תנ"ך - ונשו
את־כלמתם
ואת־כל־מעלם
אשר
מעלו־בי
בשבתם
על־אדמתם
לבטח
ואין
מחריד:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְנָשׂוּ֙
אֶת־כְּלִמָּתָ֔ם
וְאֶת־כָּל־מַעֲלָ֖ם
אֲשֶׁ֣ר
מָעֲלוּ־בִ֑י
בְּשִׁבְתָּ֧ם
עַל־אַדְמָתָ֛ם
לָבֶ֖טַח
וְאֵ֥ין
מַחֲרִֽיד:
(יחזקאל פרק לט פסוק כו)
וְנָשׂוּ
אֶת־כְּלִמָּתָם
וְאֶת־כָּל־מַעֲלָם
אֲשֶׁר
מָעֲלוּ־בִי
בְּשִׁבְתָּם
עַל־אַדְמָתָם
לָבֶטַח
וְאֵין
מַחֲרִיד:
(יחזקאל פרק לט פסוק כו)
ונשו
את־כלמתם
ואת־כל־מעלם
אשר
מעלו־בי
בשבתם
על־אדמתם
לבטח
ואין
מחריד:
(יחזקאל פרק לט פסוק כו)
ונשו
את־כלמתם
ואת־כל־מעלם
אשר
מעלו־בי
בשבתם
על־אדמתם
לבטח
ואין
מחריד:
(יחזקאל פרק לט פסוק כו)
וִיקַבְּלוּן
יָת
אִתכְּנָעוּתְהוֹן
וְיָת
כָּל
שִׁקרְהוֹן
דְּשַׁקַרוּ
קֳדָמַי
בְּמִתַּבהוֹן
עַל
אֲרַעהוֹן
לְרֻחצָן
וְלֵית
דְּמַנִיד
:
ונשו
-
י"ו
מיחדין
לא
מפקין
אל"ף:
ראה
יח'
כח
,
טז.
י"ו
מיחד'
לא
מפק'
אלף
שלתך
חטאים
ותזרני
דשמואל
להשות
דמלכי'
וירפו
פלסר
פלנסר
מלו
תוכך
נשוא
לשוא
ונשו
את
כלמתם
משתו
הסורים
שער
השפות
אני
קרוא
כל
שרית
קראים.
ונשו
את
כלימתם
-
בהטיבי
להם
ולא
אגמלם
כרעתם
,
אז
ישאו
כלימתם
ויבושו
מלהרים
אלי
פניהם.
[ומנחם
פירש
(מחברת:
'ש')
ונשו
-
כמו
"אשרי
נשוי
פשע"
(תה'
לב
,
א)
,
לשון
כפרה.]
ונשאו
(בנוסחנו:
ונשו)
את
כלימתם
-
אז
יתכפרו
בכלימתם
שהיה
להם
בגלות
מן
האומות
ונתכפרו
במה
שמעלו
בי
,
כי
לפיכך
יושבים
על
אדמתם
לבטח
ואין
מחריד.
ונשׁו
(בנוסחנו:
ונשׂו)
-
ושכחו.
ואת
כל
מעלם
-
שלא
ימעלו
עוד
,
ולא
יעלה
מעל
על
לבם
למעול
עוד.
ונשו
את
כלמתם
-
כמו
'ונשאו';
ופירושו:
ישאו
בפיהם
ויזכרו
את
כלמתם
שהיה
להם
בגלות
,
ואת
כל
מעלם
אשר
מעלו
בי
-
כי
בעונש
עונם
היו
סובלים
כלמת
הגוים.
ומתי
יזכרו
זה?
בשבתם
על
אדמתם
לבטח.
ונשו
-
מגזרת
"נשוי
פשע"
(תה'
לב
,
א)
,
מפעלי
הה"א;
ופירושו
כמו
"ונשאו"
(במ'
יא
,
יז)
,
כמו
"מלו
תוכך
חמס"
(יח'
כח
,
טז)
-
"ומלאו
בתיך"
(שמ'
י
,
ו)
,
כי
הם
אחדים.
ויש
ספרים
שתמצא
הנקודה
בימין
,
מגזרת
"נשיתי"
(איכה
ג
,
יז).
ועל
הגזרה
הראשונה
אני
נסמך
,
בעבור
כי
מצאתיה
בספר
בעלי
הה"א
מרבי
יהודה
המדקדק
הראשון
(שלשה
ס"ד
ע' 88
'נשה').
ונשׁו
(בנוסחנו:
ונשׂו)
את
כלימתם
-
ישכחו
הכלמה
שהיתה
להם
בגלותם
,
ואת
כל
המעל
אשר
מעלו
בי
-
כשיֵשבו
על
אדמתם
בימי
הגאולה.