תנ"ך - יחזקאל פרק כח פסוק יח - מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מֵרֹ֣ב עֲוֺנֶ֗יךָ בְּעֶ֙וֶל֙ רְכֻלָּ֣תְךָ֔ חִלַּ֖לְתָּ מִקְדָּשֶׁ֑יךָ וָאוֹצִא־אֵ֤שׁ מִתּֽוֹכֲךָ֙ הִ֣יא אֲכָלַ֔תְךָ וָאֶתֶּנְךָ֤ לְאֵ֙פֶר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיךָ: (יחזקאל פרק כח פסוק יח)

טקסט וניקוד:

מֵרֹב עֲוֺנֶיךָ בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ וָאוֹצִא־אֵשׁ מִתּוֹכֲךָ הִיא אֲכָלַתְךָ וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל־הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל־רֹאֶיךָ: (יחזקאל פרק כח פסוק יח)

טקסט בלבד:

מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך: (יחזקאל פרק כח פסוק יח)

תיקון קוראים:

מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך: (יחזקאל פרק כח פסוק יח)
מִסְגֵי חוֹבָך בִּשׁקַר סְחוֹרְתָך אַפֵּיסתָּא מַקדְּשָׁך וְאַיתִי עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאִישָׁתָא מֵחוֹבֵי זְדוֹנָך אִנוּן יְשֵׁיצוֹנָך וְאֶתְּנִינָך כִּקטַם עַל אַרעָא לְעֵינֵי כָל חָזָך :

מקדשיך - ב' מלא: יח' כח , יח; תה' סח , לו. ואוצא - ג' (בכתיבים שונים): יהו' כד , ו; שו' ו , ח; יח' כח , יח.

מקדשיך ב' מל' מרב עוניך נורא אלהים ממקדשיך.

עוניך - ל' מל'; מקדשיך - ב' מל'; ואוצא - ג' , ל' חס' י'; אכלתך - ל'.

חללת מקדשך (בנוסחנו: מקדשיך) - קדושתך. אש מתוכך - דברי גאוה שיצאו מפיך , לאמר "אל אני" (לעיל , ב). [לשון אחר , כתרגומו: "ואייתי עממיא דתקיפין כאשתא מחובי זדונך".]

מרוב עוונך בעול רכולתך - כך משמע: שישבת על מבואות הים הגדלת עוונך , שהגבהת לבך ועוולתך , שאמרת "אל אני" (לעיל , ב) , וחללת מקדשך (בנוסחנו: מקדשיך) - קדושתך , שעד עכשיו תמים היית בדרכך , מיום הבראך לא מצאתי בך עוולה (ראה לעיל , טו) , אבל מרוב רכולתך , שהגבהת לבך , מצאתי בך עוולה , וחללת אותו שם טוב שאמרתי לך: תמים תהיה (ע"פ דב' יח , יג). ואוציא אש מתוכך היא אכלתך - כלומר: ממון שאספת לך בלא משפט גרם לך למרוד , לפי שנתתי לך ממון והשפעתי לך , גבה לבך והיית בוער כאש לנגדי ואמרת "אל אני"; אני מוציא ממך אותו ממון שבער לבך עד שפשעת בי , ואוציא אש מתוכך ואוֹכֵל אותך עד דשן אפר - עד גמירא. לעיני כל רואיך - לעיני אותן שרואין אותך עכשיו בגדולתך ומכירין אותך.

מקדשך (בנוסחנו: מקדשיך) - קדושתך , שקידשתיך לשכון "בהר קדש אלהים" (לעיל , יד) , כלומר: שגידלתיך משאר מלכים. לאפר - משריפת האש.

מרוב עונך בעול רכולתך. בעול - סמוך מן "עָוֶל" (וי' יט , טו) , ולא בא כדרך חבריו במשקלו. חללת מקדשיך - ארמוניך , כמו "כי מקדש מלך הוא" (עמ' ז , יג). אמר: החמס והעול שעשית גרמו לחלל ולהחריב מקדשיך. ואוציא אש מתוכך היא אכלתך - האש הוא משל לעון , ולפי שאמר אכלתך אמר ואתנך לאפר , על דרך משל , כי הנאכל באש שב אפר. ובאמרו כל העניין בלשון עבר - שאמר "השלכתיך" , "נתתיך" (לעיל , יז) - ואוציא , ואתנך הוא עבר במקום עתיד , כמו שהוא מנהג המקרא ובדברי הנבואות ברוב.

מרוב. בעוֶל - שם בשקל 'ארץ' , 'גפן' , ופירושו כמו "עַוְלָה" (ש"ב ג , לד); והם שני שמות בפירוש אחד. רכלתך - פרשתיו (יח' כו , יב). לפי דעת רבי יונה (השרשים: 'כרב') , שפירש הפסוק שהוא למעלה , "את כרוב" (פס' יד) , משל לממשלתו העצומה , נוכל לפרש מקדשך (בנוסחנו: מקדשיך) - משל ורמז למעלתו הגדולה; והטעם , כי מעלת הקדושה רבה ויתירה על כל דבר , ועל כן כמו גדולה ומעלה בה; והעד הנאמן על זה: "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות" (איכה ד , א) , שדמה אליהם הכתוב "בני ציון היקרים" (שם , ב) , בעבור מעלתם. ולפי דעתי , על מחשבתו דבר הכתוב , שחושב שהוא עומד בהר קודש אלהים (ראה לעיל , יד) , כאשר פירשתי טעמו שלמקדשך - שהיה קדוש ותמים קודם לכן; והעד על זה הפירוש: "תמים אתה בדרכיך" (לעיל , טו). ואוציא - פעל עבר בעבור הוי"ו , כי יהיה עתיד טרם הוי"ו; כי כן משפט הנבואה לדבר העתיד על לשון עבר. והטעם: הוצאתי אש מתוכך שתאכל אותך; והוא רמז לעונו , שהיא סבת מותו ואבודו. לאפר - שיהיה נשרף וחשוב אפר.