תנ"ך - יחזקאל פרק ה פסוק א - ואתה בן־אדם קח־לך׀ חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על־ראשך ועל־זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם קַח־לְךָ֣׀ חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֤עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַעֲבַרְתָּ֥ עַל־רֹאשְׁךָ֖ וְעַל־זְקָנֶ֑ךָ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֛ מֹאזְנֵ֥י מִשְׁקָ֖ל וְחִלַּקְתָּֽם: (יחזקאל פרק ה פסוק א)

טקסט וניקוד:

וְאַתָּה בֶן־אָדָם קַח־לְךָ׀ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ וְהַעֲבַרְתָּ עַל־רֹאשְׁךָ וְעַל־זְקָנֶךָ וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם: (יחזקאל פרק ה פסוק א)

טקסט בלבד:

ואתה בן־אדם קח־לך׀ חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על־ראשך ועל־זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם: (יחזקאל פרק ה פסוק א)

תיקון קוראים:

ואתה בן־אדם קח־לך׀ חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על־ראשך ועל־זקנך ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם: (יחזקאל פרק ה פסוק א)
וְאַתּ בַּר אָדָם סַב לָך חֲרַב חָרִיפָא מַספַּר גַּלָבַיָא תִּסְבַהּ לָך וְתַעבַּר עַל רֵישָׁך וְעַל דִּקנָך וְתִיסַב לָך מוֹזְנָוָון דְּמַתקַל וּתפַלֵיגִנוּן :

חדה - ה': יהו' יט , כא; יש' מט , ב; יח' ה , א; תה' נז , ה; מש' ה , ד. (ביהושע - שם עיר).

חדה - ה'; וחלקתם - ל'.

חרב חדה - סימן לחרב נבוכד נצר. תער הגלבים - הרצענים , ולשון יווני הוא. [ויש אומרים 'פרקמנייר' בלעז; ומנחם (מחברת: 'גלב') חבר תער הגלבים - 'תער הגלחים' , ואין לו דמיון בתורה.]

תער הגלבים - תער הרצענין; ולשון יוון הוא. מאזני משקל וחלקתם , לשערות ראשך וזקנך , לשלשה חלקים.

הגלבים - המגלחים , לפי ענינו. והעברת על ראשך ועל זקנך - לפי שעמים נמשלים בשער ראש וזקן , כדכתיב "יגלח יי' (בנוסחנו: אדני) בתער השכירה... את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה" (יש' ז , כ).

ואתה בן אדם - אמר לו שיעשה אות אחר , שיקח חרב חדה; והכל במראה הנבואה. וחרב חדה היא תער הגלבים , שהיא חריפה מאד וכורתת מהרה. גלבים - סַפָּרִים , והם המגלחים ראשי בני אדם וזקנם; ולא מצאנו לו חבר במקרא. ובבראשית רבה (ב"ר מא , ב): היה המלך עומד ומגלב; ותרגום ירושלמי "וכל זקן גרועה" (יר' מח , לז): "גליבא".

ואתה בן אדם - גם זה היה בחלום. ומלת חדה - תאר לחרב , ופירושו: מחודדת. תער הגלבים - אמר רבי יונה ז"ל (השרשים: 'גלב') , כי פירוש גלבים - סַפָּרים , מתקני הזקן והראש; והביא עליו ראיה החרוז שעשה הפייט , והוא: 'ובשפתות כעץ האגוז צבועות ובזקנים מגלחות גלובות'. ורבינו שלמה ז"ל פירש , שהוא שם האומנים העושים הרצועות , והוא לשון יוני. מאזני - זאת המלה לא תפרד לעולם מהיותה על לשון רבים , כמו "רחים" (דב' כד , ו) ו"צהרים" (בר' מג , טז). וחלקתם - סימן הרבים יענה לשְׂער הראש והזקן.

תער הגלבים - אין לו דומה , ומתפרש לפי העניין: תער שלמספרי הזקן.