תנ"ך - וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם שמש בענן אכסנו וירח לא־יאיר אורו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכִסֵּיתִ֤י בְכַבּֽוֹתְךָ֙ שָׁמַ֔יִם וְהִקְדַּרְתִּ֖י אֶת־כֹּֽכְבֵיהֶ֑ם שֶׁ֚מֶשׁ בֶּעָנָ֣ן אֲכַסֶּ֔נּוּ וְיָרֵ֖חַ לֹא־יָאִ֥יר אוֹרֽוֹ: (יחזקאל פרק לב פסוק ז)

טקסט וניקוד:

וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם וְהִקְדַּרְתִּי אֶת־כֹּכְבֵיהֶם שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ וְיָרֵחַ לֹא־יָאִיר אוֹרוֹ: (יחזקאל פרק לב פסוק ז)

טקסט בלבד:

וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם שמש בענן אכסנו וירח לא־יאיר אורו: (יחזקאל פרק לב פסוק ז)

תיקון קוראים:

וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם שמש בענן אכסנו וירח לא־יאיר אורו: (יחזקאל פרק לב פסוק ז)
וְתִחפֵּינָך עָקָא בְּאַכהָיוּתִי יָת זִיו יְקָר מַלכוּתָך מִן שְׁמַיָא וְיִזעֲרוּן עַם מַשׁרְיָתָך דַּהֲווֹ סַגִּיאִין כְּכוֹכְבַיָא מֶלֶך בְּמַשׁרְיָתֵיהּ יִחפֵּינָך כַּעֲנָנָא דְסָלֵיק וְחָפֵי יָת שִׁמשָׁא וּכסֵיהֲרָא בִימָמָא לָא מַזהַר נֵיהוֹרֵיהּ :

ככביהם - ב' חסר בלישנא: יח' לב , ז; נחמ' ט , כג.

ב' חס' בלשנ' את ככביהם ובניהם הרבית כככבי.

וכסיתי - ל'; בכבותך - ל'; והקדרתי - ל'; ככביהם - ב' חס'.

וכסיתי בכבותך שמים - כשתכבה תבערתך , יעלה העשן ויכסה השמים ויחשיך המאורות; כלומר: כל שומעי שמעך יתאבלו וישתוממו , כי ידאגו איש לנפשו לאמר: גם עלינו יעלה המשחית.

וכסיתי בכבותך שמים - אמר למעלה "הוא פרעה וכל המונה" (יח' לא , יח) , שאף הוא יורד לשאול ונידון בהבערה , וכשתכבה הבערתו יעלה העשן ויכסה השמים ויחשיך המאורות. עניין אחר: וכסיתי בכבותך שמים - כשתכבה אור שלך , כלומר: כשאני מכבה אור מלכותך , יהיו בעיניך שמים מכוסין וחשוכין , מרוב צרות הבאות עליך. שמש בענן אכסנו - משמועתו; שמש - אכסנו בענן , שלא יזרח , וירח לא יאיר אורו - מפני הענן שמכסה אותו. כלומר: כל שומעי שמעך (ע"פ נח' ג , יט) יתאבלו וישתוממו , כי יגורו איש נפשו לאמר: גם עלינו יעלה המשחית.

וכסיתי בכבותך שמים - בהיותך נכבה; ולא אאיר לך אור , שאתן "חשך על ארצך"; כמפורש בסמוך (להלן , ח). מהיכן יבא לך החשך וכיבוי האור? מן השמים , שאכסה שמים להקדיר כוכביהם ולכסות שמש בענן.

וכסתי - בצירי הסמ"ך. בכבותך - כשאכבה אותך; כאלו היה נר מאיר מרוב גדולתו , ובכבותו יעלה עשן גדול , עד שיכסה השמים שלא יֵרָאו. וכן כל עניין הפסוק משל על דרך הפלגה , מרב הצרה שתהיה לו. ותרגם יונתן: "ותחפינך עקא באכהיותי ית זיו יקר מלכותך מן שמייא , ויזערון עם משרייתך דהוו סגיאין ככוכביא , מלך במשירייתיה יחפינך כעננא דסליק וחפי ית שמשא , וכסיהרא ביממא לא מזהר ניהוריה".

וכסיתי. בכבותך - מקור יוצא מבנין 'הכבד הדגוש' , מנחי הלמ"ד , והוא מגזרת "לא תכבה את נר ישראל" (ש"ב כא , יז); והכ"ף נופל על הפעול , ככ"ף "ולתתך עליון" (דב' כו , יט). והטעם: וכסיתי שמים בעת כבות המְכבים אותך. ולא הזכיר הפועֵל , כמו "אשר ילדה... ללוי" (במ' כו , נט) , וכן רבים , וה'מְכבים' הם האויבים שיהרגוהו. ולקח זה הלשון , כי הנשמה בגוף כמו אור הנר , כמו שמצאנו "נר אלהים נשמת אדם" (ראה מש' כ , כז) , ובצאתה ממנו הגוף נכבה. גם נכון הוא להיות משל על מעלתו וגדלו , שיאבד הכל. וגם נכון הוא להיות זה המקור 'בודד' , נוטה אל השם , וכאילו אמר 'בִּכְבוֹתְךָ' - שתהיה נכבה מן העולם. וידוע , כי המקור שוה ל'בדידה' ול'יציאה'; גם המקור והשם קרובים בטעם , ופעמים יתחלפו זה בזה. ומִכסה השמים יהיו העננים , שיהיה מְכסה בהם השמים , שלא יֵראה אור המאירים אשר היו בהם , כמו שמפרש ואומר הפסוק: והקדרתי את כוכביהם , ופירושו כמו 'והחשכתי את כוכביהם' , המאירים פני השמים בלילה; ובהם שמש בתוך הענן אכסנו , או: עם הענן.

וכסיתי בכבותך שמים - כשתכבה מאורך אכסה השמים , שלא יאירו לך. וזהו משל על מי שימות - יאמרו לו: חשך עולם בעדו.
ריכוז קישורים