תנ"ך - כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני ה' חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כֹּה־תֹאמַ֨ר אֲלֵהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֨ר אֲדנָ֣י יְהֹוִה֘ חַי־אָנִי֒ אִם־לֹ֞א אֲשֶׁ֤ר בֶּֽחֳרָבוֹת֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וַֽאֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֔ה לַחַיָּ֥ה נְתַתִּ֖יו לְאָכְל֑וֹ וַאֲשֶׁ֛ר בַּמְּצָד֥וֹת וּבַמְּעָר֖וֹת בַּדֶּ֥בֶר יָמֽוּתוּ: (יחזקאל פרק לג פסוק כז)

טקסט וניקוד:

כֹּה־תֹאמַר אֲלֵהֶם כֹּה־אָמַר אֲדנָי יְהֹוִה חַי־אָנִי אִם־לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וַאֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ: (יחזקאל פרק לג פסוק כז)

טקסט בלבד:

כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני ה' חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו: (יחזקאל פרק לג פסוק כז)

תיקון קוראים:

כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו: (יחזקאל פרק לג פסוק כז)
כְּדֵין תֵּימַר לְהוֹן כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים קַיָים אֲנָא אִם לָא דְּבחָרבָתָא בְּחַרבָּא יִתקַטלוּן וּדעַל אַפֵּי בָרָא לְחַיתָא מְסַרתֵּיהּ לְשֵׁיצָיוּתֵיהּ וְדִבמְצָדָתָא וּבִמעָרָתָא בְּמוֹתָא יְמוּתוּן :

אלהם - ז' חסר בסיפרא: ראה יח' טז , לז. ואשר על - ב': מ"ב י , ה; יח' לג , כז. לאכלו - ב': יח' לג , כז; איוב כ , כא. במצדות - ח' בלישנא: ראה יח' יג , כא. במצדות - ח' בקמץ (בלישנא): שו' ו , ב; ש"א כג , יד , יט , כט; יש' לג , טז; יר' מח , מא; נא , ל; יח' לג , כז.

ואשר - על - ב'; לאכלו - ב' אין שריד; במצדות - ח'.

אשר בחרבות - בערים הבצורות , שסופן להיות חריבות. ואשר במצדות - במחבא , להטמן מן החרב , אשלח בם את הדבר.

ואשר על פני השדה לחיה נתתיו - שימות ברעב. ואשר במצדות ובמערות , שניצולים מן החרב , ימותו בדבר. [ומורי רבי יוסף פירש בעיניין אחר: "יושבי החרבות האלה" (לעיל , כד) - אותם היושבים בחרבות האלה , שהיו מלאות ומיושבות קודם גלות יהויקים וגלות יכוניה וגלות צדקיה , והיו הרבה חוצות ובתים חריבות , ואחיהם בני יהודה שנותרו בירושלם היו מתנחמים בעצמם ואומרים: אם החרבות האלה חריבות היום מאין יושב (ע"פ יר' כו , ט) , למחר ימלאו מבני אדם. צא ולמד מאברהם שהיה יחיד בלא בנים , ולסוף מאה נתן לו המקום בן ונתמלא מזרעו כל העולם , וכשחרב ארץ כנען נתמלאו אותה זרעו; כל שכן שאנחנו רבים , ש"לנו נתנה הארץ למורשה" (לעיל , כד) , שסופינו לפרות ולרבות ולגדל ולמלאות את החרבות. ומה הקדוש ברוך הוא משיבם? "אמור אליהם כה אמר יי' על הדם תאכלו" (לעיל , כה) - את מאכל תפנוקיכם אתם אוכלים על ידי רציחה , שהורגין את בעלי ממון ונוטלין את ממונם; והדם הוא אחת מן העבירות שמחניף את הארץ ומקיא את יושביה , כמו שנאמר "כי הדם הוא יחניף את הארץ" (במ' לה , לג) , וכתיב "ולא תקיא אתכם הארץ" (וי' כ , כב). "ועיניכם תשאו אל גילוליכם" (לעיל , כה) - שאף היא גורמת גלות , דכתיב "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם" (דב' יא , טז) , וכתיב בתריה "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה" (שם , יז)]. בחרבות בחרב יפלו - הלשון נופל על הלשון , כמו "עקרון תעקר" (צפ' ב , ד). אשר במצדות - שהן נושבות עכשיו , בדבר ימותו.

על פני השדה - בבתי החצרים (ע"פ וי' כה , לא). במצדות ובמערות - שלא תבואיהו חרב וחיה.

כה תאמר. אם לא - לשון שבועה , כמו "אם לא כאשר דמיתי" (יש' יד , כד) והדומים להם , כמו שפרשנו (יח' ג , ו). במצדות - מגדלים חזקים.

כה. אם לא - כמו 'באמת'; והטעם: עוד שנשארו שמה בחרבות , בחרב יפלו. על פני השדה - בכפרים. לאכלו - פירושו: לאכול אותו. ואשר במצדות - במקום חזק , בסלעים , ובמערות - שנחבאו שמה מפני פחד אויב , בדבר ימותו. וזה הטעם - כטעם שאמר בראש הספר "והנשאר והנצור ברעב ימות" (ו , יב).
ריכוז קישורים