תנ"ך - בן־אדם שים פניך אל־גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו: (יחזקאל פרק לח פסוק ב)

טקסט וניקוד:

בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו: (יחזקאל פרק לח פסוק ב)

טקסט בלבד:

בן־אדם שים פניך אל־גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו: (יחזקאל פרק לח פסוק ב)

תיקון קוראים:

בן־אדם שים פניך אל־גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו: (יחזקאל פרק לח פסוק ב)
בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל גּוֹג אֲרַע מָגוֹג רַב רֵישׁ מֶשֶׁך וְתוּבָל וְאִתנַבִּי עֲלוֹהִי :

נשיא - י': ראה יח' כא , ל.

אל - גוג - ל'; המגוג - ל'.

אל גוג - כך שם המלך. המגוג - שם האומה , כמה דאת אמר "גומר ומגוג" (בר' י , ב).

אל גוג - הנבא אל גוג. ארץ המגוג - אל גוג שהוא מארץ המגוג. ומבני יפת הוא , כמו שנאמר "בני יפת גומר ומגוג" (בר' י , ב); הוא אומר "ומשך ותובל" וגו' (שם) , ואף כאן ראש משך ותובל. נשיא ראש משך - כלומר: מלך הוא מארץ המגוג , ומלך של משך ותובל - של אילו האומות.

ארץ המגוג - בן יפת (ראה בר' י , ב). והה"י מזקיקו לפרש כמו 'המגוגי' , כמו "הכנעני" , "האמרי" (שמ' ג , ח) , כי לא תמצא 'הכנען'. נשיא כל ראש משך ותובל - אחיו (ראה בר' י , ב).

ויהי. בן אדם. אל גוג ארץ המגוג - מגוג היה מבני יפת , וכן משך ותובל (ראה בר' י , ב). ובאמרו המגוג בה"א הידיעה , ואין ה"א הידיעה באה על שם אדם , אפשר שהוא שם היחש , כי הראשון שהיה בן יפת , העם היוצא ממנו נקראים 'מגוג' , מתיחשים אל מגוג הראשון; וכן "שבט המנשה" (דב' ג , יג); ועל שם היחש תבוא ה"א הידיעה. וגוג - שם המלך המולך עליהם. ואל עומד במקום שנים , כאלו אמר: אל גוג אל ארץ המגוג. נשיא ראש משך ותובל - גוג הוא מלך מגוג ומלך שתי האומות האלה , משך ותובל. ובאמרו נשיא ראש - הוא עניין כפול במלות שונות , והוא סמוך על סמוך; וכן "מבחר וטוב לבנון" (יח' לא , טז); "מספר מפקד העם" (ש"ב כד , ט).

בן אדם - גם זאת הפרשה עתידה (וראה פירושו יח' לז , טז). גוג - שם המלך. המגוג - שם האומה , וחסר יו"ד היחש , כמלת "דמשק אליעזר" (בר' טו , ב); "וירץ איש בנימן" (ש"א ד , יב) - הראוים: 'דמשקי'; 'בנימיני'; כמו "עברי" (בר' לט , יד); "מצרי" (שם , א); וככה משפט זאת המלה: 'המגוגי' , כי זאת האומה מזרע "מגוג" הכתוב בתורה (בר' י , ב) , ומתייחשת אליו. ולא יתכן לאמר , שהוא שם העצם לאב האומה , כי לא יכנס עליו ה"א הידיעה , כי איננו מנהג הלשון; רק על היחש רגילה לבא.

שים פניך אל גוג - כשיתקבצו ישראל מן הגלות בארץ ישראל , יבוא עליהם גוג.
ריכוז קישורים