תנ"ך - מרב
עוניך
בעול
רכלתך
חללת
מקדשיך
ואוצא־אש
מתוכך
היא
אכלתך
ואתנך
לאפר
על־הארץ
לעיני
כל־ראיך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
מֵרֹ֣ב
עֲוֺנֶ֗יךָ
בְּעֶ֙וֶל֙
רְכֻלָּ֣תְךָ֔
חִלַּ֖לְתָּ
מִקְדָּשֶׁ֑יךָ
וָאוֹצִא־אֵ֤שׁ
מִתּֽוֹכֲךָ֙
הִ֣יא
אֲכָלַ֔תְךָ
וָאֶתֶּנְךָ֤
לְאֵ֙פֶר֙
עַל־הָאָ֔רֶץ
לְעֵינֵ֖י
כָּל־רֹאֶֽיךָ:
(יחזקאל פרק כח פסוק יח)
מֵרֹב
עֲוֺנֶיךָ
בְּעֶוֶל
רְכֻלָּתְךָ
חִלַּלְתָּ
מִקְדָּשֶׁיךָ
וָאוֹצִא־אֵשׁ
מִתּוֹכֲךָ
הִיא
אֲכָלַתְךָ
וָאֶתֶּנְךָ
לְאֵפֶר
עַל־הָאָרֶץ
לְעֵינֵי
כָּל־רֹאֶיךָ:
(יחזקאל פרק כח פסוק יח)
מרב
עוניך
בעול
רכלתך
חללת
מקדשיך
ואוצא־אש
מתוכך
היא
אכלתך
ואתנך
לאפר
על־הארץ
לעיני
כל־ראיך:
(יחזקאל פרק כח פסוק יח)
מרב
עוניך
בעול
רכלתך
חללת
מקדשיך
ואוצא־אש
מתוכך
היא
אכלתך
ואתנך
לאפר
על־הארץ
לעיני
כל־ראיך:
(יחזקאל פרק כח פסוק יח)
מִסְגֵי
חוֹבָך
בִּשׁקַר
סְחוֹרְתָך
אַפֵּיסתָּא
מַקדְּשָׁך
וְאַיתִי
עַמְמַיָא
דְתַקִיפִין
כְּאִישָׁתָא
מֵחוֹבֵי
זְדוֹנָך
אִנוּן
יְשֵׁיצוֹנָך
וְאֶתְּנִינָך
כִּקטַם
עַל
אַרעָא
לְעֵינֵי
כָל
חָזָך
:
מקדשיך
-
ב'
מלא:
יח'
כח
,
יח;
תה'
סח
,
לו.
ואוצא
-
ג'
(בכתיבים
שונים):
יהו'
כד
,
ו;
שו'
ו
,
ח;
יח'
כח
,
יח.
מקדשיך
ב'
מל'
מרב
עוניך
נורא
אלהים
ממקדשיך.
עוניך
-
ל'
מל';
מקדשיך
-
ב'
מל';
ואוצא
-
ג'
,
ל'
חס'
י';
אכלתך
-
ל'.
חללת
מקדשך
(בנוסחנו:
מקדשיך)
-
קדושתך.
אש
מתוכך
-
דברי
גאוה
שיצאו
מפיך
,
לאמר
"אל
אני"
(לעיל
,
ב).
[לשון
אחר
,
כתרגומו:
"ואייתי
עממיא
דתקיפין
כאשתא
מחובי
זדונך".]
מרוב
עוונך
בעול
רכולתך
-
כך
משמע:
שישבת
על
מבואות
הים
הגדלת
עוונך
,
שהגבהת
לבך
ועוולתך
,
שאמרת
"אל
אני"
(לעיל
,
ב)
,
וחללת
מקדשך
(בנוסחנו:
מקדשיך)
-
קדושתך
,
שעד
עכשיו
תמים
היית
בדרכך
,
מיום
הבראך
לא
מצאתי
בך
עוולה
(ראה
לעיל
,
טו)
,
אבל
מרוב
רכולתך
,
שהגבהת
לבך
,
מצאתי
בך
עוולה
,
וחללת
אותו
שם
טוב
שאמרתי
לך:
תמים
תהיה
(ע"פ
דב'
יח
,
יג).
ואוציא
אש
מתוכך
היא
אכלתך
-
כלומר:
ממון
שאספת
לך
בלא
משפט
גרם
לך
למרוד
,
לפי
שנתתי
לך
ממון
והשפעתי
לך
,
גבה
לבך
והיית
בוער
כאש
לנגדי
ואמרת
"אל
אני";
אני
מוציא
ממך
אותו
ממון
שבער
לבך
עד
שפשעת
בי
,
ואוציא
אש
מתוכך
ואוֹכֵל
אותך
עד
דשן
אפר
-
עד
גמירא.
לעיני
כל
רואיך
-
לעיני
אותן
שרואין
אותך
עכשיו
בגדולתך
ומכירין
אותך.
מקדשך
(בנוסחנו:
מקדשיך)
-
קדושתך
,
שקידשתיך
לשכון
"בהר
קדש
אלהים"
(לעיל
,
יד)
,
כלומר:
שגידלתיך
משאר
מלכים.
לאפר
-
משריפת
האש.
מרוב
עונך
בעול
רכולתך.
בעול
-
סמוך
מן
"עָוֶל"
(וי'
יט
,
טו)
,
ולא
בא
כדרך
חבריו
במשקלו.
חללת
מקדשיך
-
ארמוניך
,
כמו
"כי
מקדש
מלך
הוא"
(עמ'
ז
,
יג).
אמר:
החמס
והעול
שעשית
גרמו
לחלל
ולהחריב
מקדשיך.
ואוציא
אש
מתוכך
היא
אכלתך
-
האש
הוא
משל
לעון
,
ולפי
שאמר
אכלתך
אמר
ואתנך
לאפר
,
על
דרך
משל
,
כי
הנאכל
באש
שב
אפר.
ובאמרו
כל
העניין
בלשון
עבר
-
שאמר
"השלכתיך"
,
"נתתיך"
(לעיל
,
יז)
-
ואוציא
,
ואתנך
הוא
עבר
במקום
עתיד
,
כמו
שהוא
מנהג
המקרא
ובדברי
הנבואות
ברוב.
מרוב.
בעוֶל
-
שם
בשקל
'ארץ'
,
'גפן'
,
ופירושו
כמו
"עַוְלָה"
(ש"ב
ג
,
לד);
והם
שני
שמות
בפירוש
אחד.
רכלתך
-
פרשתיו
(יח'
כו
,
יב).
לפי
דעת
רבי
יונה
(השרשים:
'כרב')
,
שפירש
הפסוק
שהוא
למעלה
,
"את
כרוב"
(פס'
יד)
,
משל
לממשלתו
העצומה
,
נוכל
לפרש
מקדשך
(בנוסחנו:
מקדשיך)
-
משל
ורמז
למעלתו
הגדולה;
והטעם
,
כי
מעלת
הקדושה
רבה
ויתירה
על
כל
דבר
,
ועל
כן
כמו
גדולה
ומעלה
בה;
והעד
הנאמן
על
זה:
"תשתפכנה
אבני
קדש
בראש
כל
חוצות"
(איכה
ד
,
א)
,
שדמה
אליהם
הכתוב
"בני
ציון
היקרים"
(שם
,
ב)
,
בעבור
מעלתם.
ולפי
דעתי
,
על
מחשבתו
דבר
הכתוב
,
שחושב
שהוא
עומד
בהר
קודש
אלהים
(ראה
לעיל
,
יד)
,
כאשר
פירשתי
טעמו
שלמקדשך
-
שהיה
קדוש
ותמים
קודם
לכן;
והעד
על
זה
הפירוש:
"תמים
אתה
בדרכיך"
(לעיל
,
טו).
ואוציא
-
פעל
עבר
בעבור
הוי"ו
,
כי
יהיה
עתיד
טרם
הוי"ו;
כי
כן
משפט
הנבואה
לדבר
העתיד
על
לשון
עבר.
והטעם:
הוצאתי
אש
מתוכך
שתאכל
אותך;
והוא
רמז
לעונו
,
שהיא
סבת
מותו
ואבודו.
לאפר
-
שיהיה
נשרף
וחשוב
אפר.