תנ"ך - ואתה
בן־אדם
קח־לך׀
חרב
חדה
תער
הגלבים
תקחנה
לך
והעברת
על־ראשך
ועל־זקנך
ולקחת
לך
מאזני
משקל
וחלקתם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאַתָּ֨ה
בֶן־אָדָ֜ם
קַח־לְךָ֣׀
חֶ֣רֶב
חַדָּ֗ה
תַּ֤עַר
הַגַּלָּבִים֙
תִּקָּחֶ֣נָּה
לָּ֔ךְ
וְהַעֲבַרְתָּ֥
עַל־רֹאשְׁךָ֖
וְעַל־זְקָנֶ֑ךָ
וְלָקַחְתָּ֥
לְךָ֛
מֹאזְנֵ֥י
מִשְׁקָ֖ל
וְחִלַּקְתָּֽם:
(יחזקאל פרק ה פסוק א)
וְאַתָּה
בֶן־אָדָם
קַח־לְךָ׀
חֶרֶב
חַדָּה
תַּעַר
הַגַּלָּבִים
תִּקָּחֶנָּה
לָּךְ
וְהַעֲבַרְתָּ
עַל־רֹאשְׁךָ
וְעַל־זְקָנֶךָ
וְלָקַחְתָּ
לְךָ
מֹאזְנֵי
מִשְׁקָל
וְחִלַּקְתָּם:
(יחזקאל פרק ה פסוק א)
ואתה
בן־אדם
קח־לך׀
חרב
חדה
תער
הגלבים
תקחנה
לך
והעברת
על־ראשך
ועל־זקנך
ולקחת
לך
מאזני
משקל
וחלקתם:
(יחזקאל פרק ה פסוק א)
ואתה
בן־אדם
קח־לך׀
חרב
חדה
תער
הגלבים
תקחנה
לך
והעברת
על־ראשך
ועל־זקנך
ולקחת
לך
מאזני
משקל
וחלקתם:
(יחזקאל פרק ה פסוק א)
וְאַתּ
בַּר
אָדָם
סַב
לָך
חֲרַב
חָרִיפָא
מַספַּר
גַּלָבַיָא
תִּסְבַהּ
לָך
וְתַעבַּר
עַל
רֵישָׁך
וְעַל
דִּקנָך
וְתִיסַב
לָך
מוֹזְנָוָון
דְּמַתקַל
וּתפַלֵיגִנוּן
:
חדה
-
ה':
יהו'
יט
,
כא;
יש'
מט
,
ב;
יח'
ה
,
א;
תה'
נז
,
ה;
מש'
ה
,
ד.
(ביהושע
-
שם
עיר).
חרב
חדה
-
סימן
לחרב
נבוכד
נצר.
תער
הגלבים
-
הרצענים
,
ולשון
יווני
הוא.
[ויש
אומרים
'פרקמנייר'
בלעז;
ומנחם
(מחברת:
'גלב')
חבר
תער
הגלבים
-
'תער
הגלחים'
,
ואין
לו
דמיון
בתורה.]
תער
הגלבים
-
תער
הרצענין;
ולשון
יוון
הוא.
מאזני
משקל
וחלקתם
,
לשערות
ראשך
וזקנך
,
לשלשה
חלקים.
הגלבים
-
המגלחים
,
לפי
ענינו.
והעברת
על
ראשך
ועל
זקנך
-
לפי
שעמים
נמשלים
בשער
ראש
וזקן
,
כדכתיב
"יגלח
יי'
(בנוסחנו:
אדני)
בתער
השכירה...
את
הראש
ושער
הרגלים
וגם
את
הזקן
תספה"
(יש'
ז
,
כ).
ואתה
בן
אדם
-
אמר
לו
שיעשה
אות
אחר
,
שיקח
חרב
חדה;
והכל
במראה
הנבואה.
וחרב
חדה
היא
תער
הגלבים
,
שהיא
חריפה
מאד
וכורתת
מהרה.
גלבים
-
סַפָּרִים
,
והם
המגלחים
ראשי
בני
אדם
וזקנם;
ולא
מצאנו
לו
חבר
במקרא.
ובבראשית
רבה
(ב"ר
מא
,
ב):
היה
המלך
עומד
ומגלב;
ותרגום
ירושלמי
"וכל
זקן
גרועה"
(יר'
מח
,
לז):
"גליבא".
ואתה
בן
אדם
-
גם
זה
היה
בחלום.
ומלת
חדה
-
תאר
לחרב
,
ופירושו:
מחודדת.
תער
הגלבים
-
אמר
רבי
יונה
ז"ל
(השרשים:
'גלב')
,
כי
פירוש
גלבים
-
סַפָּרים
,
מתקני
הזקן
והראש;
והביא
עליו
ראיה
החרוז
שעשה
הפייט
,
והוא:
'ובשפתות
כעץ
האגוז
צבועות
ובזקנים
מגלחות
גלובות'.
ורבינו
שלמה
ז"ל
פירש
,
שהוא
שם
האומנים
העושים
הרצועות
,
והוא
לשון
יוני.
מאזני
-
זאת
המלה
לא
תפרד
לעולם
מהיותה
על
לשון
רבים
,
כמו
"רחים"
(דב'
כד
,
ו)
ו"צהרים"
(בר'
מג
,
טז).
וחלקתם
-
סימן
הרבים
יענה
לשְׂער
הראש
והזקן.
תער
הגלבים
-
אין
לו
דומה
,
ומתפרש
לפי
העניין:
תער
שלמספרי
הזקן.