תנ"ך - בן־אדם
שא
קינה
על־פרעה
מלך־מצרים
ואמרת
אליו
כפיר
גוים
נדמית
ואתה
כתנים
בימים
ותגח
בנהרותיך
ותדלח־מים
ברגליך
ותרפס
נהרותם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בֶּן־אָדָ֗ם
שָׂ֤א
קִינָה֙
עַל־פַּרְעֹ֣ה
מֶלֶךְ־מִצְרַ֔יִם
וְאָמַרְתָּ֣
אֵלָ֔יו
כְּפִ֥יר
גּוֹיִ֖ם
נִדְמֵ֑יתָ
וְאַתָּה֙
כַּתַּנִּ֣ים
בַּיַּמִּ֔ים
וַתָּ֣גַח
בְּנַהֲרוֹתֶ֗יךָ
וַתִּדְלַח־מַ֙יִם֙
בְּרַגְלֶ֔יךָ
וַתִּרְפֹּ֖ס
נַהֲרוֹתָֽם:
(יחזקאל פרק לב פסוק ב)
בֶּן־אָדָם
שָׂא
קִינָה
עַל־פַּרְעֹה
מֶלֶךְ־מִצְרַיִם
וְאָמַרְתָּ
אֵלָיו
כְּפִיר
גּוֹיִם
נִדְמֵיתָ
וְאַתָּה
כַּתַּנִּים
בַּיַּמִּים
וַתָּגַח
בְּנַהֲרוֹתֶיךָ
וַתִּדְלַח־מַיִם
בְּרַגְלֶיךָ
וַתִּרְפֹּס
נַהֲרוֹתָם:
(יחזקאל פרק לב פסוק ב)
בן־אדם
שא
קינה
על־פרעה
מלך־מצרים
ואמרת
אליו
כפיר
גוים
נדמית
ואתה
כתנים
בימים
ותגח
בנהרותיך
ותדלח־מים
ברגליך
ותרפס
נהרותם:
(יחזקאל פרק לב פסוק ב)
בן־אדם
שא
קינה
על־פרעה
מלך־מצרים
ואמרת
אליו
כפיר
גוים
נדמית
ואתה
כתנים
בימים
ותגח
בנהרותיך
ותדלח־מים
ברגליך
ותרפס
נהרותם:
(יחזקאל פרק לב פסוק ב)
בַּר
אָדָם
טוֹל
אִליָא
עַל
פַּרעֹה
מַלכָּא
דְמִצרַיִם
וְתֵימַר
לֵיהּ
תַּקִיף
בְּעַמְמַיָא
הֲוֵיתָא
וְאַתּ
כְּתַנִינָא
בְיַמְמַיָא
וַאֲגַחתָּא
בְמַשׁרְיָתָך
וַאֲזַעתָּא
עַמְמַיָא
בְּסוּמכָּוָתָך
וְאַחרֵיבתָּא
מְדִינַתהוֹן
:
נדמית
-
ב':
יח'
לב
,
ב;
עו'
א
,
ה.
כתנים
-
ג':
יר'
יד
,
ו;
יח'
לב
,
ב;
מי'
א
,
ח.
בימים
-
ה':
בר'
א
,
כב;
*וי'
יא
,
ט
,
י;
יח'
לב
,
ב;
תה'
קלה
,
ו.
כתנים
ג'
שאפו
רוח
כתנים
ואתה
כתנים
בימים
אעשה
מספד
כתנים.
נדמית
-
ב';
כתנים
-
ג';
בימים
-
ה';
ותגח
-
ל';
ותדלח
-
ל'.
כפיר
גוים
נדמית
ואתה
כתנים
בימים
-
היה
לך
לרבוץ
תוך
יאוריך
כמשפט
הדגים
ולא
לצאת
אל
היבשה
,
ונתגאית
בלבך
ונדמית
בעצמך
לכפיר
השליט
ביבשה
ויוצא
לטרוף
טרף.
ותגח
בנהרותיך
-
ותצא
חוץ
עם
נהרותיך;
לשון
"גוחי
מבטן"
(תה'
כב
,
י);
"כי
יגיח
ירדן"
(איוב
מ
,
כג);
"ואורב
ישראל
מגיח
ממקומו"
(שו'
כ
,
לג);
לשון
דבר
הנובע
ויוצא
מבית
מסתרים.
ותדלח
-
לשון
עכירה.
ברגליך
-
רגלים
לא
היו
לך
,
ועשית
לך
רגלים
כחית
הארץ
לעבור
מימי
הארצות
ולרפוס
נהרותם;
והדוגמא
כתרגום
יונתן:
"ואגחתא
במשירייתך
ואזעתא
עממייא
בסומכוותך
ואחריבתא
מדינתהון".
שא
קינה
-
מתנבא
קינה
זו:
כפיר
גוים
נדמית
-
לכפיר
אריות
ששולט
ביבשה
,
שדינו
לטרוף
טרף
,
נדמית
לו
,
שאתה
מתגאה
ועושה
עצמך
כמלך
חזק
באומות
,
שאתה
כובש
אומות
תחת
ידך.
ואתה
כתנין
(בנוסחנו:
כתנים)
בימים
-
אתה
כפיר
נדמית
,
ואינו
כן
כמו
שנמשלת
בעיניך
שאתה
נמשלת
לכפיר
גוים;
ואתה
כתנין
בימים
-
ואתה
כדג
השולט
בימים
,
שאין
דינו
לטרוף
טרף
אלא
"רובץ
בתוך
יאוריו"
(יח'
כט
,
ג);
שאין
לך
כח
לכבוש
את
האומות
תחת
ידיך
,
שבמלכותך
דיי
לך;
אלא
עדיין
אתה
הולך
וגדל
על
מלך
אשור
,
לכבוש
אותו
תחת
ידך
,
כמו
שנאמר
"בימיו
עלה
פרעה
נכה...
על
מלך
אשור"
וגו'
(מ"ב
כג
,
כט).
ותגח
בנהרותיך
-
וכבשת
בנהרותיך
תחת
ידיך
שאר
האומות.
ותגח
-
לשון
"גוחי
מבטן"
(תה'
כב
,
י)
,
מושך
אותי
מבטן;
וכמו
"ואורב
ישראל
מגיח
ממקומו"
(שו'
כ
,
לג).
ותדלח
מים
ברגלך
(בנוסחנו:
ברגליך)
-
עכרת
כל
המים
בחייליך;
כאדם
שבא
למעיין
צלול
ונותן
רגלו
בתוכו
ומנענע
קרקעיתו
עד
שעוכר
אותו.
מרוב
חיילותיו
היו
עוכרים
כל
הנהרות
שעוברין
בתוכן.
עניין
אחר:
ותדלח
מים
ברגלך
-
אתה
כתנין
בימים
,
שאין
לו
רגלים
לכבוש
כלום
ולצאת
ליבשה
,
ואתה
עשית
לך
רגלים
ככפיר
ויצאת
ליבשה.
ותרפס
-
לשון
רמיסה
,
כמו
"ברגלה
רפסה"
(דנ'
ז
,
ז)
,
כלומר:
הרגת
חיילותם
של
אומות.
ותרגומו:
"ואגחת
במשרייתך
ואזעת
בעממיא
ואחריבתא
מדינתהון".
כפיר
גוים
נדמית
-
לצאת
ממקומך
לטרוף
טרף
,
לאכול
אדם
(ע"פ
יח'
יט
,
ג)
,
כאילו
אתה
ביבשה
,
ביערים
,
ויש
לך
מחסור
במקומך.
ואתה
כתנין
(בנוסחנו:
כתנים)
בימים
-
שאתה
דר
בין
נהרים
ויאורים
ואין
לך
מחסור
כל
דבר
,
ואין
תולדתך
לצאת
לטרוף
טרף
ביבשה;
שאם
כפיר
יצא
לטרוף
טרף
,
לפי
שאין
חיותו
ומזונותיו
מצויין
לו
במעונותיו
ביער
שגדל
בו
תדיר
,
וצריך
לצאת
מן
היער
לבקש
אכלם
(ע"פ
תה'
קד
,
כא)
,
אבל
תנין
בימים
אין
לו
מחסור
כל
דבר
בים
,
שיצטרך
לצאת
מן
הים
לאכול
אדם
ובהמה.
ואתה
היגחתה
בנהרתיך
(בנוסחנו:
בנהרותיך)
-
המשכת
נהרותיך
לצאת
חוץ
מגדותיהם
למקום
אדם
ובהמה
,
כדי
שתוכל
לעמד
ולהתקיים
במקום
בני
אדם
,
לטרוף
טרף.
ותדלח
מים
-
דחפת
מים
ברגליך
,
כאילו
היה
לך
רגלים
להלך
ולצאת
,
לדחוף
המים
ברגליך
ולשוט.
ותרפוש
(בנוסחנו:
ותרפס)
נהרותם
-
העכרת
אֹתם
בדחיפת
רגליך
,
שדחפת
לשוט
ולצאת
לטרוף.
כלומר:
הזעקת
כל
קהליך
,
ובכל
עשרך
וכבודך
יצאת
לשלול
שלל
ולבוז
בז
(ע"פ
יח'
לח
,
יג)
שלא
לצורך
,
שלא
היית
חסר
כלום.
בן
אדם.
שא
קינה
-
כי
כן
יקוננו
עליו
המקוננים.
כפיר
גוים
נדמית
-
כמו
כפיר
אריות
בתוך
חיות
השדה
,
כן
נדמית
אתה
בתוך
הגוים.
ואתה
כתנים
בימים
-
וכן
היית
כמו
התנים
הגדול
במים
,
כמו
שאמר
עליו
גם
כן
"התנים
הגדול
הרובץ
בתוך
יאוריו"
(יח'
כט
,
ג).
ומ"ם
כתנים
במקום
נו"ן
,
כמו
שכתבנו.
ותגח
בנהרותיך
-
ותוציא
,
כמו
"כי
יגיח
ירדן
אל
פיהו"
(איוב
מ
,
כג);
ופירושו:
ותוציא
מים
בנהרותיך
אל
היבשה.
ובי"ת
בנהרותיך
-
בי"ת
העזר
,
כבי"ת
"בך
צרינו
ננגח"
(תה'
מד
,
ו)
,
והדומים
לו.
או
יהיה
ותגח
מבניין
'קל'
,
ופירושו:
ותצא
עם
נהרותיך
לשטוף
הארץ;
והנהרות
-
משל
לחיילותיו.
ותדלח
מים
ברגליך
-
שאר
מים
שלשאר
ארצות.
נהרותם
-
נהרות
המים
שזכר.
ותדלח
,
ותרפס
-
עניין
אחד
במלות
שונות:
עניין
הדריסה
במים
עם
עכירות
המים;
כי
כשדורס
אדם
במים
שאינם
עמוקים
,
שיוכל
לגעת
ברגלו
בארץ
,
מעלה
הטיט
ועוכר
המים.
וזה
משל
,
שהיה
נלחם
בגוים
רבים
ומשחית
ארצותם.
ויונתן
תרגם
ותגח
-
עניין
מלחמה
שתירגם
(ראה
יהו'
ח
,
יד
ועוד):
"לאגחא
קרבא"
,
וכן
תרגם:
"ואגחתא
במשריתך
ואזעתא
עממיא
בסומכוותא
ואחריבתא
מדינתהון".
בן
אדם.
שא
קינה
-
וטרם
זה:
ואמרת
אליו
כפיר
הגוים
נדמית
,
והטעם:
מלך
הגוים
נמשלת
,
המולך
ביבשה
,
שתלך
להחריב
כל
הגוים;
ולמה
תעשה
כל
זה
―
ואתה
כתנים
,
תעמוד
בימים
ולא
תצא
משם
החוצה
,
כשאר
הדגים
―
כי
תצא
מנהרותיך
ותדלח
מים
אחרים
ברגלך
ותרפוס
נהרות
הדגים
האחרים?
ומלת
ותגח
-
מבנין
'הפעיל'
,
וכמוהו
"והאורב
מגיח
ממקומו"
(ראה
שו'
כ
,
לג)
,
ושניהם
פעלים
עומדים;
ובעבור
החי"ת
,
שהיא
אות
הגרון
,
נפתח
הגימ"ל
ולא
בא
בפתח
קטן
כמשפט.
ובי"ת
בנהרותיך
תחת
המ"ם
,
כבי"ת
"ומאומה
לא
ישא
בעמלו"
(קה'
ה
,
יד)
,
שפירושו
'מעמלו';
"והנותר
בבשר
ובלחם"
(וי'
ח
,
לב).
והטעם:
היה
לך
לעמוד
בארצך
ולא
תחריב
העולם.
ובעבור
שנמשל
כבר
לתנין
(ראה
יח'
כט
,
ג
ואי')
,
המשיל
זה
המשל
עליו.
ותנין
הוא
דג
,
כמו
"והרג
את
התנין
אשר
בים"
(יש'
כז
,
א).
ותגח
בנהרותיך
-
לשון
משיכה
הוא
,
שהיִתה
נמשך
בנהרותיך;
והוא
פועל
'קל'
,
עומד
בעצמו
,
ו"כי
יגיח
ירדן
אל
פיהו"
(איוב
מ
,
כג)
הוא
'כבד'
ויוצא
באחר.
ותדלח
מים
ברגליך
ותרפס
נהרותם
-
לשון
דריכה
הם
שניהם
,
כמו
"ופרסות
בהמה
לא
תדלחם"
(להלן
,
יג);
"ושארא
ברגלה
רפסה"
(דנ'
ז
,
ז).