תנ"ך - יחזקאל פרק כט פסוק כא - ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון־פה בתוכם וידעו כי־אני ה': פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אַצְמִ֤יחַ קֶ֙רֶן֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּלְךָ֛ אֶתֵּ֥ן פִּתְחֽוֹן־פֶּ֖ה בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה: פ (יחזקאל פרק כט פסוק כא)

טקסט וניקוד:

בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן־פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה: פ (יחזקאל פרק כט פסוק כא)

טקסט בלבד:

ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון־פה בתוכם וידעו כי־אני ה': פ (יחזקאל פרק כט פסוק כא)

תיקון קוראים:

ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון־פה בתוכם וידעו כי־אני יהוה: פ (יחזקאל פרק כט פסוק כא)
בְּעִדָּנָא הַהוּא אֲקִים פֻּרקָן לְבֵית יִשׂרָאֵל וְלָך אֶתֵּין מַפתַּח פּוּמָא בִנבוּאָה בֵּינֵיהוֹן וְיִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ :

פתחון - פה - ב': יח' טז , סג; כט , כא.

פתחון - פה - ב'.

ביום ההוא אצמיח קרן - לא שמעתי ולא מצאתי פירוש מקרא זה , מהו צמח קרנם של ישראל במפלת מצרים , שהרי ישראל גלו שמונה שנים לפני מפלת מצרים (ראה מ"ב כה , ח; ופירושו לעיל , יז)!? ואומר אני: ביום ההוא מוסב על פרשה של מעלה "מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים" (לעיל , יג) , ואותו חשבון כלה בשנת שמלך בלשצר , ומצינו בדניאל שבאותה שנה התחילו מלכי מדי ופרס להתחזק , ונגזרה מפלה על בבל שנאמר "בשנת חדא לבלשצר (בנוסחנו: חדה לבלאשצר)... דניאל חלם חזא" וגו' (לפנינו: חזה; דנ' ז , א): "קדמייתא כאריה" (שם , ד) , היא בבל , וכתיב "חזה הוית עד דימריטו (בנוסחנו: די מריטו) גפה" וגו' (לפנינו: גפיה; שם); "וארו חיוא אחרי תיניינא דמיא לדוב" (בנוסחנו: חיוה... תנינה דמיה; שם , ה) , היא פרס , וכתיב "וכן אמרין לה קומי אכולי בשר שגיא" (שם) , כלומר: תפשי המלוכה. ומלכות פרס היא צמיחת קרן לישראל , שנאמר בכורש "הוא יבנה עירי וגלותי ישלח" (יש' מה , יג). ומניין שארבעים שנה של מצרים כלו באותו הפרק? מצרים נִתנה ביד נבוכד נצר בעשרים ושבע לנבוכד נצר , בשנה שנאמרה נבואה זו ליחזקאל (לעיל , יז); הוסף ארבעים שנה , הרי ששים ושבע; צא מהם ארבעים וחמש לנבוכד נצר ועשרים ושלש לאויל מרודך , כדאמרינן במסכת מגילה (יא , ב) , ושנה אחת מהן עלתה לזה ולזה , כדאמרינן התם: שנים מקוטעות היו. ולך אתן פתחון פה [בתוכם - ולך יחזקאל יהא פתחון פה] כשיראו נבואתך מתקיימת.

ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל - לא מצאתי פירוש מקרא זה , מהו 'צמיחת קרן לבית ישראל'! במפלת מצרים לא בא להם שום ישועה , שהרי ישראל גלו שמונה שנים לפני מפלת מצרים; שהן גלו בסוף שמנה עשרה (ראה יר' נב , כט וראה מ"ב כה , ח) , ונבואה זו - כשכבש מצרים בעשרים ושבע לנבוכד נצר (ראה לעיל , יז). לפיכך אני אומר: ביום ההוא - מוסב על פירוש של מעלה "מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים" (פס' יג) , שאותו חשבון כלה בשנה שמלך בלשצר , ומצינו בדניאל שבאותה שנה (... חסר קטע; וראה רש"י) , שנאמר "בשנת חדא לבלשצר (בנוסחנו: חדה לבלאשצר) דניאל חלם חזה" (דנ' ז , א) , וכתיב "קדמייתא כאריה" (שם , ד) - היא בבל. וכתיב "חזיה הוית עד דמרטו גפהא" (בנוסחנו: די מריטו גפיה; שם) , וכתיב "חזה הוית" (שם) "וארו חיוא אחרי תניינא דמיא לדוב" (בנוסחנו: חיוה... תנינה דמיה; שם , ה) - הוא פרס , וכתיב "וכן אמרין לה קומי אכלי בשר סגיא" (שם) , כלומר: תפסי המלכות. ומלכות פרס היא 'צמיחת קרן' לישראל , שנאמר "הוא יבנה ביתי וגלותי ישלח" (ראה יש' מה , יג). ומניין שארבעים שנה של מצרים כלו באותו פרק שתפס בלשצר המלוכה? שהרי מצרים נתנה ביד נבוכד נצר בעשרים ושבע לנבוכד נצר , שהרי בשנה שנאמרה נבואה זו ליחזקאל נִתְנָה בידו מצרים , "ונשא המונה ושלל שללה ובז (לפנינו: ובזז) ביזה" (לעיל , יט). הוסף על עשרים ושבע - ארבעים שנה שהיתה חריבה , הרי ששים ושבע; צא מהם ארבעים וחמש שמלך נבוכד נצר ועשרים ושלש שמלך אויל מרודך , כדאיתא במסכת מגילה (יא , ב) - הרי ששים ושמונה שנים; בלשצר בנו שלש - הרי שבעים ואחת. ואל תתמה על שנה יתירה , שהרי בתחילת עשרים ושבע חרב נבוכד נצר את מצרים , ואותה שנה עלתה לעשרים ושבע לנבוכד נצר ולחרבוּת מצרים; "ובשנת חדא לבלשצר (בנוסחנו: בלאשצר) דניאל חלם חזא וחיזוי רישיה על משכביה באדיין חלמא כתב ריש מלין אמר" (דנ' ז , א); "בשנת שלש לבלשצר (בנוסחנו: בלאשצר) המלך חזון נראה אלי אני דניאל" (ראה דנ' ח , א); בשנה אחת לסוף שבעים שנה לבבל "בלשצר (בנוסחנו: בלאשצר) מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי" (דנ' ה , א); "בלשצר (בנוסחנו: בלאשצר) אמר בטעם חמרא להתיא" (בנוסחנו: להיתיה; שם , ב) , וכתיב "באדין התיו (בנוסחנו: היתיו) מאני דהבא וכספא (בנוסחנו חסר 'וכספא') די הנפיקו" וגו' (ראה שם , ג) , כמו שמפרש ב'סדר עולם' (סע"ר כח): "ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאי" (בנוסחנו: בלאשצר... כשדיא; שם , ל) , "ודריוש מדאה קביל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין" (דנ' ו , א) - מה תלמוד לומר "כבר שנין שתין ותרתין"? אלא מלמד: ביום שנכנס נבוכד נצר להיכל בימי יהויכין , נולד שטנו דריוש. הרי שבעים שנה לבבל מיום שמלך נבוכד נצר; והרי שבעים שנה חסר אחת למיום שכיבש את יהויקים , ועוד שנה אחת לבבל - עמד דריוש והשלימה , כמו שנאמר "בשנה אחת לדריוש בן אחשורוש" (ראה דנ' ט , א וראה סע"ר כח); והוא בנה את בית המקדש , כמו שנאמר "בשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יי' מפי ירמיה העיר יי' את רוח כורש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו מי בכם מכל עמו ויעל" וגו' (ראה עז' א , א); וזהו אצמיח קרן. ולך אתן פתחון פה בתוכם - ליחזקאל; "ותדבר ולא תאלם עוד" (ראה יח' כד , כז) , כשיראו שנבואתך מתקיימת.

ביום ההוא - שאתן את מצרים ביד נבוכד נצר. אצמיח קרן לבית ישראל - אשר שָׁם; שלא אעשה בם כלה כמו במצרים , כמפורש בירמיהו ב'נבואת מצרים': "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל... כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואתך לא אעשה כלה" (מו , כז - כח) - והיא צמיחת הקרן , שיפלטו מהם פליטים לשוב אל ארצם ולא יכלו שָׁם. ובכל נבואות מפלות העמים לא תמצא ישראל נזכר לבטחון - רק במצרים , כאן ובירמיהו; לכן אני אומר , שאין זו צמיחת קרן של גאולה , כדברי רבנו הגדול מנוחתו כבוד (רש"י) , אלא כדברי ירמיה (מו , כח) , שלא יכלם בארץ נידוחם. ואף חשבונו אינו מכוון יפה לפי הפשט לשנת בלשצר , כי חשבון של 'מגילה' (יא , ב) אינו לפי הפשט; ועוד , שלא מצינו יחזקאל נזכר בעולי בבל; ועוד , מה לו לשייר דבר זה כאן? למעלה היה לו לאומרו , הואיל ועל "מקץ ארבעים שנה" מוסב (לעיל , יג). וסדר 'נבואת מצרים' שכאן ישר הוא , כי תחילתן "בשנה העשירית" (לעיל , א) , ואחריו הקדים נבואת 'עשרים ושבע' לשתי נבואות של 'אחת עשרה' (ראה יח' ל , כ; לא , א) ולשתי נבואות של 'שתים עשרה' (ראה יח' לב , א , יז) , לסמוך ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ל"לא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון" (לעיל , טז); שהרי הוא כאילו אומר: בשנה העשירית אמר לי להשפיל את מצרים , ש"לא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון" (שם) להכשל בעוון מבטחם , ולא פירשוֹ לי יפה. ויש להבין דבר זה לרעה , שיפסוק מבטח מצרים מישראל ויפול גם ישראל עמו: "וכשל עוזר ונפל עזור" , כנבואת ישעיה (לא , ג) בענין "הוי היורדים מצרים לעזרה" (שם , א) , ונוסרו שאר ישראל שלא יבטחו עוד על מצרים; וכשבא בשנת עשרים ושבע סמוך למפלתה , אז אמר לי שיצמיח להם קרן שלא יכלו עמם , אך ייסרם למשפט (ע"פ יר' מו , כח). ואף אם צמיחת קרן לגאולה הוא , אין אנו צריכין לומר: בסוף ארבעים (ראה רש"י); ומה שאומר ביום ההוא , שתשפל ותפול מלכות מצרים , שלא תשא עוד ראש , ויפסוק מבטח מצרים מישראל - אצמיח להם קרן וישועה ממקום אחר , מצד פרס ולא ממצרים. וביום ההוא - על כל ימי שפלותה מוסב , ולא ביום מפלתה בלבד; לומר: ובימי שפלותה , שלא תוכל עוד לעזור , ביד מי יֵעָזרו ישראל השפלים והנדחים , הרי מצרים מבטחם שפלה? ביד אחרים , כגון פרס , יֵעָזרו. הרי הקדמת נבואת 'עשרים ושבע' לצורך , ואחריה מדקדק בסדרו: המוקדם - מוקדם והמאוחר - מאוחר. ולך אתן פתחון פה בתוכם - ביום מפלתה.

ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם. ביום ההוא - פירושו: בזמן ההוא , כמו "וחרה אפי בו ביום ההוא" (דב' לא , יז) והדומים להם; ואין לפרש: בזמן שנלכדה מצרים , שהרי נלכדה בעשרים ושבע לנבוכדנצר (ראה לעיל , יז) , ומה צמיחת קרן היה לישראל באותה שעה? ופירש אדוני אבי ז"ל: בזמן מלכות מלך בבל שזכר שיתן האל מצרים בידו , אמר כי בזמן מלכותו , רוצה לומר: מלכות בנו , היה צמיחת קרן לבית ישראל , שנולד כורש בשנת חמשים לגלות בבל , כמו שנאמר "ומן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבועים שבעה" (דנ' ט , כה) , שהם ארבעים ותשע שנה. וכורש נקרא 'משיח' , כמו שנאמר "למשיחו לכורש" (יש' מה , א) , והוא היה צמיחת קרן לבית ישראל , ששלחם מן הגולה והשיבם לארצם. והיה אז בן עשרים שנה , ודריוש חותנו בן ששים ושתים (ראה סע"ר כח). ולך אתן פתחון פה בתוכם - שיראו שיתקיימו נבואותיך. ורבינו שלמה ז"ל פירש כי פסוק זה מוסב לפרשה שלמעלה: "מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים" (פס' יג) , ואותו חשבון כלה בשנה שמלך בלשצר; כיצד? בעשרים ושבע לנבוכדנצר נתנה מצרים בידו (ראה לעיל , יז); נשארו ממלכותו שמונה עשרה שנה , ועשרים ושתים דאויל מרודך , הרי ארבעים; ובשנה ראשונה לבלשצר נאמרה נבואת פרס לדניאל , כמו שכתוב "בשתא חדא לבלשצר" וגו' (דנ' ז , א) , וביאת כורש מלך פרס לבבל היתה צמיחת קרן לבית ישראל. ותרגם יונתן: "ביומא ההוא אקים פורקן לבית ישראל ולך אתן מיפתח פומא בנבואה ביניהון וידעון ארי אנא יי'".

ביום - זה הפסוק עונה ומוסב אל הפסוק למעלה "מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים" (פס' יג) , כי אז לבבל שישים וחמש שנים; והראיה על זה , כי מצרים נתנה ביד נבוכדנצר בעשרים ושבע לנבוכדנצר , על דעת בעל 'סדר עולם' (סע"ר כו) , והיתה שממה ארבעים שנה , הנה הם ששים ושבע שנים , ולא נשארו למלכות בבל כי אם שלוש שנים. והכתוב אמר: "לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם" (יר' כט , י). ועל זה אמר: אצמיח , שיהיו ישראל בזמן הזה קרובים לגאולה עד שלוש שנים , על יד כורש מלך פרס שיתפוש בבל , כי הנה כתוב עליו "הוא יבנה עירי וגלותי ישלח" (יש' מה , יג). ויתכן לפרש אצמיח קרן - רמז לזרובבל , שיתחזק ויגדל אלה השלש שנים , שהוא יהיה פחת יהודה ויבנה הבית , ככתוב "ידי זרובבל יסדו הבית הזה" (זכ' ד , ט). והוצרכתי להאמין בפירוש הזה , בעבור כי לא שמעתי טוב ממנו. והנה לא ראיתי ומצאתי צמיחת קרן לישראל אחר לכידת מצרים , רק אחרי חורבנה , כאשר פירשתי. ולך אתן - פירושו: ולך אתן , יחזקאל , פתחון פה בתוכם , שיראו נבואותיך מתקיימות.

ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל - זהו יהויכין , שהוציאו אויל מרודך מבית האסורים , ונתן את כסאו על כל המלכים אשר אתו בבבל (ראה מ"ב כה , כז - ל); והיה גם פרעה תחתיו , והיה פרעה מלך גדול על מלך יהודה , שהיו נסמכין עליו מלכי יהודה , ועכשיו נתגדל יהויכין עליו. ולך אתן פתחון פה בתוכם - כשיראו ישראל שיתקיימו דבריך , יאמינו בך כי אתה נביא אמת; אבל עכשיו אינם מאמינים בך , כמו שכתוב לפנינו (יח' לג , ל - לג).