תנ"ך - מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא׀ אל־ארץ׀ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר־היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִיָּמִ֣ים רַבִּים֘ תִּפָּקֵד֒ בְּאַחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא׀ אֶל־אֶ֣רֶץ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים עַ֚ל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־הָי֥וּ לְחָרְבָּ֖ה תָּמִ֑יד וְהִיא֙ מֵעַמִּ֣ים הוּצָ֔אָה וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח כֻּלָּֽם: (יחזקאל פרק לח פסוק ח)

טקסט וניקוד:

מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא׀ אֶל־אֶרֶץ׀ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם: (יחזקאל פרק לח פסוק ח)

טקסט בלבד:

מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא׀ אל־ארץ׀ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר־היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם: (יחזקאל פרק לח פסוק ח)

תיקון קוראים:

מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא׀ אל־ארץ׀ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר־היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם: (יחזקאל פרק לח פסוק ח)
מִיוֹמִין סַגִּיאִין תְּמַנֵי מַשׁרְיָתָך בְּסוֹף שְׁנַיָא תְּהָך עַל אַרעָא דְּתָבוּ עַמַהּ מִקָטוֹלֵי חַרְבָּא דְּאִתכַּנַשׁוּ מֵעַמְמִין סַגִּיאִין עַל טוּרֵי אַרעָא דְיִשׂרָאֵל דַּהווֹ לְחָרבָּא תְּדִירָא וְאִנוּן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא אִתַּגלִיאוּ וִיתִיבוּ לְרֻחצָן כֻּלְהוֹן :

תפקד - ב': יש' כט , ו; יח' לח , ח.

תפקד - ב'; באחרית השנים - ל'; מקבצת - ל'; הוצאה - ל'.

מימים רבים תפקד - מימים רבים שחטאת לי , תִפָּקֵד עתה לפָנַי , לזכור עוונותיך להשיב גמולך , ואשיאך באחרית השנים לבא אל ארץ ישראל המשובבת מחרב , ששבו יושביה מן הגולה , אשר גלו שם על ידי חרב האויב. אשר היו לחרבה תמיד - זה שנים רבות; וסמוך לבואך עליהם , חזרו. והיא מעמים הוצאה - והיה לך לשום על לב שהיא מעמים הוצאה , והמוציאה מן העמים לא יעזבנה בידך.

מימים רבים תפקד - מזמן מרובה חטאת לפני ולא פרעתי ממך , ומאותו חטא שחטאת לפני מזמן מרובה , עכשיו אני פורע ממך ואפקוד עליך חטאיך , להשיב גמולך על ראשך (ע"פ עו' א , טו). [ואני הכותב תמיה על אשר פירש רבי יוסף: מימים רבים תיפקד - מזמן מרובה! והלא מעתה יגזור הקדוש ברוך הוא להעמידו מלך ולהלחם על ישראל , אם כן תחילה לא נלחם ולא חטא!? ונראה לי לפרש כך: מימים רבים תיפקד - שיאמרו העולם: מימים רבים , מפרעה מלך מצרים ועד עתה , לא נלחם הקדוש ברוך הוא ולא נקם נקמת ישראל משום מלך כך כמו שנקם ממך: הרי תפקד אתה עם פרעה , שנאמר בו "ויהי בימים הרבים ההם" וגו' (שמ' ב , כג); וכה פתרונו: מימים רבים - מפרעה ועד הנה לא נפקד כמוהו עמו שום מלך בייסורין , כי אם אתה תפקד. דוד ברבי מנחם.] באחרית השנים - ואימתי יהיה פריעת עוונך , לפקוד גמולך על ראשך? באחרית השנים , שיסיימו השנים הטובים שגזרתי שיהיה מלכותך מקויים בהם , שאין שנים קיום מלכותך עוד אחריהם , לפי שהן כלים. באותה שעה תבא אל ארץ - כלומר: מימים רבים חטאת אותו חטא שהקדוש ברוך הוא פוקד עליך לעת פיסוק מלכותך , והיאך פורע ממך? שהוא מוציא אותך ואת כל חילך ממקומכם (ראה לעיל , ד) , ותבא אל ארץ משובבת מחרב - ותבא אל אומה אחת; כמו "כל הארץ באו מצרימה" (בר' מא , נז); שהיא משובבת - שהיא שבה על מקומה , והחזירה הקדוש ברוך הוא והצילה מכמה חרבות ששלפו האומות עליהם , וקיבצם מבין האומות שהיו נפרדים בתוכם. על הרי ישראל - תפול; ומביא אותך על הרי ישראל. כלומר: תפקד להביאך על אומה אחת שהיא משובבת מחרב ומקובצת מעמים , ויֹשבים בגבהו של עולם. אשר היו לחרבה תמיד - שאתה אומר בלבך: ודאי אם אני אעלה עליה אני אחריבה , לפי שלא עלה עליה מלך מעולם - אפילו חלשים ממך - שלא החריבוה , וכל שכן אני שכבשתי כל העולם תחת ידי , שאני מחריבה. שכבר החריבה סנחריב והגלה עשרת השבטים לשלש פעמים , והחריבה שלש פעמים; וכן נבוכד נצר עלה והגלה יהודה ובנימן לשלש פעמים והחריבה שלש פעמים; וגם אני אחריבנה. והיא מעמים הוצאה - וטעות גדול בידו , שהוא סבור להחריבה; שאם היה פקח , היה לו לחשוב ולומר: שוטה אני שאני סבור להחריבן , לפי שהקדוש ברוך הוא הוציאם מבין האומות ששיעבדו בהן , ועשה בהם שפטים ובאלהיהם (ע"פ במ' לג , ד) , ולא היו האומות יכולין לעמוד מפניו - פרעה והמן שרצו להשתעבד בהם נטרדו מן העולם - וכל הנפלאות הללו שעשה להם , לא עשה אלא כדי ליישבן כולם בשלווה , ואני סבור לאבדם ממקומם!? אתמיהה. בטוח אני שיעשה לי כשם שאעשה להן! והיה לו למשוך ידו מעליהם; והוא לא חושב כן אלא אומר: אעלה עליהם בחיילותיי שהומים כשואה , ויהיו מכסין את הארץ כענן המכסה את הארץ. ולפיכך תהיה אתה וכל אגפיך עמים (בנוסחנו: ועמים) רבים אשר אתך (בנוסחנו: אותך) לחרב , ומאבדך כשם שאיבד את הראשונים שקמו עליהם לאבדם. מדקאמר הנביא: והיא מעמים הוצאה כבר , כשהיא מקובצת מעמים , ואחר כך כתב מפלת גוג (להלן , יח - כג; יח' לט , א - טו) , מכלל שהגאולה קודמת למלחמת גוג; כלומר: מעמים רבים הוצאה כבר , כשהוא יבוא. ועוד יש לפרש בעניין אחר: והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כולם - משיבואו , הוא יבא עליהם , והם אינן מתייראין ממנו , שמשעה שישראל רואין כח גבורתו של הקדוש ברוך הוא שהוציאם מן העמים , מיכן ואילך הם יושבים לבטח כולם , באין חומה דלתים ובריח (ע"פ פס' יא להלן) , לפי שמשימים בטחונן בהקדוש ברוך הוא. ודבר זה גורם לגוג לבוא עליהם , שאמר: "אעלה אל (בנוסחנו: על) ארץ פרזות , אבוא" על אותן "השקטים" ויושבים "לבטח" (להלן , יא) - שיושבין באין חומה דלתים ובריח , ומיד הם מסורים בידי ואשלול אותם , שנוחים ליכבש.

הִכֹּן אתה , והכן כל קהליך הנקהלים עליך - ששלחת להביאם אליך. והיית להם למשמר - למתינות , מְשַמֵּר ומצפה להם שיבאו אליך , ותסע ועלית כשואה תבא (ראה להלן , ט). כך הוא הדיבור , אבל לפי שאמר הכן והכן לך , שמשמע בקרוב זמן , הפסיק לומר: מימים רבים - קודם ביאתך אתה נפקד ונזכר לפָנַי לעלות על ארצי , כי באחרית השנים - שני גלותם , תבא ולא עתה אל ארץ שהיתה משובבת ממקומה בגולה מפני חרב האויב , ועתה היא מקבצת מעמים אשר נשתובבה שם. אשר היו לחרבה - ששובבתי עַמָּם מהם; ומוסב על משובבת. והיא מעמים הוצאה - מוסב על מקובצת מעמים.

מימים רבים תפקד - אומרים , כי מימי אלסכנדר מלך יון היו בני מגוג נסגרים שם בסוף צפון , כי הסגירם שם אלסכנדר אחר ההרים ולא יצאו משם עוד; וזהו שאמר: מימים רבים תפקד , כלומר: תזכר בפי בני העולם בצאתך , כי עד היום ההוא לא נזכרת , כי היית נסגר ולא היית יוצא ביניהם. באחרית השנים - זה יהיה בעת הישועה , אחרי צאת כל ישראל מהגלות או רובם. משובבת מחרב - כמו "ושובבתיך" (לעיל , ד) - משוברת מחרב העמים. ויונתן תרגם מעניין 'שָב': "דתבו עמא מקטולי חרבא".

מימים התנבא הנביא עליו , כי זמן גדול היה לביאתו , והפירוש: מזמן ימים רבים העתידים להיות. תפקד - הטעם , שיפקדך השם להביאך על עמו. באחרית השנים - הם שנות הגלות שנשלמו , וכבר שבו ישראל לארצם , שיצאו מהגלות. משובבת מחרב - נלמוד לה פירוש מדברי רבי יונה , (השרשים: 'שבב') , שפירש במלת "ושובבתיך" (לעיל , ד) , ויהיה 'פעולה' מהבנין ההוא , מפעלי הכפל; ופירושו: ומגורשת ממקומה מפני חרב; והוא רמז לאנשיה , כמו "ארץ כי תחטא לי" (יח' יד , יג). או יהיה מעלומי העי"ן וכפול הלמ"ד , מגזרת "משובב נתיבות" (יש' נח , יב); "לשובב יעקב אליו" (יש' מט , ה); והטעם: מוּשָבה מחרב הגלות - שהשיבה השם לארצה , ונמלטה ממנה. ויש (ראה רש"י) שגוזרים אותה מגזרת 'שוב' , אם איננו משרשו. והשנים פירושים הראשונים הם הנכונים. ומלת מקבצת - 'פעולה' מהבנין 'הכבד הדגוש' , והיא דבקה עם על הרי ישראל; והטעם: שם תהיה מקבצת. אשר היו לחרבה תמיד - כבר זמן גדול. והיא מעמים המציקים לה הוצאה עתה על יד הבורא יתעלה , שהוציא אותה מתחת ידם. והיא לבדה במקרא מבנין 'הופעל'. וטעם להזכיר משובבת מחרב וכל זה הענין - אמר רבינו שלמה ז"ל , שהיה לך לרחם על כן , כי די לה בצערה ובאורך גלותה שהיה לה עד עתה על דרך "הלא זה אוד מוצל מאש" (זכ' ג , ב). או טעמו: היה לו לחשוב , כי השם ששב שבותה והוציא אותה מכל אלה - בחמלת השם עליה. ולפי דעתי , שהוא סיפור דברים , כאדם המספר הקורות אותו.

מימים רבים תיפקד - על ידי הנביאים; שכל הנביאים ניבאו עליך.
ריכוז קישורים