תנ"ך - בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בֶּן־אָדָ֗ם שָׂ֤א קִינָה֙ עַל־פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו כְּפִ֥יר גּוֹיִ֖ם נִדְמֵ֑יתָ וְאַתָּה֙ כַּתַּנִּ֣ים בַּיַּמִּ֔ים וַתָּ֣גַח בְּנַהֲרוֹתֶ֗יךָ וַתִּדְלַח־מַ֙יִם֙ בְּרַגְלֶ֔יךָ וַתִּרְפֹּ֖ס נַהֲרוֹתָֽם: (יחזקאל פרק לב פסוק ב)

טקסט וניקוד:

בֶּן־אָדָם שָׂא קִינָה עַל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כְּפִיר גּוֹיִם נִדְמֵיתָ וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ וַתִּדְלַח־מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרוֹתָם: (יחזקאל פרק לב פסוק ב)

טקסט בלבד:

בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם: (יחזקאל פרק לב פסוק ב)

תיקון קוראים:

בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם: (יחזקאל פרק לב פסוק ב)
בַּר אָדָם טוֹל אִליָא עַל פַּרעֹה מַלכָּא דְמִצרַיִם וְתֵימַר לֵיהּ תַּקִיף בְּעַמְמַיָא הֲוֵיתָא וְאַתּ כְּתַנִינָא בְיַמְמַיָא וַאֲגַחתָּא בְמַשׁרְיָתָך וַאֲזַעתָּא עַמְמַיָא בְּסוּמכָּוָתָך וְאַחרֵיבתָּא מְדִינַתהוֹן :

נדמית - ב': יח' לב , ב; עו' א , ה. כתנים - ג': יר' יד , ו; יח' לב , ב; מי' א , ח. בימים - ה': בר' א , כב; *וי' יא , ט , י; יח' לב , ב; תה' קלה , ו.

כתנים ג' שאפו רוח כתנים ואתה כתנים בימים אעשה מספד כתנים.

נדמית - ב'; כתנים - ג'; בימים - ה'; ותגח - ל'; ותדלח - ל'.

כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים - היה לך לרבוץ תוך יאוריך כמשפט הדגים ולא לצאת אל היבשה , ונתגאית בלבך ונדמית בעצמך לכפיר השליט ביבשה ויוצא לטרוף טרף. ותגח בנהרותיך - ותצא חוץ עם נהרותיך; לשון "גוחי מבטן" (תה' כב , י); "כי יגיח ירדן" (איוב מ , כג); "ואורב ישראל מגיח ממקומו" (שו' כ , לג); לשון דבר הנובע ויוצא מבית מסתרים. ותדלח - לשון עכירה. ברגליך - רגלים לא היו לך , ועשית לך רגלים כחית הארץ לעבור מימי הארצות ולרפוס נהרותם; והדוגמא כתרגום יונתן: "ואגחתא במשירייתך ואזעתא עממייא בסומכוותך ואחריבתא מדינתהון".

שא קינה - מתנבא קינה זו: כפיר גוים נדמית - לכפיר אריות ששולט ביבשה , שדינו לטרוף טרף , נדמית לו , שאתה מתגאה ועושה עצמך כמלך חזק באומות , שאתה כובש אומות תחת ידך. ואתה כתנין (בנוסחנו: כתנים) בימים - אתה כפיר נדמית , ואינו כן כמו שנמשלת בעיניך שאתה נמשלת לכפיר גוים; ואתה כתנין בימים - ואתה כדג השולט בימים , שאין דינו לטרוף טרף אלא "רובץ בתוך יאוריו" (יח' כט , ג); שאין לך כח לכבוש את האומות תחת ידיך , שבמלכותך דיי לך; אלא עדיין אתה הולך וגדל על מלך אשור , לכבוש אותו תחת ידך , כמו שנאמר "בימיו עלה פרעה נכה... על מלך אשור" וגו' (מ"ב כג , כט). ותגח בנהרותיך - וכבשת בנהרותיך תחת ידיך שאר האומות. ותגח - לשון "גוחי מבטן" (תה' כב , י) , מושך אותי מבטן; וכמו "ואורב ישראל מגיח ממקומו" (שו' כ , לג). ותדלח מים ברגלך (בנוסחנו: ברגליך) - עכרת כל המים בחייליך; כאדם שבא למעיין צלול ונותן רגלו בתוכו ומנענע קרקעיתו עד שעוכר אותו. מרוב חיילותיו היו עוכרים כל הנהרות שעוברין בתוכן. עניין אחר: ותדלח מים ברגלך - אתה כתנין בימים , שאין לו רגלים לכבוש כלום ולצאת ליבשה , ואתה עשית לך רגלים ככפיר ויצאת ליבשה. ותרפס - לשון רמיסה , כמו "ברגלה רפסה" (דנ' ז , ז) , כלומר: הרגת חיילותם של אומות. ותרגומו: "ואגחת במשרייתך ואזעת בעממיא ואחריבתא מדינתהון".

כפיר גוים נדמית - לצאת ממקומך לטרוף טרף , לאכול אדם (ע"פ יח' יט , ג) , כאילו אתה ביבשה , ביערים , ויש לך מחסור במקומך. ואתה כתנין (בנוסחנו: כתנים) בימים - שאתה דר בין נהרים ויאורים ואין לך מחסור כל דבר , ואין תולדתך לצאת לטרוף טרף ביבשה; שאם כפיר יצא לטרוף טרף , לפי שאין חיותו ומזונותיו מצויין לו במעונותיו ביער שגדל בו תדיר , וצריך לצאת מן היער לבקש אכלם (ע"פ תה' קד , כא) , אבל תנין בימים אין לו מחסור כל דבר בים , שיצטרך לצאת מן הים לאכול אדם ובהמה. ואתה היגחתה בנהרתיך (בנוסחנו: בנהרותיך) - המשכת נהרותיך לצאת חוץ מגדותיהם למקום אדם ובהמה , כדי שתוכל לעמד ולהתקיים במקום בני אדם , לטרוף טרף. ותדלח מים - דחפת מים ברגליך , כאילו היה לך רגלים להלך ולצאת , לדחוף המים ברגליך ולשוט. ותרפוש (בנוסחנו: ותרפס) נהרותם - העכרת אֹתם בדחיפת רגליך , שדחפת לשוט ולצאת לטרוף. כלומר: הזעקת כל קהליך , ובכל עשרך וכבודך יצאת לשלול שלל ולבוז בז (ע"פ יח' לח , יג) שלא לצורך , שלא היית חסר כלום.

בן אדם. שא קינה - כי כן יקוננו עליו המקוננים. כפיר גוים נדמית - כמו כפיר אריות בתוך חיות השדה , כן נדמית אתה בתוך הגוים. ואתה כתנים בימים - וכן היית כמו התנים הגדול במים , כמו שאמר עליו גם כן "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו" (יח' כט , ג). ומ"ם כתנים במקום נו"ן , כמו שכתבנו. ותגח בנהרותיך - ותוציא , כמו "כי יגיח ירדן אל פיהו" (איוב מ , כג); ופירושו: ותוציא מים בנהרותיך אל היבשה. ובי"ת בנהרותיך - בי"ת העזר , כבי"ת "בך צרינו ננגח" (תה' מד , ו) , והדומים לו. או יהיה ותגח מבניין 'קל' , ופירושו: ותצא עם נהרותיך לשטוף הארץ; והנהרות - משל לחיילותיו. ותדלח מים ברגליך - שאר מים שלשאר ארצות. נהרותם - נהרות המים שזכר. ותדלח , ותרפס - עניין אחד במלות שונות: עניין הדריסה במים עם עכירות המים; כי כשדורס אדם במים שאינם עמוקים , שיוכל לגעת ברגלו בארץ , מעלה הטיט ועוכר המים. וזה משל , שהיה נלחם בגוים רבים ומשחית ארצותם. ויונתן תרגם ותגח - עניין מלחמה שתירגם (ראה יהו' ח , יד ועוד): "לאגחא קרבא" , וכן תרגם: "ואגחתא במשריתך ואזעתא עממיא בסומכוותא ואחריבתא מדינתהון".

בן אדם. שא קינה - וטרם זה: ואמרת אליו כפיר הגוים נדמית , והטעם: מלך הגוים נמשלת , המולך ביבשה , שתלך להחריב כל הגוים; ולמה תעשה כל זה ― ואתה כתנים , תעמוד בימים ולא תצא משם החוצה , כשאר הדגים ― כי תצא מנהרותיך ותדלח מים אחרים ברגלך ותרפוס נהרות הדגים האחרים? ומלת ותגח - מבנין 'הפעיל' , וכמוהו "והאורב מגיח ממקומו" (ראה שו' כ , לג) , ושניהם פעלים עומדים; ובעבור החי"ת , שהיא אות הגרון , נפתח הגימ"ל ולא בא בפתח קטן כמשפט. ובי"ת בנהרותיך תחת המ"ם , כבי"ת "ומאומה לא ישא בעמלו" (קה' ה , יד) , שפירושו 'מעמלו'; "והנותר בבשר ובלחם" (וי' ח , לב). והטעם: היה לך לעמוד בארצך ולא תחריב העולם. ובעבור שנמשל כבר לתנין (ראה יח' כט , ג ואי') , המשיל זה המשל עליו. ותנין הוא דג , כמו "והרג את התנין אשר בים" (יש' כז , א).

ותגח בנהרותיך - לשון משיכה הוא , שהיִתה נמשך בנהרותיך; והוא פועל 'קל' , עומד בעצמו , ו"כי יגיח ירדן אל פיהו" (איוב מ , כג) הוא 'כבד' ויוצא באחר. ותדלח מים ברגליך ותרפס נהרותם - לשון דריכה הם שניהם , כמו "ופרסות בהמה לא תדלחם" (להלן , יג); "ושארא ברגלה רפסה" (דנ' ז , ז).
ריכוז קישורים