תנ"ך - ויצאו
ישבי׀
ערי
ישראל
ובערו
והשיקו
בנשק
ומגן
וצנה
בקשת
ובחצים
ובמקל
יד
וברמח
ובערו
בהם
אש
שבע
שנים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְֽיָצְא֞וּ
יֹשְׁבֵ֣י׀
עָרֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
וּבִעֲר֡וּ
וְ֠הִשִּׂיקוּ
בְּנֶ֨שֶׁק
וּמָגֵ֤ן
וְצִנָּה֙
בְּקֶ֣שֶׁת
וּבְחִצִּ֔ים
וּבְמַקֵּ֥ל
יָ֖ד
וּבְרֹ֑מַח
וּבִעֲר֥וּ
בָהֶ֛ם
אֵ֖שׁ
שֶׁ֥בַע
שָׁנִֽים:
(יחזקאל פרק לט פסוק ט)
וְיָצְאוּ
יֹשְׁבֵי׀
עָרֵי
יִשְׂרָאֵל
וּבִעֲרוּ
וְהִשִּׂיקוּ
בְּנֶשֶׁק
וּמָגֵן
וְצִנָּה
בְּקֶשֶׁת
וּבְחִצִּים
וּבְמַקֵּל
יָד
וּבְרֹמַח
וּבִעֲרוּ
בָהֶם
אֵשׁ
שֶׁבַע
שָׁנִים:
(יחזקאל פרק לט פסוק ט)
ויצאו
ישבי׀
ערי
ישראל
ובערו
והשיקו
בנשק
ומגן
וצנה
בקשת
ובחצים
ובמקל
יד
וברמח
ובערו
בהם
אש
שבע
שנים:
(יחזקאל פרק לט פסוק ט)
ויצאו
ישבי׀
ערי
ישראל
ובערו
והשיקו
בנשק
ומגן
וצנה
בקשת
ובחצים
ובמקל
יד
וברמח
ובערו
בהם
אש
שבע
שנים:
(יחזקאל פרק לט פסוק ט)
וְיִפְּקוּן
יָתְבֵי
קִרוֵי
אַרעָא
דְיִשׂרָאֵל
וִיהוֹן
שָׁגְרִין
וּמִסתּוֹבְרִין
בְּמָנֵי
זֵינָא
בַעֲגִילִין
וּתרִיסִין
בְּקַשׁתָּן
וּבגִּררִין
וּבאָעֵי
מוֹרָניָן
וְרוּמחִין
וְיַדלְקוּן
בְּהוֹן
נוּרָא
שְׁבַע
שְׁנִין
:
וְיצאו
-
ז'
(רפין):
ראה
יח'
ט
,
ז.
ובערו
-
ב':
בפסוק
זה.
בקשת
-
ב':
יח'
לט
,
ט;
הו'
א
,
ז.
ויצאו
-
ז';
ובערו
-
ב';
והשיקו
-
ל';
בקשת
-
ב'.
והשיקו
-
כמו
'תנור
שהסיקוהו'
בלשון
משנה
(שבת
ג
,
ב).
[בנשק
-
'אנארמוראש'
בלעז.]
ובערו
-
ואין
מכבה.
והשיקו
-
לשון
'הסקה'
,
כמו
ששנינו
(פסחים
לב
,
א):
מסיקה
תחת
תבשילו.
והשיקו
-
תנוריהם
וכירותיהם;
מלשון
"אף
ישיק
ואפה
לחם"
(יש'
מד
,
טו).
ויצאו.
ובערו
והשיקו
-
כפל
עניין
במלות
שונות.
ויצאו.
ובערו
-
מהבנין
'הכבד
הדגוש'
,
ולא
נדגש
העי"ן
,
שהיא
גרונית;
והיא
מגזרת
"לא
תבערו
אש
בכל
מושבותיכם"
(שמ'
לה
,
ג).
והשיקו
-
מבנין
'הפעיל'
בשקל
"והפילו
ארזיך
באש"
(ראה
יר'
כב
,
ז)
,
ושרשו
'נשׂק';
ופירושו:
והדליקו.
בנשק
-
כמו
"ותבט...
אל
נשק
בית
היער"
(יש'
כא
,
ח)
,
והוא
שם
כלל
לכלי
המלחמה.
ובמקל
-
כמו
"כי
במקלי
עברתי
את
הירדן"
(בר'
לב
,
י).
והיא
מלה
זרה
,
כי
היה
(משפט)
הקו"ף
פתוחה
,
כמשפט
חבריו
הסמוכים:
"מקַל
לבנה"
(בר'
ל
,
לז);
"מספַּד
בית
האצל"
(מי'
א
,
יא);
כי
במוכרָת
הם
כל
אלה
והדומים
להם
בקמץ
קטן
(צירי)
,
וזה
לך
האות
(ע"פ
שמ'
ג
,
יב).