מימים
רבים
תפקד
-
מזמן
מרובה
חטאת
לפני
ולא
פרעתי
ממך
,
ומאותו
חטא
שחטאת
לפני
מזמן
מרובה
,
עכשיו
אני
פורע
ממך
ואפקוד
עליך
חטאיך
,
להשיב
גמולך
על
ראשך
(ע"פ
עו'
א
,
טו).
[ואני
הכותב
תמיה
על
אשר
פירש
רבי
יוסף:
מימים
רבים
תיפקד
-
מזמן
מרובה!
והלא
מעתה
יגזור
הקדוש
ברוך
הוא
להעמידו
מלך
ולהלחם
על
ישראל
,
אם
כן
תחילה
לא
נלחם
ולא
חטא!?
ונראה
לי
לפרש
כך:
מימים
רבים
תיפקד
-
שיאמרו
העולם:
מימים
רבים
,
מפרעה
מלך
מצרים
ועד
עתה
,
לא
נלחם
הקדוש
ברוך
הוא
ולא
נקם
נקמת
ישראל
משום
מלך
כך
כמו
שנקם
ממך:
הרי
תפקד
אתה
עם
פרעה
,
שנאמר
בו
"ויהי
בימים
הרבים
ההם"
וגו'
(שמ'
ב
,
כג);
וכה
פתרונו:
מימים
רבים
-
מפרעה
ועד
הנה
לא
נפקד
כמוהו
עמו
שום
מלך
בייסורין
,
כי
אם
אתה
תפקד.
דוד
ברבי
מנחם.]
באחרית
השנים
-
ואימתי
יהיה
פריעת
עוונך
,
לפקוד
גמולך
על
ראשך?
באחרית
השנים
,
שיסיימו
השנים
הטובים
שגזרתי
שיהיה
מלכותך
מקויים
בהם
,
שאין
שנים
קיום
מלכותך
עוד
אחריהם
,
לפי
שהן
כלים.
באותה
שעה
תבא
אל
ארץ
-
כלומר:
מימים
רבים
חטאת
אותו
חטא
שהקדוש
ברוך
הוא
פוקד
עליך
לעת
פיסוק
מלכותך
,
והיאך
פורע
ממך?
שהוא
מוציא
אותך
ואת
כל
חילך
ממקומכם
(ראה
לעיל
,
ד)
,
ותבא
אל
ארץ
משובבת
מחרב
-
ותבא
אל
אומה
אחת;
כמו
"כל
הארץ
באו
מצרימה"
(בר'
מא
,
נז);
שהיא
משובבת
-
שהיא
שבה
על
מקומה
,
והחזירה
הקדוש
ברוך
הוא
והצילה
מכמה
חרבות
ששלפו
האומות
עליהם
,
וקיבצם
מבין
האומות
שהיו
נפרדים
בתוכם.
על
הרי
ישראל
-
תפול;
ומביא
אותך
על
הרי
ישראל.
כלומר:
תפקד
להביאך
על
אומה
אחת
שהיא
משובבת
מחרב
ומקובצת
מעמים
,
ויֹשבים
בגבהו
של
עולם.
אשר
היו
לחרבה
תמיד
-
שאתה
אומר
בלבך:
ודאי
אם
אני
אעלה
עליה
אני
אחריבה
,
לפי
שלא
עלה
עליה
מלך
מעולם
-
אפילו
חלשים
ממך
-
שלא
החריבוה
,
וכל
שכן
אני
שכבשתי
כל
העולם
תחת
ידי
,
שאני
מחריבה.
שכבר
החריבה
סנחריב
והגלה
עשרת
השבטים
לשלש
פעמים
,
והחריבה
שלש
פעמים;
וכן
נבוכד
נצר
עלה
והגלה
יהודה
ובנימן
לשלש
פעמים
והחריבה
שלש
פעמים;
וגם
אני
אחריבנה.
והיא
מעמים
הוצאה
-
וטעות
גדול
בידו
,
שהוא
סבור
להחריבה;
שאם
היה
פקח
,
היה
לו
לחשוב
ולומר:
שוטה
אני
שאני
סבור
להחריבן
,
לפי
שהקדוש
ברוך
הוא
הוציאם
מבין
האומות
ששיעבדו
בהן
,
ועשה
בהם
שפטים
ובאלהיהם
(ע"פ
במ'
לג
,
ד)
,
ולא
היו
האומות
יכולין
לעמוד
מפניו
-
פרעה
והמן
שרצו
להשתעבד
בהם
נטרדו
מן
העולם
-
וכל
הנפלאות
הללו
שעשה
להם
,
לא
עשה
אלא
כדי
ליישבן
כולם
בשלווה
,
ואני
סבור
לאבדם
ממקומם!?
אתמיהה.
בטוח
אני
שיעשה
לי
כשם
שאעשה
להן!
והיה
לו
למשוך
ידו
מעליהם;
והוא
לא
חושב
כן
אלא
אומר:
אעלה
עליהם
בחיילותיי
שהומים
כשואה
,
ויהיו
מכסין
את
הארץ
כענן
המכסה
את
הארץ.
ולפיכך
תהיה
אתה
וכל
אגפיך
עמים
(בנוסחנו:
ועמים)
רבים
אשר
אתך
(בנוסחנו:
אותך)
לחרב
,
ומאבדך
כשם
שאיבד
את
הראשונים
שקמו
עליהם
לאבדם.
מדקאמר
הנביא:
והיא
מעמים
הוצאה
כבר
,
כשהיא
מקובצת
מעמים
,
ואחר
כך
כתב
מפלת
גוג
(להלן
,
יח
-
כג;
יח'
לט
,
א
-
טו)
,
מכלל
שהגאולה
קודמת
למלחמת
גוג;
כלומר:
מעמים
רבים
הוצאה
כבר
,
כשהוא
יבוא.
ועוד
יש
לפרש
בעניין
אחר:
והיא
מעמים
הוצאה
וישבו
לבטח
כולם
-
משיבואו
,
הוא
יבא
עליהם
,
והם
אינן
מתייראין
ממנו
,
שמשעה
שישראל
רואין
כח
גבורתו
של
הקדוש
ברוך
הוא
שהוציאם
מן
העמים
,
מיכן
ואילך
הם
יושבים
לבטח
כולם
,
באין
חומה
דלתים
ובריח
(ע"פ
פס'
יא
להלן)
,
לפי
שמשימים
בטחונן
בהקדוש
ברוך
הוא.
ודבר
זה
גורם
לגוג
לבוא
עליהם
,
שאמר:
"אעלה
אל
(בנוסחנו:
על)
ארץ
פרזות
,
אבוא"
על
אותן
"השקטים"
ויושבים
"לבטח"
(להלן
,
יא)
-
שיושבין
באין
חומה
דלתים
ובריח
,
ומיד
הם
מסורים
בידי
ואשלול
אותם
,
שנוחים
ליכבש.
כשואה
-
הוא
ענן
העולה
פתאום
כרוח
סועה
(ע"פ
תה'
נה
,
ט)
ומכסה
את
כל
הארץ
וקולו
נשמע
מרחוק
בבואו
,
ולכך
קוראו
שואה
-
שבא
בקול
שאון
,
כשאון
מים
כבירים
(ע"פ
יש'
יז
,
יב).
ועלית.
כשואה
-
כהמון
מים
רבים
,
שבאים
פתאום
ומשמיעים
קול
ושוטפים
,
וכן
"בבֹא
כשואה
פחדכם"
(מש'
א
,
כז).
אותך
-
כמו
'אתך'
בדגש
,
עניינו
'עִמך'.