
,
להקל
הקריאה
מפני
פגישת
שני
האל"פין
,
הוטלה
תנועתה
על
אל"ף
אית"ן.
אמר
ואחללך
מהר
אלהים
-
הזֵכר
הטוב
שהיה
למלך
צור
בהר
אלהים
,
כמו
שאמר
"בהר
קדש
אלהים
היית"
(לעיל
,
יד)
-
אחללך
מאותו
מקום
קדוש
,
שלא
תזָכר
שם
אלא
לאלה
ולקללה.
וכפל
העניין
במלות
שונות
,
ואמר:
ואבדך
כרוב
הסוכך
מתוך
אבני
אש
-
אתה
,
כרוב
הסוכך
,
אאבד
אותך
,
כלומר:
שמך
וזכרך
,
מתוך
אנשי
קודש
שהם
ישראל
,
הנמשלים
לאבני
אש.
ויונתן
תרגם:
"בסגיאות
סחורתיך
איתמליאו
אוצרך
חטוף
וחבתא
,
ואפסינך
על
דבסרתא
על
טור
בית
מקדשא
דיי'
ואבדינך
מלכא
ררבתנא
על
דסברתא
למישלט
בעמא
קדישא".
ברב.
רכולתך
-
סחורתך
,
והוא
מפורש
כבר
(יח'
כו
,
יב);
והטעם:
בעבור
רוב
הסחורה
שהיתה
בארצך
,
מָלאו
האנשים
שבתוכך
חמס
,
שגבה
לבם
כמוך
בעבור
עושרם
,
ולא
יראו
אלהים.
ותחטא
-
פירושו:
וחטאת
אתה
,
שלא
מנעת
אותם
ולא
עשית
משפט
,
כמנהג
מלך
צדק.
ומלת
מלו
-
מבעלי
הה"א
,
כמו
"ונשו...
כלימתם"
(יח'
לט
,
כו);
ופירושו
כמו
'מלאו'.
ויתכן
לפרש
מלת
מלו
עובר
למלת
תוכך
,
ופירושו:
מִלאו
אנשיך
התוך
שלך
חמס
,
והענין:
המקום
שאתה
בתוכו.
ויתכן
לפרש
ותחטא
-
גם
חטאת
כמותם
,
והיית
כאחד
מהם
,
ואחללך
על
כן
מהר
קודש
אלהים
שחשבת
להיות
,
כמו
שאמר
"ונתתיך
בהר
קדש
אלהים
היית"
(לעיל
,
יד)
,
והטעם:
אסירך
ממעלת
מחשבת
לבך
שאתה
חושב
להיות
נתן
"בהר
קודש
אלהים".
ואבדך
כרוב
הסוכך
מתוך
אבני
אש
-
רמז
למלאכים;
והוא
כפול
בטעם.
או
מתוך
אבני
אש
-
האבנים
הטובות
המאירות
כאש;
והוא
ספור
שבח
אחר
,
כאשר
פירשתי
למעלה
(פס'
יד).
ועל
דעת
רבי
יונה
(ראה
השרשים:
'כרב')
אין
צריך
לאמר
'אסירך
מגדולתך
ומעלתך
שנתתי
לך'
,
שהוא
פירוש
הפסוק
למעלה;
כלומר
"את
כרוב
ממשח
הסוכך"
(לעיל
,
יד)
-
משל
על
רוב
ממשלתו;
ולא
אני.
והמורה
רבי
יהודה
המדקדק
ראשון
ז"ל
אמר
במלת
ואבדך
(שלשה
ס"ד
ע' 14
'אבד')
,
כי
קמצות
הוי"ו
-
בעבור
אל"ף
המדבר
הנעדר;
ויש
לתמוה
עליו
,
כי
הקמצות
נראה
בבירור
שיהפוך
המלה
לשעבר
כקמצות
ווי"ו
ואחללך
,
וענין
כל
הפרשה
-
לשעבר
,
אם
הוא
עתיד
,
כי
כן
משפט
הנביאים.
רק
הנכון
לאמר
,
שיחסר
ממנה
פ"א
הפעל
,
ושרשו
בשני
אל"פין:
'ואאבדך'
,
כמו
"ואאלפך
חכמה"
(איוב
לג
,
לג).
ודגשות
הבי"ת
ממלת
ואבדך
מורה
האל"ף
,
כדגשות
למ"ד
"מלפנו
מבהמות
ארץ"
(איוב
לה
,
יא)
,
אשר
משפטו
'מאלפנו'
,
שהוא
מן
'אלף'
,
ויורה
עליו
"ומעוף
השמים
יחכמנו"
(שם).
ברוב
רכולתך
-
ברוב
סחורות
שנתעשרתה
מלאו
תוכך
חמס
-
שהרבית
ממון
בגזל.
ומלו
בא
על
משקל
'פעלי
הה"א
לבסוף'
,
כמו
שבא
"ובמלאות"
(בנוסחנו:
ובמלואת;
אס'
א
,
ה).
ואחללך
מהר
אלהים
-
שסברת
לעמוד
שם.
ואבדך
-
שסברת
להיות
כרוב
הסוכך
מתוך
אבני
אש.
ונחסר
אל"ף
אית"ן
מן
ואבדך
,
והיה
ראוי
להיות
'ואאבדך'.