תנ"ך - חי־אני
נאם׀
אדני
ה'
אם־לא
יען
היות־צאני
׀
לבז
ותהיינה
צאני
לאכלה
לכל־חית
השדה
מאין
רעה
ולא־דרשו
רעי
את־צאני
וירעו
הרעים
אותם
ואת־צאני
לא
רעו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
חַי־אָ֜נִי
נְאֻ֣ם׀
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֗ה
אִם־לֹ֣א
יַ֣עַן
הֱיֽוֹת־צֹאנִ֣י
׀
לָבַ֡ז
וַתִּהְיֶינָה֩
צֹאנִ֨י
לְאָכְלָ֜ה
לְכָל־חַיַּ֤ת
הַשָּׂדֶה֙
מֵאֵ֣ין
רֹעֶ֔ה
וְלֹא־דָרְשׁ֥וּ
רֹעַ֖י
אֶת־צֹאנִ֑י
וַיִּרְע֤וּ
הָרֹעִים֙
אוֹתָ֔ם
וְאֶת־צֹאנִ֖י
לֹ֥א
רָעֽוּ:
(יחזקאל פרק לד פסוק ח)
חַי־אָנִי
נְאֻם׀
אֲדנָי
יְהֹוִה
אִם־לֹא
יַעַן
הֱיוֹת־צֹאנִי
׀
לָבַז
וַתִּהְיֶינָה
צֹאנִי
לְאָכְלָה
לְכָל־חַיַּת
הַשָּׂדֶה
מֵאֵין
רֹעֶה
וְלֹא־דָרְשׁוּ
רֹעַי
אֶת־צֹאנִי
וַיִּרְעוּ
הָרֹעִים
אוֹתָם
וְאֶת־צֹאנִי
לֹא
רָעוּ:
(יחזקאל פרק לד פסוק ח)
חי־אני
נאם׀
אדני
ה'
אם־לא
יען
היות־צאני
׀
לבז
ותהיינה
צאני
לאכלה
לכל־חית
השדה
מאין
רעה
ולא־דרשו
רעי
את־צאני
וירעו
הרעים
אותם
ואת־צאני
לא
רעו:
(יחזקאל פרק לד פסוק ח)
חי־אני
נאם׀
אדני
יהוה
אם־לא
יען
היות־צאני
׀
לבז
ותהיינה
צאני
לאכלה
לכל־חית
השדה
מאין
רעה
ולא־דרשו
רעי
את־צאני
וירעו
הרעים
אותם
ואת־צאני
לא
רעו:
(יחזקאל פרק לד פסוק ח)
קַיָים
אֲנָא
אֲמַר
יְיָ
אֱלֹהִים
אִם
לָא
חֲלָף
דַּהֲווֹ
עַמִי
לְבִזָא
וְאִתמְסַרוּ
עַמִי
לְאִשׁתֵּיצָאָה
לְכָל
מַלכְוָת
עַמְמַיָא
מִבְּלִי
פַרנָס
וְלָא
תְבַעוּ
פַרנָסַי
יָת
עַמִי
וּפַרנִיסוּ
פַרנָסַיָא
נַפשְׁהוֹן
וְיָת
עַמִי
לָא
פַרנִיסוּ
:
חי
-
אני
-
י"ז
פסוקים
'לא
ולא
לא'
(באמצע
הפסוק):
ראה
יח'
ה
,
יא.
רעי
-
ב':
בר'
יג
,
ח;
יח'
לד
,
ח.
חי
-
אני
-
י"ז
פסו'
לא
ולא
לא;
רעי
-
ב'
ובין
רעי.
וירעו
הרועים
אותם
-
את
עצמם.
חי
אני
-
בשבועה.
אם
לא
יען
-
שאיני
מביא
עליכם
דבר
כי
אם
ביען
שהיה
צאני
לבז
,
ולא
בשביל
דבר
אחר.
וירעו
הרועים
אותם
ואת
צאני
לא
רעו
-
וירעו
הרועים
את
עצמם
מן
ממון
של
ישראל
,
של
צאני
,
שאכלו
חלבם
ונטלו
צמרם
של
ישראל
והשמינו
את
עצמם
,
וישראל
לא
רעו.
היות
צאני
לבז
-
על
ידכם.
אתם
-
את
עצמם
מן
הצאן.
חי
אני.
לאכלה
-
מקור
בתוספת
ה"א
,
כמו
"לקרבה
אל
המלאכה"
(שמ'
לו
,
ב).
מאין
רועה
-
נאמן
,
שיחוש
מהם.
וירעו
הרועים
-
את
עצמם
,
ואת
צאני
לא
רעו.