תנ"ך - את־האבדת אבקש ואת־הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת־החולה אחזק ואת־השמנה ואת־החזקה אשמיד ארענה במשפט:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֶת־הָאֹבֶ֤דֶת אֲבַקֵּשׁ֙ וְאֶת־הַנִּדַּ֣חַת אָשִׁ֔יב וְלַנִּשְׁבֶּ֣רֶת אֶֽחֱבֹ֔שׁ וְאֶת־הַחוֹלָ֖ה אֲחַזֵּ֑ק וְאֶת־הַשְּׁמֵנָ֧ה וְאֶת־הַחֲזָקָ֛ה אַשְׁמִ֖יד אֶרְעֶ֥נָּה בְמִשְׁפָּֽט: (יחזקאל פרק לד פסוק טז)

טקסט וניקוד:

אֶת־הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת־הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת־הַחוֹלָה אֲחַזֵּק וְאֶת־הַשְּׁמֵנָה וְאֶת־הַחֲזָקָה אַשְׁמִיד אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט: (יחזקאל פרק לד פסוק טז)

טקסט בלבד:

את־האבדת אבקש ואת־הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת־החולה אחזק ואת־השמנה ואת־החזקה אשמיד ארענה במשפט: (יחזקאל פרק לד פסוק טז)

תיקון קוראים:

את־האבדת אבקש ואת־הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת־החולה אחזק ואת־השמנה ואת־החזקה אשמיד ארענה במשפט: (יחזקאל פרק לד פסוק טז)
יָת דַּאֲבַדוּ אֶתבַּע וְיָת דְּאִטַלטַלוּ אֲתִיב וְלִתבִירַיָא אֶצמוּד וְלִמרִיעַיָא אֲסוֹבַר וְיָת חַטָאַיָא וְיָת חַיָיבַיָא אֲשֵׁיצֵי אֲפַרנֵיס עַמִי בְדִינָא :

ולנשברת - ב': יח' לד , ד , טז. החולה - ב': יח' לד , ד , טז. השמנה - ב': במ' יג , כ; יח' לד , טז.

את - האבדת - ל'; החולה - ב'; השמנה - ב'.

ואת השמנה ואת החזקה - ההודפת ורודפת את חברותיה.

את האובדות (בנוסחנו: האֹבדֶת) - שאמרתי למעלה (פס' ד) שפרנסי ישראל לא בקשו , אני אבקש. ואת הנידחת - שאמרתי למעלה ש"לא השבותם" (פס' ד) , אני אשיב. כלומר: הגליות , אני מחזיר אותם האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים , כמו שנאמר "ובאו האובדים" וגו' (יש' כז , יג) ולנשברת - שאמרתי למעלה ש"לא חבשתם" (פס' ד). ואת החולה - אשר "לא רפאתם" (שם) , אני מחזקה ומרפאה; כמו שנאמר "אספה הצוליעה" (מי' ד , ו) - ארפאה , כמו "ואסף איש טהור" (במ' יט , ט); "ואסף המצורע" (מ"ב ה , יא); "עד האסף מרים" (במ' יב , טו); וכמו שאמר "אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם" (יש' לה , ו). ואת החזקה ואת השמינה אשמיד - ומלכי ישראל , ששמנו וחזקו ועצמו בממונם של ישראל , וגזלו וחמסו אותם ולא רעו אותם כהוגן , כמו שאמרתי למעלה "את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו" (פס' ג) , אשמיד מלכותן , שיפסק לעולם מהם. ואז ארענה - ישראל , כדין וכשורה , כמו שפירש; כלומר: הם לא רעו כמשפט , ואני ארענה כמשפט (לפנינו: במשפט) המפורש כאן.

ואת החזקה - לנגח. הרי זה לרָעִים.

את האובדת. ואת החולה אחזק - אמר חולה הנה במקום "נחלות" ו"חולה" שאמר למעלה (פס' ד); ואמר אחזק הכולל שניהם , כי הרפואה לחזק הבריאוּת. ואת השמנה ואת החזקה אשמיד - השמנה והחזקה שדוחפות הנחלות מהמרעה , אני אשמיד חזקתה וארענה במשפט - כהוגן , כמו החלושות , שלא ירעו יותר מן הראוי להן. והמשל: על העושקים והחזקים שהיו בישראל והיו עושקים את העניים והחלושים. ויונתן תרגם: "וית חטאיא וית חייביא אשיצי ואפרנס ית עמי בדינא".

את האובדת - שאיננה במקום נראה קרוב לעדר. וזה הפסוק עומד כנגד הנזכר למעלה "את הנחלות לא חזקתם" (פס' ד) , רק הֵנָּה לא הזכיר הנחלות , כי במלת החולה כלל אותם; או נלמוד אותם בקל וחומר , והכתוב הצריכה חיזוק ורפואה יותר , ואחז דרך קצר. ואת החזקה - הרודפת והדוחפת חברתה ברוב חָזְקה ושָמְנה. ארענה - כטעם 'אשברנה' , והטעם כפול; והוא מגזרת "רועה עקרה" (איוב כד , כא); "ורעו דליותיו" (יר' יא , טז). והטעם הזה יוסיף לבאר הפסוק הבא.

ואת השמנה ואת החזקה - שהודפת ומפלת חברתה , אשמיד; אֵילו רשעי ישראל , שגוזלים וחומסים את רעיהם.
ריכוז קישורים