תנ"ך - בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֶ֕רֶץ כִּֽי־אָבִ֥יא עָלֶ֖יהָ חָ֑רֶב וְלָקְח֨וּ עַם־הָאָ֜רֶץ אִ֤ישׁ אֶחָד֙ מִקְצֵיהֶ֔ם וְנָתְנ֥וּ אֹת֛וֹ לָהֶ֖ם לְצֹפֶֽה: (יחזקאל פרק לג פסוק ב)

טקסט וניקוד:

בֶּן־אָדָם דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־עַמְּךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶרֶץ כִּי־אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב וְלָקְחוּ עַם־הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה: (יחזקאל פרק לג פסוק ב)

טקסט בלבד:

בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה: (יחזקאל פרק לג פסוק ב)

תיקון קוראים:

בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה: (יחזקאל פרק לג פסוק ב)
בַּר אָדָם אִתנַבִּי לִבנֵי עַמָך וְתֵימַר לְהוֹן אַרעָא אֲרֵי אַיתִי עֲלַהּ דְּקָטְלִין בְּחַרבָּא וְיִדבְּרוּן עַמָא דְאַרעָא גֻּברָא חַד מִבֵּינֵיהוֹן וִימַנוֹן יָתֵיהּ לְהוֹן לְמַזהֲרָא :

מקציהם - ל'.

לצופה - 'בדיטא' בלעז.

ארץ כי אביא עליה חרב - כך מנהג בני אדם: אנשי מלכות המתפחדים שלא יבוא עליהם חרב האויב ויהרגם , מה היו עושים? ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם - עם הארץ לוקחים איש אחד מביניהם ומקצים אותו להיות צופה ולישב על משמרתו , שאם יראה חיילות הבאות עליהם , שיזהירם לצאת כנגדם בכלי מלחמתם; שהוא יושב על מגדל , בגובה שיכול לראות למרחוק.

בן אדם! דבר אל בני עמך - נבואות העמים שיפלו ביד נבוכד נצר. ואמרת אליהם - איך אינם יראים וחוזרים; הלא ארץ כי אביא עליה... , חרב באה על הארץ ושכניהם לוקים ונהרגים.

ויהי. בן אדם. אל בני עמך - הנה דברתי אליך אל הגוים המריעים לישראל כי ישאו את עוונם; ועתה דבר אל בני עמך , כי בעוונותם שלטה בהם יד הגוים. ואמרת אליהם - אמור אליהם זה המשל. ארץ כי אביא עליה - אמר אביא כמו שאמר ירמיהו "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה" (יח , ז) , להודיע , כי הוא משגיח בבני אדם וגומל טוב לטובים ורע לרעים. אע"פ כי בישראל היא ההשגחה הגדולה , יש ממנה מקצת בשאר האומות , כמו שאמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם" (עמ' ג , ב). מקציהם - רפוייה הקו"ף , ועניינו כמו "ומקצה אחיו" (בר' מז , ב); ומ"ם מקציהם - מ"ם השימוש , ומ"ם "מקצה" - מ"ם התוספת.

בן אדם. זאת הפרשה אמר השם לנביא בערב , סמוך לביאת הפליט שבא אליו בבקר , כמו שנאמר אחרי כן "ויד יי' היתה אלי בערב לפני בא הפליט" (להלן , כב) , ופתח פיו ולא נאלם עוד , כאשר אמר בראש הספר (ראה יח' ג , כז) , ושם מפורש באר היטב , ואין צורך להאריך הנה. והענין: אחר שהוכתה העיר , יוכל להוכיח ישראל ויאמינו בנבואתו. ארץ - הטעם: כאשר עַם הארץ. כי אביא עליה חרב - להשמידם. וי"ו ולקחו - כטעם 'אז' , כוי"ו "ויצאו והכו בעיר" (יח' ט , ז). וקו"ף מקציהם - נקל , והראוי בדגש , להתבלע בה אות נו"ן. והענין: אז לקחו עם הארץ איש אחד מקצות העם לצופה , אם יבא החיל.

אחד מקציהם - הקו"ף היה ראוי להידגש , להיבלע בו נו"ן 'מן' , ונפל כדי להקל.
ריכוז קישורים