תנ"ך - ויאמר אלי הנבא אל־הרוח הנבא בן־אדם ואמרת אל־הרוח ס כה־אמר׀ אדני ה' מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָמַרְתָּ֨ אֶל־הָר֜וּחַ ס כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה מֵאַרְבַּ֤ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ: (יחזקאל פרק לז פסוק ט)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן־אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל־הָרוּחַ ס כֹּה־אָמַר׀ אֲדנָי יְהֹוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ: (יחזקאל פרק לז פסוק ט)

טקסט בלבד:

ויאמר אלי הנבא אל־הרוח הנבא בן־אדם ואמרת אל־הרוח ס כה־אמר׀ אדני ה' מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו: (יחזקאל פרק לז פסוק ט)

תיקון קוראים:

ויאמר אלי הנבא אל־הרוח הנבא בן־אדם ואמרת אל־הרוח ס כה־אמר׀ אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו: (יחזקאל פרק לז פסוק ט)
וַאֲמַר לִי אִתנַבִּי עַל רוּחָא אִתנַבִּי בַר אָדָם וְתֵימַר לְרוּחָא כִּדנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים מֵאַרבַּע רוּחַיָא אֵיתַא רוּחָא וְעוּלִי בִּקטִילַיָא הָאִלֵין וְיֵיחוֹן :

הנבא אל - ה' (בלישנא , בסיפרא): ראה יח' יג , ב.

הנבא אל - ה'; ופחי - ל'; ויחיו - ל'.

מארבע רוחות - כל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט , לארבע רוחות העולם , משם יתקבצו ויבאו. ופחי - כמו "נופח באש פחם" (יש' נד , טז).

מארבע רוחות בואי הרוח - פירש הרב: מארבע רוחות של בקעה שהעצמות מפוזרות יבא הרוח. ופחי - ומנפח בהם; כמו שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים" (בר' ב , ז).]

ויאמר אלי - משהראה לי המראה הזאת - שלא היה בה ממש , אלא חזון הוא - אמר לי: בן אדם! העצמות האלה , שהראיתי לך שחיו , לא ממש הן , אלא על כל בית ישראל שמתו בגלותם המה. הראיתי לך אילו העצמות , שהרי אומרים בגלותם: אוי לנו שנמות ברעה , יבשו עצמותינו , אבדה תקותינו - שקוינו כל ימינו לראות במלחמה ונהרגנו על יחוד שמו , ועתה נגזרנו לנו מארץ חיים ולא נראה עוד בטוב יי' (ע"פ תה' כז , יג).

ויאמר. מארבע רוחות באי הרוח - זהו רוח חיים , לפיכך אמר: מארבע רוחות , כלומר: מאי זה עבר שתהיה תבוא , כי הוא מאויר. ומה שאמר "ונתתי רוחי בכם" (להלן , יד) , היא רוח השכל , לפיכך אמר "רוחי"; והעד , שאֲמָרוֹ אחר שאמר "ובהעלותי אתכם מקברותיכם" (להלן , יג). ופחי - שרשו 'נפח' , על משקל 'גשי' מן 'נגש'; מעניין "ויפח באפיו נשמת חיים" (בר' ב , ז). בהרוגים האלה - אינו אומר 'הרוגי חרב' , אלא רוצה לומר: 'במתים' , כי ההריגה נאמרת גם כן על המתים בלא חרב , כמו "יהיו הרוגי מות" (יר' יח , כא). ואם היו בני אפרים , כמו שכתבנו למעלה (פס' א) , הם היו הרוגי חרב.

ויאמר. הרוח - שם המין , והטעם: הנבא אל רוחות אלה ההרוגים , שתבאנה בהם ויחיו. מארבע רוחות העולם , אנה שתהיינה; וכמוהו "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , ז) - באחת מערי גלעד , וככה רבים. ופחי - מפעל 'קל' , במשקל "תני נא לי" (בר' ל , יד) , חסר פ"א הפעל; ושרשו 'נפח' , והראוי 'נפחי' , בשקל 'שמרי' , והוא מגזרת "נופח באש פחם" (יש' נד , טז).
ריכוז קישורים